1. יום כמו אתמול, המתחיל עם כותרות הזועקות “נתניהו נחקר בחשד לקבלת טובות הנאה מבעלי הון”, הוא יום רע ומדכא לאזרחי ישראל כולם, ולא משנה באיזה מחנה פוליטי הם ניצבים. למרבה הצער והבושה נהפכה ישראל בעל כורחה לארץ חוקרת ומרשיעת ראשיה - נשיא, ראש ממשלה, שרים - וזה בוודאי מכרסם קשות ביחס האזרחים להנהגה.
חקירת ראש הממשלה, אף שעומדת לו חזקת החפות, אינה יכולה, לדעתי, שלא לפגוע בתפקודו, גם אם הוא משחק אותה קר רוח ופולט ללא הרף מנטרה אחת: “לא יהיה כלום, כי לא היה כלום”. לפיכך צודק ח"כ לפיד, שתבע מגורמי אכיפת החוק שיפעלו מהר. אך אותה קריאה בדיוק צריך להפנות גם לנחקר עצמו. שלא “ישחק על זמן”. זה צריך להיות גם האינטרס שלו.
אפשר לגייס כספים אחרת
2. אני מניח שההחלטה לגייס באמצעות ראש הממשלה תרומות למימון חגיגות ה־70 למדינה מכוונת בעיקרה לגיוסן מתורמים כבדים בחו"ל. ואני חייב להודות שאיני מצליח להתרגש מכך, ואיני שותף לכינויי הגנאי שהודבקו להחלטה. אפשר לעשות את זה באופן שלא יהיה “מביך” ולא “מבייש”, וגם לא צריך לגייס לשם כך את ראש הממשלה ולשים לפניו מכשול בדמות ניסיונות עתידיים לכאורה של תורמים לקבל ממנו תמורה לתרומה.
נכון, הדרך העדיפה היא לממן חגיגות כאלה באמצעות תקציב המדינה. אבל אפשר לעשות מחגיגות ה־70 גם אירוע יהודי כלל־עולמי, שיבטא גם בתוכן וגם בחלוקת המימון שווה־בשווה בין המדינה ובין תורמים יהודים בחו"ל את הסולידריות ואת שותפות הגורל היהודיות.
ישראל רואה עצמה כבית לכלל יהודי העולם. יהודים ציונים ברחבי תבל רואים בישראל מדינה שהם מזדהים איתה, וחלקם מבטא זאת בתרומות סדירות. הקדשת חגיגות ה־70 לביטוי התלכדות העם היהודי באשר הוא סביב מדינת ישראל ממש מתבקשת.
ואין צורך בראש הממשלה לשם כך. אפשר, ואף עדיף, להעמיד בראש מבצע גיוס הכספים את ראש ממשלת העם היהודי, יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי, המסוגל גם הוא להביא את הכסף מהתורמים היהודים הכבדים.
בין חצאיות למכנסי חאקי קצרים
3. הרשו לי לחזור לנושא הלבוש בכנסת. יו"ר הכנסת הראשון, שגזר גזירות בנושא זה על באי הבית היה מנחם סבידור, היו”ר בשנים 1981־1984. איני זוכר כבר את קוד הלבוש שקבע לפרטיו, אני זוכר רק את האיסור שהפריע לי ביותר - לא להיכנס לכנסת בסנדלים.
אך הסיפור המעניין, שלא ייאמן היום, הוא בכיוון ההפוך. בכנסת הראשונה, ששכנה בתשעת חודשיה הראשונים בתל אביב בבניין קולנוע “קסם” שעל חוף הים, הייתי מהילדים שצבאו על הכניסה לבניין כדי להשיג חתימות של חברי הכנסת. רוב חברי הכנסת הגיעו אז ברגל, וכך היה קל “ללכוד” אותם.
אבל אנו הרי בענייני הלבוש, אז הנה: חלק מחברי הכנסת, ממפא"י ומהשמאל, היה בא לכנסת בבגדי חאקי, ברוח התקופה. במופע “המנצח” החזיק ח"כ ברל רפטור ממפ"ם, שהיה בא במכנסי חאקי קצרים. יו"ר הבית יוסף שפרינצק לא חשב אף לרגע לשלוח אותו הביתה להחליף בגדים. מדוע שיעשה כן, הרי גם לטקס הכרזת המדינה בא רפטור, מחותמי מגילת העצמאות, במכנסיים קצרים. אז מה זה כבר חצאיות קצרות לעומת זה?
