בשלהי המאה ה-19 ערך המדען הרוסי איוון פבלוב סדרת ניסויים בכלבים. הוא ראה כי הכלבים שגידל מתחילים להפריש רוק בכל פעם שהוא מתקרב אליהם עם מזון. לאחר מכן צלצל בפעמון זמן קצר לפני שהגיע עם המזון, וראה כי לאחר מספר פעמים די היה בצלצול כדי שהכלבים יתחילו לרייר. זהו "רפלקס פבלובי". יש בתוכנו אנשים שכל פיגוע בירושלים מעורר אצלם מין תגובה כזאת. יש פיגוע - חייבים לחלק את ירושלים. לשבחם של כלבי פבלוב יש להזכיר כי הם לא היו מודעים למעשיהם ולא היו ציניים.



ירושלים חשובה לאסלאם בעיקר בהיבט הפוליטי. כידוע, העיר אינה מוזכרת כלל בקוראן. גם המוסלמים המתפללים בהר הבית - פונים למכה. ירושלים מעולם לא הייתה אפילו בירת מחוז באחת האימפריות המוסלמיות ששלטו כאן. כשנכבשה בידי המוסלמים במאה ה־7, בנו בה מסגד על שרידי המקדש בהר הבית כדי לרשת פוליטית ואידיאולוגית את היהדות. מאות שנים הייתה מוזנחת ונידחת. רק כשהגיעו הצלבנים לשחרר את "הקבר הקדוש", שבה והפכה חשובה גם בעיני המוסלמים, והם נלחמו עליה. ושוב נזנחה ונשכחה - עד שיבת ציון בימינו. וכיוון שהייתה במרכז התודעה של שבי ציון, נזכרו בה גם הערבים, ובהנהגת אמין אל-חוסייני גם יצרו "קדושות" חדשות.



לא רק את מקום המקדש שלנו ביקשו לנכס, גם את הכותל, שהרי שם, כידוע, קשר מוחמד את בהמתו המכונפת, כשעף בחלום ל"מסגד הקיצוני" - שעל פי אמונתם היה בהר הבית. והם טוענים שהמסגד חשוב בעיניהם יותר מכל. ומיליארד מוסלמים מוכנים לצעוד לירושלים לשחרר אותה. וגם אם לא יצליחו לכבוש את העיר - לפחות יצליחו לרצוח כמה יהודים ולחלק סוכריות לאחר מכן.



במגילת אסתר מתואר גובה עץ התלייה הענק שהכין המן למרדכי: 50 אמה. כ־25 מטר. סוף הסיפור ידוע - זה העץ שעליו נתלו הוא ובניו. ולענייננו - ככל שהעץ שעליו יטפסו הערבים בניפוח מלאכותי של מרכזיותה של ירושלים באמונתם יהיה גבוה יותר, כן יקשה עליהם לרדת ממנו, וסופם שיתרסקו בנפילה ממנו או שייתלו עליו. אסון היה צפוי לנו, לו היו הערבים מוכנים "לוותר" על ירושלים ו"להסתפק" במדינה פלסטינית ביהודה ובשומרון. כבר מזמן היו מוצאים מנהיג ישראלי טיפש דיו או רופס דיו שהיה מסכים לחתום עמם על הסכם כזה. ומרגע שהייתה קמה מדינה כזו בלב הארץ, ניתן היה להתחיל למנות לאחור את הזמן שנותר לקיומה של מדינת ישראל. התעקשותם על ירושלים כבירת מדינתם תציל אותנו.



העיקר "להיפרד"



כל מי שרוצה להישמע אצלנו כ"מומחה" חייב לשבץ בכל משפט את הביטוי "הר הבית נפיץ מאוד" ולהסביר כי בלא "ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית" לא ייתכן שום הסדר שלום. בגלל טיעונים כאלה ויתרה ישראל למעשה על ריבונות בהר הבית והסכימה למעורבות מדינות זרות בירושלים. זה גם פשר החשש המעוות של רבים מאיתנו מהעברת השגרירות האמריקאית לעיר. אם זה ירגיז את הערבים, ויגרום להתלקחות בכל המזרח התיכון, אולי לא כדאי אפילו לבקש מטראמפ להעביר את השגרירות. למה אנחנו צריכים צרות, שואלים יהודי הגטו. למה להכעיס את המוסלמים. מה רע לנו ככה?



ההוזים מקרב השמאל הישראלי חושבים שזה יביא להם שלום. ניחא. כבר כתב שלמה המלך, בעל ספר משלי, "אם תכתוש את האוויל במכתש בתוך הריפות בעלי, לא תסור מעליו איוולתו". אבל יש בהם גם חכמים. היודעים יפה כי לשלום לא נזכה. אין באמת עם מי לחתום על הסכם שלום, ולכן הם תומכים בצעדים חד-צדדיים. כמו בלבנון. כמו בעזה. הם מאמינים כי אם ניסוג מיהודה ומהשומרון ומחצי ירושלים - יאהב אותנו העולם אהבה רבה. מעמדנו הבינלאומי ישתפר. נוכל להתעשר יותר. והם עצמם יזכו לכבוד ולפרסום.



ולכן הם לא משווקים יותר את האסון הזה כ"שלום תמורת שטחים" אלא כאינטרס העליון של מדינת ישראל, "להיפרד מהפלסטינים", לשמור על ישראל יהודית ודמוקרטית. וכדי להתגבר על התנגדות רוב העם לצעדים אובדניים כאלו הם משווקים אותם כצעדים ביטחוניים הכרחיים. כך שיווק חיים רמון את "גדר ההפרדה" בשיא האינתיפאדה השנייה. והיום הוא מספר לנו כי "הגדר הצילה חיים רבים". הוא בטוח שכולם אידיוטים. הרי אם יש מחבל מתאבד שאינו מצליח לעבור את הגדר, הוא יכול להתפוצץ במעלה אדומים או באריאל. וכיוון שהפיגועים ממזרח לגדר פחתו כמו אלו שממערב לגדר, ברור כי לא הגדר מנעה אותם אלא השב"כ וצה"ל.



ועתה הוא מבקש למכור לנו כך את חלוקת ירושלים. במתק שפתיים הוא עט על כל פיגוע בירושלים, ולאחרונה שוב השבוע. אתם רואים? הוא אומר, כיוון שלא רציתם להיפרד מ"הכפרים הערביים שסופחו לירושלים ב-1967", בא הפיגוע בטיילת ארמון הנציב והוכיח כי חייבים לעשות זאת לאלתר. לא "לחלק את ירושלים" חלילה. בחוכמתו הוא מבין כי רוב הציבור מתנגד לזה. רק "להיפרד מהכפרים הערביים". למחצית המזרחית של ירושלים הוא קורא "כפרים" ומקווה כי הישראלים יהיו מטומטמים דיים, וגם אלו המתנגדים לחלוקת העיר יסכימו "להיפרד מהכפרים". ומי ייכנס לשכונות הערביות של ירושלים אם תצא מהן ישראל? מי ישלוט בהן? חמאס? דאע"ש? מה אכפת לו? העיקר "להיפרד". אתם לא מתפשטים עירום, הוא מבטיח. רק מסירים את כל הבגדים.



אבל ירושלים תציל אותנו מידי הערבים אויבינו. כפי שהצילה אותנו מידי "ידידינו" אובמה וקרי ודומיהם, והיא שתציל אותנו גם מידי מתחכמי השמאל הישראלי המבקשים, בחלקלקות לשון ושפת רמייה, לעקור מידי עם ישראל את ציון. את לב הציונות. לב עם ישראל. למסור את הריבונות עליה לידי הערבים. ולכן, בכל פעם שמנהיג ערבי מאיים כי העברת השגרירות לירושלים תצית אש בכל העולם, ברכו אותו.



בכל פעם שמנהיג אמריקאי שנכשל בכל העולם ביישום מדיניותו שב ומטיף לנו, בדלת היציאה, לוותר על כל היקר והקדוש לנו - נפנפו לו לשלום ולא להתראות. אך בכל פעם ששמאלן מתחכם עט על חללי ישראל ומנסה לנצל את מותם כדי לחלק את ירושלים - הוקיעו אותו. אלו שהביאו עלינו את חללי אוסלו וההתנתקות אינם מהססים להביא עלינו ים דמים חדש בירושלים. אבל אוהבי העיר רבים משונאיה. והנאמנות לירושלים תגבר על הבגידה בה.