כשתא"ל אופק בוכריס הגיע אתמול (רביעי) בבוקר לבית הדין בקריה, היה נדמה שהוא שכח לרגע שהוא במשפט פלילי ועומד בפני הרשעה חמורה בעבירת מין. בוכריס הרבה לחייך, להתחבק עם אורחיו ולעמוד מול המצלמות בכניסה לאולם, כאילו היה זה אירוע משפחתי. מיד עם כניסתו לווה בוכריס בלא מעט בני משפחה וחברים, שהגיעו להעיד על אופיו של המפקד הנערץ שהוביל אותם בקרב. היו שם האלוף במילואים אבי מזרחי, שאותו הציל בוכריס פעמיים ממוות או מפציעה חמורה, משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן בקרב תחת פיקודו (הוא אף קרא לבנו על שמו של אחד החללים), קצינים, חברים ואפילו הפיזיותרפיסט שסייע לו פעמיים לחזור מפציעה לשירות הקרבי.
אולם המרחק בין הטרגדיה שאליה נקלע בוכריס לבין המציאות הקטנה והמחויכת שהמציא לו אתמול בבוקר קוצר שוב, הפעם עם כניסתה של רס"ן ל', הקצינה ששירתה תחתיו בהיותו מפקד חטיבת גולני, ובהקשרה הוא הורשע בעבירה של התנהגות שאינה הולמת קצין.
בוכריס ראה אותה יושבת במרחק מטרים ספורים ממנו על ספסל העץ בבית הדין. עיניה היו נפוחות ופניה אמרו הכל. היא הצליחה לאסוף את עצמה ולהתייצב בבית הדין על אף שאינה חייבת. היא ידעה שמצלמות התקשורת יופנו אליה, שכתבים ינסו להניע אותה לדבר, ישאלו שאלות קשות במטרה לפתוח את הפצע ולהוציא ממנה מילה אחת, ולו הקטנה ביותר.
אבל ל' עמדה שם, מולם ומול המפקד שהעריצה, ולא הוציאה הגה. היא ישבה באולם והקשיבה איך מפקדים, מסגן הרמטכ"ל המיועד, האלוף אביב כוכבי, ועד אם שכולה, היללו ושיבחו את אופק בוכריס, סיפרו כמה האיש נערץ על סביבתו, ואיך הבשורה על החשדות כלפיו נפלה עליהם כרעם ביום בהיר. שמעה איך כולם התגייסו להגן עליו בעוד היא נאלצה לגייס את שארית כוחותיה להגן על עצמה.
היא ישבה שם וראתה איך השופטים נעים בכיסאם בחוסר נוחות ביחס לעונש שהושג בהסדר הטיעון. איך שופט אחד שואל "מדוע המלך עירום?" או לפי דבריו, איך אפשר להוריד את אופק לדרגת אל"מ, אותה דרגה שישבה על כתפו בעת ביצוע המעשים?
ואז כוחותיה כבר לא עמדו לה יותר והיא הזילה דמעה, כאילו ברגע הזה, בדבריו של השופט צבי גורפינקל, היא שבה לחדר ההוא בבסיס, שבו לפי כתב האישום התקיים בין השניים מגע לא רצוי, שתורגם בעסקת הטיעון למילים הקרות "התנהגות שאינה הולמת קצין בדרגתו". ב־2 בפברואר יחזור תא"ל אופק בוכריס לבית הדין. על פי הערות השופטים הוא צפוי לצאת משם בדרגת אל"מ לכל היותר, ואולי אף פחות מכך.