אורלי קסטל־בלום היא סופרת ישראלית מוערכת, והיא גם במצב כלכלי לא קל, כך על פי ראיון שהעניקה לפני מספר שנים. מצבה הכלכלי של קסטל־בלום היה יכול להשתפר פלאים, לו היו הפלסטינים מיישמים חוק בנוסח חוק ההסדרה שעבר השבוע בכנסת, ומבטיח פיצוי בגובה 125% מערך הקרקע למי שאיבדו את קרקעותיהם הפרטיות, או קרקע חלופית.
במשך דורות היו למשפחת קסטל הגדולה בתים רבים בחברון, עד ששכניהם הפלסטינים טבחו בהם באכזריות במאורעות תרפ"ט וגזלו את רכושם. רק בית אחד הצליחו היהודים להשאיר בידם, אבל לקסטל־בלום אין בג"ץ פלסטיני שהיא יכולה לעתור אליו כדי שיעשה עמה צדק. ושנתו של אבו מאזן לא נודדת בלילה בגלל בית המשפט הבינלאומי בהאג, כפי שקורה לבנימין נתניהו.
חוק ההסדרה, שמאפשר פיצוי לבעלי קרקע שמתיישבים התיישבו בה בתום לב, הוא המינימום שמדינת ישראל יכולה לעשות עבור אותם אלה שמשמשים בעשורים האחרונים כחוד החנית של ערכיה הקלאסיים: תורה, עבודה, התיישבות ותרומה משמעותית להגנת המולדת.
אם יפסול בג"ץ את חוק ההסדרה, הוא יקדם את הפתרון שאליו חותרים חלקים הולכים ומתרחבים בימין: סיפוח של יהודה ושומרון לשטחי ישראל והחלת הריבונות. הדרך לשם תלויה בהכשרת הלבבות והמוחות, שנשטפו כבר למעלה משני עשורים בחזון שתי המדינות, שממנו מתפכחות גם אושיות שמאל כמו הסופר א.ב יהושע. אבל לא רק הלבבות בצד היהודי מכשירים עצמם לרעיון הסיפוח מתוך רצון לשלום, אלא גם אלה שבצד הערבי.
פחות ממדינה
דיברתי השבוע עם אשרף ג'עברי, איש עסקים בכיר מחברון שמנסה בכל כוחו לקדם ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון. "זה הפתרון הכי טוב", הוא אומר, "ואם יעשו משאל בקרב הפלסטינים, יראו ש־85% מהאנשים רוצים את זה. הכי טוב שנחיה בשלום במדינה אחת. אני מאוד מעריך את היהודים בחברון ובגוש עציון, הם גרים בשטחים ולא הולכים. אז צריך לחשוב על משהו יותר טוב בשביל כולם. אני למשל לא רוצה לעבור עשרה מחסומים בכל פעם שאני נוסע מחברון לשכם".
מה עם החלום על מדינה פלסטינית?
"היום אף אחד לא חושב שיכולה לקום מדינה פלסטינית. 25 שנים יש מו"מ עם הרשות ואנחנו מחכים ועד עכשיו לא קורה כלום. אז מה, נחכה עוד 70 שנה? אם נחיה במדינה אחת לא יהיה כל הטרור והאלימות שיש עכשיו, כי לאנשים יהיה טוב. אם הגנרל פולי (האלוף יואב מרדכי, מתאם הפעולות בשטחים - ש"ב) אומר עכשיו שהוא מחלק תעודות זהות כחולות כמו של התושבים במזרח ירושלים, אף אחד לא יישאר בבית. כולם יעמדו בתור בשכם ובחברון לקבל תעודה".
אבל אתה יודע שהערבים במזרח ירושלים לא מצביעים לכנסת.
"זה לא משנה, אחר כך נראה מה יהיה. לפחות אנחנו נכנסים לדרך של שלום ובדרך הנכונה. אם יהיה שלום עשר שנים, כבר יהיה יותר טוב".
ומה בדבר ההצעה לערוך הסכם עם ירדן, שלפיו הפלסטינים יצביעו לפרלמנט הירדני?
"זה לא יצליח, אף אחד לא יסכים לזה. אולי לפני 30 שנים זה היה רעיון טוב, אבל יצחק רבין באוסלו הביא את הרשות הפלסטינית מתוניסיה ומתימן, ועכשיו כבר אי אפשר. אם מר נתניהו חזק כמו בגין, אז הפתרון הכי טוב זה מה שאני אומר לך והרבה מפקדים ובכירים ברשות חושבים כמוני".
ג'עברי לא רק מדבר, הוא גם עושה. הוא נפגש עם שגרירי ישראל לשעבר, עם בכירים בממשל הישראלי וגם עם דמויות ברשות הפלסטינית. השבוע הוא אפילו יגיע לדבר ב"כנס הריבונות" שיתקיים בירושלים, יחד עם השייח' ראפיד ג'עברי והשייח' אבו ח'ליל אל־תמימי.
"אני חושב שפתרון שתי המדינות לא ישים, מפני שיש סירוב לפתרון הזה משני הצדדים, בעיקר מחוגים ימניים בישראל ובמדינות אחרות שתומכות בישראל", אומר השייח' אבו ח'ליל אל־תמימי, יליד חברון שכיום מתגורר ברמאללה. "לכן אני חושב שצריך ללכת למהלך של מדינה אחת לתקופה מסוימת, נניח ל־15 שנים, שבהן לא נהיה בעלי זכויות מלאות. אחרי שהיחסים בין שני העמים יגיעו לנורמליזציה, אנחנו נוכל להיות בעלי זכויות מלאות".
ומה אם יגידו לכם עכשיו שזה בסדר, וגם אחרי 15 שנים לא תקבלו זכויות הצבעה?
"אני לא חושש. אני מאמין בשינוי בדרך השלום. אם כל הפלסטינים יסכימו לחיות בשלום עם ישראל, אז יהודים בארץ ובעולם ירצו לתת לנו את הזכויות שלנו. זאת האלטרנטיבה הכי טובה כיום".
שאלתי את נועם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון שינחה בכנס את הפאנל עם ג'עברי ואל־תמימי, אם הוא בעד מתן אזרחות ישראלית לכלל הפלסטינים בעוד 15 שנים. "ההצעה שלנו מבוססת על המציאות שבה אי אפשר לחלק את הארץ, אי אפשר לגרש יהודים ואי אפשר לגרש ערבים", הוא אומר. "לכן המציאות מובילה למדינה אחת. לא נכון להחזיק את הערבים תחת משטר צבאי, ולכן יש להחיל ריבונות ולהעניק להם תושבות, שכוללות את כל זכויות האדם. זאת אומרת שישראל לוקחת אחריות על כל השטח מבחינת אקולוגיה, מים, בריאות, חינוך ועוד".
כל זכויות האדם חוץ מהזכות להצביע. בעייתי, לא?
"אם וכאשר יהיו בעתיד ערבים שירצו להיות אזרחים נאמנים במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אזי ייבחנו פרמטרים כמו שירות לאומי או צבאי, הימנעות מוחלטת מביטויי לאומנות סותרת, והבעת נאמנות ברורה וגלויה למדינת ישראל ולערכיה. אין מניעה שאנשים כאלו יקבלו אזרחות".
מדובר במשקולת כלכלית כבדה על מדינת ישראל.
"יש לזה מחיר, אבל השאלה היא מה האלטרנטיבה? קליטת מיליוני פליטים פלסטינים ליו"ש ודאע"ש על הגבולות שלנו, או אחריות על השטח היום. האופציה היותר טובה והנכונה ביטחונית ומוסרית היא אחריות על השטח. זו אוכלוסייה חרוצה שיכולה להביא גם תועלת כלכלית".
האלוף (במיל') עוזי דיין, שגם הוא מתנגד לפתרון שתי המדינות, לא מסכים עם ההצעה הזו. השבוע הוא דיבר על הצעה דומה, "פחות ממדינה", או במילותיו של יצחק רבין ז"ל שדיבר על האוטונומיה מעל במת הכנסת - LESS THAN A STATE. זה מה שלדעתו צריך נתניהו להציע לפלסטינים ועם זה לבוא לטראמפ בפגישה הקרובה.
כך או כך, נדמה שתהליכים דומים קורים גם בישראל, גם בקרב הפלסטינים וגם בארה"ב: התפכחות מהרעיון של שתי מדינות לשני עמים, והבנה שבניגוד למה שחשבו פעם, הסכסוך הישראלי־פלסטיני הוא לא שורש הבעיה בין האסלאם למערב והפתרון הוא לא עוד מדינה ערבית או שתיים בין הים לירדן, אלא נתיבים חדשים ויצירתיים שכמו בחוק ההסדרה מובלים על ידי קומץ שפורץ את הדרך, כדי שהמיינסטרים יוכל לצעוד בה.