ההחלטה האמיצה של שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה אתמול הניחה לפתחם של המשרד להגנת הסביבה והשר הממונה זאב אלקין אתגר מכריע: עליהם לעמוד בלחצים, להפגין מנהיגות ונחישות ולמלא את חובתם כאחראים על הגנת הסביבה והציבור, עליהם להודיע לחיפה כימיקלים שלא יאריכו עוד את היתר הרעלים של מכל האמוניה ושבכוונתם לשים סוף לסאגה הקטלנית הזו הנמשכת כבר יותר מדי שנים.
למכל האמוניה שפועל במפרץ חיפה זה 30 שנה אין היתר בנייה או רישיון עסק והוא חשוף לרעידות אדמה ולפגיעת טילים. המכל הישן מעולם לא נבדק באופן יסודי, ואם לא די בכך - האמוניה מגיעה אליו באונייה הפוקדת את נמל חיפה אחת לחודש ומוגדרת על ידי מומחים כמסוכנת לא פחות מהמכל שכן היא חשופה לפעולות טרור ודליפה ממנה עלולה לגרום לתגובה כימית מסוכנת. במשך שנים נחנקו תושבי חיפה וסביבתה לא רק בגלל זיהום האוויר אלא גם מהפחד מפני הפצצה המתקתקת שבחצר האחורית שלהם. במשך שנים מלעיטים אותם בהבטחות שווא, גוררים אותם מהחלטת סרק אחת לאחרת ומבלבלים אותם במסרים סותרים של בעלי אינטרסים.
כבר שנים מדברים על חלופות שונות ומשונות - ישימות יותר ופחות - להמשך אספקת האמוניה, אך מתעלמים מהחלופה הברורה מאליה: ההעדפה של חיי אדם על פני שורת הרווח. כעת, סוף־סוף, היה מישהו אמיץ מספיק כדי לזעוק את מה שנראה כברור מאליו: המכל הזה מסוכן לציבור.
החלטת בית המשפט אינה סוף פסוק, אך היא מסמנת בבירור את קו המטרה. ברור שחיפה כימיקלים תבקש להפוך אותה בערכאות גבוהות יותר ולבטח תאחז בטיעון שהאמוניה היא חומר חיוני הדרוש להמשך התפקוד הסדיר של בתי חולים, תעשיית המזון והתעשיות ביטחוניות.
חשוב בהקשר הזה להעמיד דברים על דיוקם: כמות האמוניה הדרושה למשק הישראלי עומדת על אחוזים בודדים מתוך 12 אלף הטונות שבמכל; 96% מכמות האמוניה המיובאת לישראל מיועדת לשימושה של חיפה כימיקלים ותורמת באופן ישיר לשורת הרווח של הבעלים - האחים טראמפ - תוך זלזול והתעלמות מסיכון חייהם המתמיד של תושבי חיפה.
במשך שנים הפעילה צלול לחץ ציבורי כבד - בהפגנות, בחוגי בית, במכתבים, בדיונים משפטיים ובדיונים בכנסת - כדי "להפיל את האסימון". אנו מקווים שבית המשפט סלל את הדרך למקבלי ההחלטות ויאפשר להם להפגין את האומץ והנחישות שהיו כה חסרים עד כה.
הכותבת הנה רכזת הקמפיינים של עמותת צלול להגנת הסביבה