1. מקריאת דוח מבקר המדינה יוסף שפירא על מבצע צוק איתן עולה מסקנה חשובה, אולי החשובה ביותר, אך ספק אם בדיון היצרי המתפתח סביב הדוח תזכה להתייחסות שהיא ראויה לה: ייתכן שניתן היה למנוע את המלחמה.
בדיעבד, יש כיום הסכמה כמעט מקיר לקיר של רוב המעורבים כי העימות פרץ על רקע סדרת "מיסקלקולציות", אי־הבנות בין ישראל לחמאס, ובשל חוסר יכולתם של הצדדים להבין מהם הקווים האדומים של הצד השני. בעקבות כך, שני הצדדים חצו אותם ברגל גסה. אי־הבנות אלה הן שתדלקו את ההסלמה שהובילה למלחמה. זה מזכיר במקצת את "מצעד האיוולת", ספרה של ההיסטוריונית ברברה טוכמן, שמתאר כיצד התגלגלו המעצמות האירופיות בקיץ 1914 למה שעתידה להיות מלחמת העולם הראשונה, בלי שזו תהיה כוונתן.
בדיון בקבינט באפריל 2013 (שנה ושלושה חודשים לפני המלחמה) הזהיר ראש המינהל האזרחי, אלוף יואב (פולי) מרדכי, אחד הבודדים שראוי לשבחים על תפקודו: "אני רוצה להצביע על סיכון גדול מעזה... והוא בסוגיית התשתיות, עזה תיכנס למצוקת מים... אנחנו נמצא שם מצוקה גדולה שיכולה להביא לשינוי אסטרטגי בגישה". כשבועיים לפני פרוץ המלחמה הזהיר אלוף מרדכי שוב בדיון במערכת הביטחון כי "רצועת עזה עוברת תהליך מתפתח ומחריף של מצוקה... אשר הגיעה לנקודה חסרת תקדים".
גם עיתונאים, כולל כותב שורות אלה, הזהירו מפני המשבר ההומניטרי בעזה ומהשלכותיו על ישראל. במילים אחרות, אם גם ממשלת ישראל הייתה מבינה את חומרת המצוקה בעזה ופועלת בהתאם, אפשר שהמלחמה הייתה נמנעת. ביום השלישי למלחמה, בדיון שקיים במערכת הביטחון, אמר שר הביטחון משה יעלון: "אילו היה ניתן מענה למצוקה... של חמאס כבר לפני מספר חודשים, אפשר שחמאס היה נמנע מההסלמה הנוכחית".
השבוע, לאחר פרסום הדוח, חידד יעלון את הנקודות שתרמו להסלמה. הוא ציין את "ההתעקשות" לעצור עשרות אנשי חמאס, משוחררי עסקת שליט בגדה, בתגובה לחטיפת שלושת תלמידי הישיבה, ואת טרפוד ההסכם להעברת משכורות לעשרות אלפי עובדי ממשל חמאס ברצועה. יעלון רמז כי המתעקשים היו השרים בנט וליברמן, שר החוץ דאז. באווירה הטעונה של ציבור מתלהם שמבקש נקמה, נתניהו נכנע ללחצים של השניים.
יעלון ומערכת הביטחון התנגדו לשני צעדים אלה. ובכל זאת נשאלת השאלה מדוע יעלון לא התעקש ולא מנע קבלת החלטות שלדעתו יביאו להסלמה, כפי שאכן קרה בפועל. חולשתו הפוליטית בליכוד ובקואליציה, כפי שהסבירו עוזריו, עדיין אינה יכולה לחפות על העובדה שהיה פסיבי ונתן לבנט, ליברמן ונתניהו להוליכו אל המלחמה.
הנה כי כן, כך נראו מקבלי ההחלטות הבכירים שלנו. ראש ממשלה שלא שיתף את השרים במידע (על כך בהמשך) וסבר גם לאחר מכן שזו לא הייתה חובתו. זהו ראש ממשלה שלפי הדוח נהג לפני המלחמה ובמהלכה כמו פרשן: ניתח את המצב, התריע, אך לא טרח להקפיד שדבריו ילוו במעשים הנדרשים. ואילו שר הביטחון התנהג כמעין משקיף שאינו עומד על שלו.
2. נסיגתה של ישראל מרצועת עזה בקיץ 2005 דרשה היערכות חדשה מבחינה מודיעינית. המגע והקשר הישירים בין מפעיל לסוכנו הפכו מטבע הדברים לקשים ולמורכבים בהרבה מאשר ב־40 השנים שבהן שלטה ישראל ברצועה. עזה הפכה למעשה לישות עצמאית, במיוחד לאחר ההפיכה שביצע חמאס ב־2007 נגד הרשות הפלסטינית והשתלטותו על הרצועה. למרות זאת עברו עשר שנים עד שקהילת המודיעין התאימה את עצמה למציאות החדשה. הדבר לא נעשה מיד גם משום שממשלות ישראל לא רצו, משיקולים פוליטיים, להגדיר את עזה כ"מדינת אויב" או "מדינת יעד", מהלך שהיה מתפרש כהכרה במדינת חמאס. כתוצאה מכך לא נעשתה גם חלוקת העבודה הדרושה בין גופי קהילת המודיעין.
כך עולה מהפרק בדוח שעוסק בהיערכות המודיעין למבצע, פרק שעבר חשיפה משמעותית וצנזור של ביטחון מידע כדי שלא לחשוף שיטות פעולה ומידע מודיעיני סודי.
הדוח מדגיש כי כדי שהממשלה והקבינט יקבלו החלטות, ובוודאי החלטות איכותיות, עליהם לקבל מידע מקהילת המודיעין. לפי הדוח, אמ"ן ושב"כ עשו אומנם מאמצי איסוף רבים להשגת מידע ערכי, אך לא תמיד הציגו אותו בפני הקבינט. כך מצוין כי "לא הציגו במפורט לשרי הקבינט את חומרת איום המנהרות המתפתח".
כמו כן, הדוח מדגיש כי למרות מאמצי האיסוף, הכיסוי של עזה בכלל ואיום המנהרות בפרט לא היה מלא. נוצרו "פערי מודיעין". לפי המבקר, מחסור במודיעין יכול בהחלט להתרחש, אך מחובתם של ראשי שב"כ ואמ"ן, כמו גם של הרמטכ"ל ושל שר הביטחון, היה לומר זאת לקבינט.
לא פחות חמורה היא העובדה שראש אמ"ן דאז, אלוף אביב כוכבי, וראש השב"כ יורם כהן, לא דיווחו לקבינט על "תוכנית קונקרטית" שהיוותה איום של "פעילות עוינת משמעותית", כלשון הדוח. הכוונה למנהרות התקיפה שחפר חמאס, כולל זו לעבר קיבוץ כרם שלום, ושדרכה חדרו אנשיו לשטח ישראל במהלך המלחמה. באותו ניסיון הרג צה"ל 13 מאנשי החמאס והחל במתקפה הקרקעית על עזה. הדוח מכיר בעובדה שלאמ"ן ולשב"כ לא היה מידע נקודתי על מועד החדירה, ולכן דווקא משום כך "היה ראוי להביא זאת לידיעת הקבינט".
הדוח חושף מאבקי יוקרה ואגו, מריבות על סמכויות וחלוקת גזרות ועבודה בין אמ"ן בפיקוד כוכבי לשב"כ בהנהגת כהן. שני הארגונים והממונים עליהם לא שיתפו פעולה זה עם זה באופן מלא, ולעתים גם מידרו והסתירו מידע זה מזה. הם גם לא ששו לשתף פעולה, להעביר מידע ולהשתתף בדיונים שקיימה המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) בראשות יוסי כהן, כיום ראש המוסד. יורם כהן הודה באוזני המבקר כי "במבצע צוק איתן לא היה נציג שב"כ במנ"ל (מרכז לניהול משברים לאומיים במשרד ראש הממשלה)". כהן הסביר כי לא ידע על כך, ושזו "טעות שהוא מצר עליה".
בין מבקר המדינה לכוכבי התעורר ויכוח גם באשר לתחום האחריות המחקרית על עזה. כוכבי קבע שהמחקר על המנהרות יתבצע בפיקוד הדרום, ולא בחטיבת המחקר של אמ"ן. המבקר סבור כי בכך הגדיר כוכבי את סוגיית המנהרות כאיום טקטי, אף שבהתבטאויות אחרות שלו דיבר עליהן במושגים של "איום אסטרטגי". תגובת כוכבי לדברים היא שאף שהאחריות על מחקר המנהרות הייתה של פיקוד הדרום, הרי חטיבת המחקר, שיושבת בקריה בתל אביב, סיפקה מידע, עקבה והייתה שותפה מלאה ופעילה בתהליך.
גם מי שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן באותה עת, תא"ל איתי ברון, יוצא מהדוח בשן ועין. עם זאת, הדוח שם קץ לוויכוח היצרי שהתעורר בין ראש השב"כ כהן לבין הרמטכ"ל גנץ וכוכבי בעקבות שידור כתבה בתוכנית "עובדה" בערוץ 2, שבה טענו אנשי שב"כ כי העבירו לאמ"ן התרעה על כך שבקיץ צפויה מלחמה. בעקבות זעמם של גנץ וכוכבי, כהן התנצל.
המבקר תומך בעמדת צה"ל כי לא הייתה התרעה קונקרטית, בין השאר משום ששני הצדדים לא חפצו במלחמה ונגררו אליה בעל כורחם. השב"כ התריע על פיגוע גדול שצפוי להתרחש בקיץ ושבמהלכו ינסו אנשי חמאס לחדור דרך מנהרות לישראל, אך לא התריע על מלחמה. קביעה זו של המבקר אמורה לחזק את מעמדו של כוכבי ושל חטיבת המחקר: בסופו של דבר, הערכתם האסטרטגית כי חמאס אינו מעוניין בעימות הייתה מדויקת.
רק ב־2015, כשנכנס גדי איזנקוט ללשכת הרמטכ"ל, הוא החליט על הגדרת עזה כ"מדינת יעד". בדרבונם של כוכבי ומחליפו בראשות אמ"ן הרצי הלוי, סוכם בנובמבר 2016 על אמנה חדשה שגובשה בוועדת ראשי השירותים (ור"ש). בראש ור"ש יושב ראש המוסד וחבריה הם ראש אמ"ן וראש שב"כ, ומשתתף בה גם המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. האמנה מגדירה את חלוקת הסמכויות בין השב"כ לאמ"ן בכל הקשור לכיסויה המודיעיני של עזה. אפשר להעריך כי השב"כ אחראי בעיקר למודיעין אנושי (סוכנים) ואמ"ן מנצל את יכולותיו - יחידה 8200 - בתחום המודיעין הטכנולוגי, כולל לוחמת סייבר. אך למרות האמנה, שיתוף הפעולה בין שני הארגונים עדיין חורק, ורוח החשדנות והשמירה על הטריטוריות הישנה עדיין נושבת.
3. אחת האמירות המדהימות בדוח המבקר שייכת לראש הממשלה: לדעת נתניהו, אין זה מחובתו למסור מידע לקבינט. "אין הוראת חוק שקובעת את חובת העברת המידע לקבינט, ולכן, אין זה מתפקידו של הקבינט לדון בידיעות מודיעיניות מעין אלו" (הכוונה למידע קונקרטי על כוונת חמאס לחדור לשטח ישראל במנהרת כרם שלום - י"מ).
על פי הגיונו של נתניהו, המבקר כלל לא היה מוסמך לדון בסוגיית מידור הקבינט. "לכל היותר, עבודת הביקורת יכולה לבחון מה ראוי היה למסור לקבינט ולא מה נדרש היה למסור לקבינט", פסק נתניהו.
לא ברור אם זו עמדתו העקרונית של ראש הממשלה, או שהשתמש בנימוק הפורמלי הזה כדי להדוף את ביקורת המבקר. בכל מקרה, שפירא שולל מכל וכל את טענתו. "גם בהיעדרה של נורמה כתובה, משעה שהחליט ראש הממשלה לכנס את הקבינט, עליו לוודא, בסיוע פעיל של המל"ל, שמתקיימים בדיוני הקבינט יסודותיו של תהליך קבלת החלטות תקין, המושתת גם על מתן מידע רחב למקבל ההחלטות". אחרת, גורם הדבר לכך ש"שרי הקבינט אינם יודעים אם הקבינט הוא פורום מחליט או ממליץ בלבד".
מהדוח עולה עוד שבפברואר 2014, חמישה חודשים בלבד לפני המלחמה, ביקש הרמטכ"ל גנץ לקיים במהלך ישיבת קבינט דיון אסטרטגי על "רצועת עזה לאן, ומהי החשיבה האסטרטגית סביב הסיפור הזה... אולי אז נוכל לבוא ולפתח גם אופרציות שיתאימו לתכליות אסטרטגיות". אולם נתניהו חתר לעסוק בעניינים אופרטיביים ופסק: "המטרה כאן היא לדון בתוכניות מבצעיות אל מול רצועת עזה. אנחנו עוסקים כרגע בצד המבצעי ולא בצד האסטרטגי".
עולם הפוך. איש הצבא מבקש לדון על האסטרטגיה, והמדינאי על ההיבט האופרטיבי. לא פלא שאם כך סבור ראש הממשלה, הרי ששריו נבוכים ואפילו מזלזלים בדיוני הקבינט. הדוח מביא כמה התבטאויות נבחרות של חברי הקבינט על תהליכי קבלת ההחלטות בו וזה על זה. דבריהם משקפים בעיקר תסכול וחוסר אונים, תחושה שהם משמשים כניצבים בסרט או בובות המופעלות במשיכת חוטים.
שר הביטחון הנוכחי אביגדור ליברמן, שהיה חבר קבינט בצוק איתן, אמר בשיחתו עם אנשי מבקר המדינה במרץ 2015: "תהליך קבלת החלטות לא קיים בישראל... והדיונים בקבינט הם ל'הוצאת קיטור'. כל דיון מתחיל בשלב ההתשה, שמיעת סקירות ארוכות של צה"ל שנמשכות שעות, ואז שר הביטחון מדבר, ולאחר מכן כל שר מתבטא ללא תכלית, ללא סדר יום וללא שברור מה מטרת הדיון מתחילתו". ואילו בנט התרעם בפני המבקר: "אין אווירה פורה בקבינט, ואין הצגת חלופות אמיתיות". השר לביטחון הפנים דאז, יצחק אהרונוביץ, התלונן בפברואר 2015 בפני אנשי המבקר כי "למעשה רוב ההחלטות כבר מתקבלות בינו (צה"ל) לבין ראש הממשלה ושר הביטחון עוד טרם כינוס הקבינט... כמעט בכל המקרים התוכנית שצה"ל המליץ עליה היא זו שהתקבלה".
לאחר פרסום הדוח סיכם יעלון: "הקבינט התנהג כמו גן ילדים".
4. אחת הטענות המרכזיות של מבקר המדינה היא שראש הממשלה והקבינט לא קיימו דיונים אסטרטגיים שבהם היו צריכים לבחון חלופות מדיניות והומניטריות. המבקר רומז כי בכך תרמה ישראל להסלמה שהובילה למלחמה.
אפשר להעריך שהמבקר אינו מכוון להיעדר מו"מ להסדר מדיני בין ישראל לחמאס - אף שיש קולות בישראל מצד בכירים לשעבר, כמו ראש המוסד אפרים הלוי, כי אפשר וצריך גם לנהל מו"מ עם הארגון. נראה שכוונתו של מבקר המדינה היא שאם הייתה ישראל מקילה על המצור ועל המצוקה ההומניטרית (בשנים שלפני המלחמה ישראל אפילו הרכיבה "סל מזון" וקבעה מה מותר ומה אסור לעזתים לאכול) ומאפשרים לשפר את התשתיות בעזה, אולי המלחמה הייתה מתייתרת.
ובכל זאת, למרות הממצאים החמורים של הדוח בנוגע לדרג המדיני והצבאי, צריך להודות ביושר שתוצאות המלחמה לא היו כה גרועות, והיא אף הביאה להישג אסטרטגי חשוב. חמאס מורתע וחושש מעימות נוסף, אף שהוא ממשיך להפיק לקחים מאותה מלחמה ולשפר את יכולותיו הצבאיות. אך כך גם עושה ישראל. ומעל לכל, זה כ־30 חודשים נשמר השקט בגבול עזה - תקופת הרגיעה הארוכה ביותר בגזרה זו מאז מלחמת ששת הימים.
אך כמו ביוני 2014, זהו שקט שברירי. כל רקטה שמשוגרת מעזה שתביא לתגובת יתר מישראל נושאת בחובה את פוטנציאל ההסלמה, גם אם כמו אז, גם כיום שני הצדדים אינם רוצים בה. צחוק הגורל הוא שעתה מי שצריך למנוע את המלחמה הבאה הוא שר הביטחון ליברמן, האיש שלטענת יעלון תרם לפריצתה ב־2014.