בעוד השיח הציבורי המרכזי מתמקד בסוגיה המדינית ובשאלות הנלוות אליה, תהליך מהותי לא פחות של גל חקיקה אנטי־דמוקרטי זוחל לו לאטו. בזה אחר זה כמו חומקים להם מתחת לרדאר שלנו, ובלי שאיש מאיתנו יקים קול זעקה, חוקים שמצמצמים את הדמוקרטיה הישראלית למשטר בעל עיקרון בלעדי אחד - עקרון שלטון הרוב.
האופוזיציה המשוסעת, שעסוקה בענייניה הפנימיים ובהיערכות לבחירות, כמעט שאינה מתפקדת. התקשורת, שעסוקה במאבק הישרדותי כלכלי ובמלחמה על עצמאותה, מתקשה לחשוף את שיניה.
בשבוע שעבר, ברוב של 46 תומכים ו־28 מתנגדים, אישרה הכנסת את הצעת חוק הכניסה לישראל, המאפשרת למנוע אשרה או רישיון שהייה של מי שקורא לחרם על המדינה או על ההתנחלויות. ח”כ שולי מועלם־רפאלי (הבית היהודי) הניחה לאחרונה על שולחנה של הכנסת הצעת חוק, שלפיה עמותות הממומנות בידי גורמים זרים יידרשו לשלם אגרה כפולה לצורך הנפקת מידע על אודות גופים ממשלתיים, המגיע להן על פי חוק חופש המידע.
כל אלו הם גלי הדף של חוק העמותות, שנחקק בקיץ האחרון, ומחייב ארגונים שמרבית תקציבם מבוסס על תרומות ממדינות זרות, להצהיר על כך בפני רשם העמותות ולציין זאת בפרסומיהם הרשמיים. בדיקה שערך רשם העמותות העלתה כי 25 מבין 27 העמותות שעיקר מימונן מגיע ממדינות זרות הן ארגונים המזוהים עם השמאל, ואף ארגון ימין לא נכלל בנוסחה זו.
חוק נוסף העומד על הפרק הנו פרי יוזמתו של ח”כ בצלאל סמוטריץ’ (הבית היהודי), הקובע כי עמותות הקוראות לחרם על התנחלויות או מאשימות את מדינת ישראל בביצוע פשעי מלחמה לא יהיו רשאיות לזיכוי מס לפי סעיף 46 א’. לכל אלו יש לצרף את כניסתו בקיץ האחרון של חוק ההדחה לספר החוקים של מדינת ישראל; חוק המאפשר הדחה של חבר כנסת מכהן ברוב של 90 ח”כים. והיד עוד נטויה.
זה היה אסף הראל שהרגיז מאוד את הימין כשטען שישראל היא מדינת אפרטהייד. מיד החלו השוואות מלומדות וגם פחות מלומדות, כדי להוכיח שהקומיקאי אינו אלא ליצן שוטה.
המתנגדים לטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד - צודקים. בישראל אין אפרטהייד. אבל אסף הראל רחוק מלהיות ליצן שוטה. תיאורטית, ערביי ישראל יכולים להתיישב ליד יהודים באוטובוס. תיאורטית, הם גם יכולים לקנות דירות היכן שמתחשק להם, לעבוד באיזו עבודה שבא להם וילדיהם יכולים לקבל את אותו חינוך שמקבלים ילדי היהודים. בשעות מסוימות ביממה הם אפילו יכולים ליהנות מחופש דת. ובנוגע לחומוס, הם יכולים להחליט לגמרי באופן עצמאי וללא התערבות כיצד להכין אותו. בשטחים הכבושים זה כמובן סיפור אחר.
המשותף לגל החקיקה האחרון הוא הניסיון בשם שלטון הרוב הנבחר להשתיק ולדכא את קולות האופוזיציה. מאחוריו עומדים אלו המבקשים למגר כל ניסיון לדה־לגיטימציה של הכיבוש. שלא במקרה מדובר גם באותו מחנה שהיה הראשון להזדעק על השוואת האפרטהייד. באופן אירוני, זהו גם המחנה שזכה בבחירות האחרונות בשמונה מנדטים בלבד.