מי שמופתעים מגל הפגנות החרדים, שחלקן מלוות בתקריות אלימות ובמעצרים, שמתקיימות באחרונה במקומות שונים בישראל בהשתתפות צעירים הם אלה שהתעלמו עד כה, הן מחוסר עניין והן מאי ידיעה על התמורות בציבור החרדי מהשתלטות של מנהיגי ורבני המחנה הליטאי על היהדות והתגברות זוחלת של השפעתם על עיצוב סדר היום והעדיפויות של הציבור החרדי בישראל.
יש כמובן סיבות ולא חסרים מניעים לגיטימיים בעיני החרדים הנאמנים למחנה הליטאי למחלוקות ולהתכתשויות הפנימיות המכוערות ולהפגנות נגד רשויות המדינה המאפיינות את המחנה שלהם. אבל מה שקורה באחרונה הוא שהתנהגות אלימה מצד לומדי תורה וגילויי שנאה בין שומרי מצוות גלשו להיקפים ולביטויים שאינם זכורים. הגורם לכך, הקנאות הקיצונית, התנהלות זועפת ורוגזנית, חוסר כל רגישות והתחשבות כלפי דעות והתנהגות שונה - גורם שהוא תמצית הליטאיות, שראשי ישיבות ועסקנים הצליחו להחדיר לתפישת החיים המובילה והמשפיעה בציבור החרדי.
אין עוררין על גדלותם בתורה של ראשי הישיבות הליטאיות. גם אורח חייהם הצנוע ראוי לציון. אבל התכונות היפות האלה לא הופכות אותם למנהיגי ציבור. תכונות אלה מאבדות את ערכן וחשיבותן אם מי שמחונן בהן הוא קנאי קיצוני, שיכור מגילויי הערצה של תלמידים צעירים וסגור ומסוגר מהעולם החיצוני. החסידות הייתה מראשיתה קריאת תיגר להשפעת רבנים, התרסה כלפי השפעת תלמידי חכמים ובלם לקפדנותם הקיצונית של ראשי ישיבות ולמדנים ליטאיים. החסידות ואדמו"ריה העניקו ליהדות שמחה, סבר פנים צוחקות וגילויי קירבה. הליטאיות כפתה על היהדות ארשת פנים זועפת, מפחידה ומרחיקה. יהודים נהגו לומר "ליטאי פוחד מספר שולחן ערוך וחסיד ירא מאלהים".
התלהטות הפילוגים - מפעילות עסקנים ליטאיים
לפני השואה וחורבן יהדות אירופה, ראשי ישיבות ליטאיות לא נמנו עם ההנהגה המוכרת והמשפיעה על הציבור החרדי. הם קיבלו את כל הכבוד הראוי והמגיע להם כגדולי תורה אבל באופן מוקפד ומוצהר הם הורחקו מעמדות מנהיגות. הייתה מדיניות מוצהרת, לא להניח לראשי ישיבה, גדולי תורה ככל שיהיו, להנהיג את הציבור ולקבוע את עולם עדיפויותיו.
גם בשנים שלאחר קום המדינה נשמר בציבור החרדי העיקרון להרחיק ראשי ישיבות ליטאיות מעמדות של הנהגה ומנהיגות. השפעתם בציבור החרדי הייתה מוגבלת ביותר. חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, למשל, הייתה מורכבת ברובה המכריע מאדמו"רים ומנהיגי חצרות חסידיות. תמיד היו מחלוקות ושסעים בציבור החרדי, כולל במחנה החסידי. אבל ההתלהטות וההשתלהבות של המחלוקות והפילוגים היום הם תוצאה מהנוכחות המוגברת ופעילותם חסרת המעצורים של עסקנים ליטאיים, בהם רבנים וחבורות של אוהדים ומשמשים שנדחפו בשנים האחרונות לקידמת הבמה הציבורית החרדית והכתירו עצמם כדוברי הציבור החרדי. אין זה מקרה שבראשות שני הפלגים הליטאיים, הירושלמי והבני ברקי, עומדים ישישים מופלגים.
הרבי מקוצק אמר כי "עיקר יצר הרע של גאווה וגאות הוא אצל אדם שכבר נסתלקו ממנו התאוות האחרות. כאשר מסתלקות התאוות האחרות מן האדם עיקר יצר הרע שלו הוא הגאווה". האדמו"רים מנהיגי תנועת החסידות היום גאים ומתפארים בפריחת חצרותיהם וברבבות החסידים, צעירים ומבוגרים, הממלאים את בתי המדרש שלהם במיוחד בחגים. אבל האדמו"רים מתרכזים בפיקוח והנהגת הקהלים הגדולים שלהם ומגלים אדישות להשתלטות הליטאיות והליטאים על היהדות. זה לא נגמר בהפגנות. הליטאיות המתגברת תביא להתחזקות הקנאות בציבור החרדי, התגברות הריחוק וההבדלות מכלל ישראל והתפשטות הגיטואיות ביהדות.