עוד יום זיכרון שמקרב אותנו לסוף. לא ידוע בדיוק כמה ניצולי שואה חיים כאן. כל גורם נותן מספר אחר. אבל ברור לכולנו שהטבע עושה את שלו, וכבר חלפו 72 שנים מסיום מלחמת העולם השנייה. כך שרוב ניצולי התופת מצויים בעשור התשיעי לחייהם, מקצתם בעשור העשירי. אצלנו עוד מתווכחים מה לעשות בניצולים שלא היו כאן בהסכמי השילומים ב־1953, ורובם נאלצים לחוות רעב ובעיקר בושה. רעב הם חוו כאשר נאבקו על הישרדות בצעירותם - את הבושה שמרנו להם לסוף. חלקם עלו ארצה ממזרח אירופה בגילים שונים, אז המדינה רק מחפשת דרכים לחסוך את המיליארדים ששוכבים בבנקים כדי לא לדאוג להם.
איך אפשר להתקיים בישראל מקצבה של 2,224 שקל ומעוד מענקים שונים מרשויות שונות, שמגיעים יחד אולי ל־4,000 שקל? אני נוטל תרופות וגם ויטמינים (שהיצרנים והיבואנים מרמים אותי שהם שווים משהו, אבל אני יודע שכמו כולם כאן הסחורה היא במקרה הטוב פלסבו), וזה עולה יותר מאלפייה בחודש. אני מניח שאותם קשישים נאלצים להשתמש ביותר תרופות. איך בדיוק הם מממנים את זה? ומה עם הקיום הבסיסי? מזון, ביגוד, הוצאות דיור? מי הם בדיוק השרלטנים שקבעו שאותם קשישים יכולים להתקיים מכלום כסף?
בכל פעם אני שומע שההוא הקציב מיליארד לניצולים, אבל לא יודעים מה לעשות בכסף ולמי לשלם. ועוד "ההוא" אחד לא יודע בכלל שיש לו כסף צבוע לטובת הניצולים, כי כעת הוא נערך לכמה חקירות פליליות בעניינו, אז המנגנון שלו שם זין על הניצולים והם לא רואים גרוש. ואנחנו, התקשורת, מתחרים בפורנוגרפיה זולה ומאוסה, כדי להראות לציבור שאנחנו לא דואגים להם, לאותם אנשים שבזכותם יש לנו מדינה - שנבנתה ומומנה על אפרם של בני המשפחות שלהם.
כל אחד מהניצולים הוא סיפור של טרגדיה מזעזעת, אבל אנחנו לא חושבים על הבושה. הם מתפיידים מכאן לאטם בקצב גובר והולך, כי הם זקנים וחולים. בשנה שעברה המספר היה 200 בשבוע, השנה זה כבר 250 ובסה"כ 12 אלף. בשנה הבאה המספר יהיה 350, כי שוב הטבע עושה את שלו. מקסימום בעוד שש־שבע שנים הם לא יהיו כאן. אנחנו נישאר עם הכסף שהם הותירו ואיזה "ההוא" ינצל אותו לקידום פוליטי. משפחה נטו, ברוטו או טרה. תבחרו אתם.
ואז "ההם", שלא ראו אותנו ממטר אף פעם, וגם לא יראו אותנו בעתיד, ישכחו בכלל שהייתה שואה. הרי הילדים בבתי הספר כבר לא יודעים כמעט כלום כיום. כן, תהיה תעשייה של משלחות תלמידים למחנות ההשמדה, כי התעשייה הזאת היא הרי חלק מהצמיחה ש"ההם" כל כך מתגאים בה. אז הנוער שלנו, מלח הארץ, ייסע לפולין, הילדים המתוקים ישתו קצת אלכוהול, יעשו שטויות של בינו לבינה, אנחנו נקרא לזה משובת נעורים, והכל יהיה בסדר. ברור שהרמטכ"ל וכמה אלופים ימשיכו במצעד החיים בפולין, עטופים במדים, ואולי גם יהיה מטס של החמקן ההוא, וכולם יספרו על סבא רבא שעבר את השואה, ובגלל זה אנחנו כאן. והם יצולמו ויוקלטו, כי את המנגינה של תעשיית ההנצחה אי אפשר להפסיק. אף אחד לא יזכור בעוד עשור איך העלבנו את ניצולי השואה, איך התעמרנו בהם. אולי "ההיא" תשאל: ומה עם שואת ארצות המגרב? איך היא לא קיבלה ביטוי בספרות ובאמנות? מה, רומל לא עשה בהם שפטים?
כך אנחנו נראים, זה הפרצוף שלנו. ביום ראשון יתחילו טקסי הזיכרון, וכל אח"מ שיגיע לביקור כאן מיד יובא ל"יד ושם", אבל לא ידברו איתו עלינו. על עם ששכח איך ומדוע הגיע בכלל לעצמאות. זה לא בגלל שלושת האבות ולא ארבע האמהות, משה והמטה, או דוד ויהונתן, גם לא דוד ובת שבע, או שאול והאתונות. הם לא סידרו לנו דבר זולת סיפורת נחמדה. ניצולי השואה, הם אלו שבזכותם החברות באו"ם דאגו לבית לעם היהודי. האמת היא שהעולם לא שכח, אפילו גרמניה דואגת לניצולים, במטרה לכפר - הרבה יותר טוב ממדינת ישראל. ואנחנו מודעים לנתון הזה, וממש לא מתביישים.
אז אל תשכחו כאשר אתם רואים את "ההם" שהם לא אנחנו ולא אתם, בחליפות כהות, מדברים על תקומת העם היהודי, ומבטיחים לנו שלא תהיה שואה נוספת. אני לא אאמין למילה שכתבו בשבילם כותבי הנאומים בשכר, אני מקווה שאף אחד לא יאמין למילה אחת שלהם. כי הם, וקודמיהם בתפקיד, לא עשו דבר כדי להבטיח קיום בכבוד לניצולי השואה.
****
איך אתם עם המהלך של הקופאי של המדינה? "ההוא" שמתכונן לבחירות ונתן לנו כאילו את המשפחה נטו, ומובן שלא שכח את ההצלחה הגדולה שלו עם הסלולרי. אז גם בתחום הזה נקבל מתנות קטנות.
נורא התרגשתי כאשר שמעתי שהאוצר יסייע לנו במועדונית של גיא. פחות התרגשתי כשהבנתי שזה יקרה רק כאשר הוא יהיה תלמיד בכיתה א' או ב'. כעת הוא בטרום חובה, ויש לנו שנה וחצי לפחות עד שיהיה בבית ספר. אז אין לנו 150 שקל מתנה בחודש. באסה. גם נקודת הזיכוי במס לא בדיוק תסייע לי. זה יקרה, אם יקרה, רק בתחילת השנה הבאה. הנסיך יהיה בן 5 וחצי, א־בה־ציגעל'ה־מה, עד שהמנגנון יעבוד ואופסי הוא מגיע לכיתה א' ואבא מקבל "קארדל".
אבל אבא לא כועס, אבא רגיל לקבל "קארדל" מהשלטון, כי אבא קשיש וראה כבר מספיק. הדבילים הצעירים עוד לא ראו הרבה, אז הם מתלהבים מהקופאי שנלחם על הכרה עם הבוס שלו בסופרמרקט של החיים. אנחנו משלמים את החשבון של מאבק האגו הזה, אבל מי סופר? אני לא.
****
כאב לי לראות את אמו של הדר גולדין הי"ד בוועדה לביקורת המדינה בכנסת. היא כתבה וקראה דברים מלב של אמא שאיבדה בן בקרב, והתשובות הציניות של הממשל בסוגיית השבת גופתו של בנה אוכלות לה את הכבד. ראש הממשלה שלנו הוא שחקן מיומן, מהטובים שיש בפוליטיקה העולמית. היא כתבה מדם לבה, הוא התכונן למופע כמו תמיד. השפלת המבט, האנחות, הדיבור המדוד, השימוש באינטונציה להעברת מסרים לציבור הבוחרים, הכל היה אצלו.
צפיתי שלוש פעמים בהקלטה ורציתי למחוא כפיים, כי אני מעריך מקצוענים בתחומם - והוא שפיץ אמיתי - גם כאשר הוא מסמא את עיניהן של אמהות שכולות או אלמנות של חללים. באמת שאין עליו, והספירה אחריו מתחילה בתשע. אני משוכנע שגם יריביו מעריכים את כישוריו. רק תשובות אמיתיות הוא אף פעם לא ידע לתת, הוא גם לא יידע.
אגב, מישהו יודע מה קרה עם התיקים 1000, 2000 והצוללות? כי לקיתי באמנזיה קלה ואיני זוכר מתי הוא נחקר לאחרונה. ייתכן שהוא נחקר כל יום, ורק אני לא יודע. זו הרי אפשרות יותר מסבירה.
****
כמו רוב צופי הטלוויזיה ביום שלישי גם אני צפיתי ב"עובדה" בראיונות עם התובע נדב וייסמן ועם פרופ' אריה אלדד. לא זכרתי אם "עובדה" סיימה עונה אחרי תחקיר אסון השייטת או לא, כי אז אמרו שהסתיימה עונה. אבל המקרה של אלאור אזריה שווה כנראה פלייאוף, או שפשוט קשת הורו למערכת לבשל איזה משדר, כי חבל להפיק איזו תוכנית חדשה אחרי המופלטה. בכל זאת הכולסטרול גבוה בגלל החמאה והריבה.
אז נכון, זו הייתה חלטורה במהותה עם סרט שכבר שודר. הראיון עם עו"ד וייסמן לא תרם לי כלום, כי הסרט של עמרי אסנהיים, ששודר כבר לפני חמישה חודשים, שכנע אותי מעל כל ספק שאזריה חרג מכל נוהל מקובל של פתיחה באש. אבל את שרון גל וג'מעתו זה לא שכנע, גם לא את עו"ד יורם שפטל, שהוא פרקליטו של אזריה בערעור. גל ממשיך לטעון שאזריה חש סכנה בזירת הפיגוע. הכרעת הדין כבר קבעה שהוא שיקר וממשיך לשקר.
הבעיה היא מתי תבין משפחתו של אזריה שמעבירים עליה סיבוב. שאין מצב משפטי שישנה את הכרעת הדין - וקיימת סכנה ברורה ומוחשית שעונשו יוחמר. מה בדיוק אז יאמרו האדונים שפטל וגל למשפחה? שהרכב הדיינים בערעור הוא שמאלני ולא ציוני בעליל? מה יקרה אז?
במקום לפעול להקלת העונש ולאפשר לצעיר הזה לבנות לעצמו חיים, אחיתופל בע"מ עושים את המרב כדי להרוס את חייו. ושום גורם לא מצליח לעבור את החומה שיצר שרון גל, מתוך שרלטנות לשמה, כדי לסייע לאלאור ומשפחתו.
****
על רקע שביתת האסירים הביטחוניים, בבתי הכלא בארץ מתעסקים כאן כולם באיך הצליח ברגותי לארגן את השביתה, ומדוע לא ציין ה"טיימס" שהוא רוצח מורשע. כאילו שדעת הקהל בעולם תשתנה בסוגיית הכיבוש והטרור הפלסטיני. אז הנה החדשות ועיקרן תחילה: ממש לא. אי אפשר להיות גם הומניסט וגם כובש, אנחנו צריכים לדעת את זה טוב מכולם. בלתי אפשרי לאסור בתנאים זהים רוצחי המונים, או סתם רוצחי אזרחים, כולל נשים וילדים, עם מנהיגים חברתיים שכל פשעם הוא הסתה להתקוממות.
העונש המתאים לרצח בנימוק של טרור הוא מוות. לא חמישה מאסרי עולם ולא 50. גזר דין מוות וזהו. ואסור שמחבלים רוצחים ירצו את עונשם עם אסירים שהורשעו בעבירות קלות יחסית. בכל כלא בעולם הדמוקרטי נידונים למוות ממתינים לביצוע גזר הדין בהפרדה מוחלטת. אבל הקטע של האסירים שהורשעו בהסתה ברשתות חברתיות, או כל אמצעי אחר, מקומם לנוכח הכרעת הדין של צעירה בשם אלירז פיין - מתנחלת בת 25 מיצהר, ששיבחה ברשתות החברתיות מקרי רצח של ערבים. זה קרה לפני שלוש שנים, רק השבוע היא הורשעה. היא לא הייתה במעצר עד הכרעת הדין, ספק אם גזר הדין ישלח אותה למאסר. ובעולם לא יושבים דבילים, כפי שאנחנו נוהגים לחשוב. העולם מבין שיש כאן מערכות שפיטה וענישה שונות לעבריינים ביטחוניים יהודים ולערבים. אז יפה שהממשל שלנו מתעסק בשטויות כמו ה"טיימס" או ה־BDS, ולא מפנים שזה רק עניין של זמן עד שגורם בינלאומי נחשב יאסוף את כל המידע על רצח בכוונה תחילה של יהודים, ויעשה את ההשוואה המתבקשת. ארה"ב, באמצעות חוק הפטריוט, מתייחסת לחשודים ולמורשעים בעבירות ביטחון באופן זהה. לא משנה אם הם אזרחים או לא. אנחנו רוצים להיות יפי נפש, להחזיק מאות רוצחים מורשעים במעצר ו/או מאסר, ולהראות כמה אנחנו הומניסטים. אי אפשר למכור את זה לאף אחד, עובדה.
****
מזל שיש לחילונים את בג"ץ. מזל שבג"ץ מאמין שחוקי העזר העירוניים בתל אביב מסוגלים ליצור את ההבדל בין העיר הזאת לבני ברק. כי אם היינו צריכים לסמוך על הציונות הדתית ועל החרדים, גם ק"ק תל אביב הייתה הופכת לשטייטל. קצת מביך את הדמוקרטיה שאחרי מאבק משפטי שהוכרע, עדיין מאיימים החרדים בחקיקת חוק עוקף בג"ץ כדי לשנות את ההחלטה ולהפוך את העיר הלבנה לגטו חרדי.
אם יצליחו, חס וחלילה, השלב הבא יהיה למנוע תנועת כלי רכב בשבתות ומועדים, למכור רק מזון כשר במדינה, ולאסור על קיום לימודי ליבה. רק קצבאות הם לא מבטיחים לנו בתמורה לבטלה. אם היו מבטיחים וגם מקיימים, אולי הייתי שוקל לא לנסוע בשבת. בכל זאת 4,000 שקל בשביל להתבטל, למה לא? וגם האישה לא תוכל להטריד אותי שאקח את הילד לגינה או לבריכה. אסור, כיפוש, שאבעס. ועוד נותנים לנו כמה לירות בשביל זה.
אגב חרדים, מעניין אותי איך יתחשבו בתושבי תל אביב מהמגזר הזה כאשר יחלקו את המתנות למשפחה נטו. מצד אחד, הם באשכול 10־8, כך שהם זכאים למינימום, מצד שני הם חרדים ויש להם יותר ילדים בממוצע לעומת חילונים. מישהו מהגאונים באוצר חשב על הסוגיה הזאת? אולי כן, אבל לא אמרו לנו.
****
גם לא אומרים לנו איך בדיוק משפרים את איכות החיים של הנכים בישראל. יש בינינו כ־900 אלף אזרחים בעלי מוגבלויות שונות. רק מחצית מהגברים בגילי עבודה (67־21 שנה) נמצאים בשוק העבודה, אם כי רוב מוחלט מהם משתכר שכר מינימום; רק שליש מהנשים המוגבלות נמצא בשוק העבודה; 20% מאוכלוסיית הנכים מוגבלים מוטורית; הם לא זוכים לתנאים זהים לאלו של נכי צה"ל, שנהנים מארגון חזק שדואג לצורכיהם.
אז איך בדיוק מצפים "ההם" שהם לא אנחנו, שהם יחיו מ־2,945 שקל בחודש, אם דרגת הנכות שלהם גבוהה מ־60%? על מה בדיוק חושבים הבחורים באוצר? שאפשר לחיות מכסף כזה?
האם השלטון עושה את המרב כדי לאכוף את חוק הנגישות? ממש לא. רק כ־30% מהעסקים בישראל בתחום ההסעדה, ברים, בתי קולנוע ועוד הם נגישים לנכים בכל הדרגות. מי צריך לטפל בזה? כי אם זה רק "ההם", אז חבל לנו על הזמן, ובעיקר חבל להם על הזמן.
איך בדיוק מרמים אותנו כל השרלטנים, שמספרים לנו עד כמה ישראל מדינה נאורה, כאשר 8% מהאוכלוסייה מופלים לרעה כמעט בכל תחום: מתעסוקה ועד איכות חיים. קשה לי להבין איך הנכים מוכנים לוותר. האם הנגיף הפוליטי הגיע גם למגזר עצום שהגורל התאכזר אליו? במקום כל ההפגנות המטופשות וההגעה לישיבות ועדות שלא משפרות את מצבם, בטח שלא משרד האוצר - מדוע הם לא משביתים לנו את יום העצמאות ה־69? פשוט להגיע עם כל עגלות הנכים לצמתים שמובילים לאתרי בילוי המוניים, ולמנוע את הגישה אליהם. ברור שחובה עליהם להגיע בימים אלו, ולחסום עם אלפי עגלות נכים את הגישה לטרמינל 3 בנתב"ג. נכון שהציבור יכעס, אז מה? הציבור לא כועס על הפגנות החרדים, שעוברים על חוק הגיוס. הציבור יהיה סלחני הרבה יותר לתביעה של נכה מוגבל להכיר במוגבלותו ולאפשר לו לחיות בכבוד. לא לנסוע לחו"ל, רק לאכול מזון נורמלי.
אנחנו חושבים על דיור בר השגה, דיור מוגן, משפחה נטו, אבל לא מוכנים לראות נכים, קשישים וחולים. לזה אף פעם אין כסף, את זה דוחים לשוליים, כי זה לא מוכר טוב במסיבות עיתונאים ובמאבקים פוליטיים.
אם הנכים לא ידאגו לעצמם, אף אחד במדינה לא ידאג להם. ניצולי השואה כבר לא יכולים לדאוג לעצמם, אז השלטון מחכה שיתפוגגו מהסביבה. כדאי מאוד שדווקא בערב יום השואה יקומו ויעשו מעשה, כי אנחנו הציבור כמו שלושת הקופים: לא רואים, לא שומעים ולא מדברים.
עצוב? זה מה יש.