כמקובל במחוזותינו, השד העדתי עושה בזמן האחרון את הסיבוב הקבוע שלו בשיח הציבורי, וטוב שכך. אני לא בטוח שהשיח התובעני של רון כחלילי ושות' היה עובר את מבחן (שמעון) בוזגלו, משום שבעיני הבעיה והתקלה היא מירי רגב, שטענה לאחרונה כי "אלו פרפורי גסיסה של האליטה הישנה", והוסיפה, "לא אעצור עד שהאליטה הגזענית הזו תנושל מנכסיה ומעמדות הכוח שלה".
מאחורי הצווחנות, המחוות הפטריוטיות בפרוטה, הדמגוגיה הפוליטית בגרוש וההסתה הלאומנית בשקל, נוהר ערב רב, כולל כמה שמאלנים מזרחים. הם נישאים על גל המעמקים שנובע מתהום השסע העדתי ומשחקים היישר לידי קואליציית הימין המתנחל, שהם הבובנאים של רגב.
מכל הקטטות והשסעים של החברה הישראלית, דווקא זה העדתי הוא הרגשי יותר והמזיק פחות, לעומת הצירוף הרעיל והציני של דת ופוליטיקה. דווקא השסע העדתי ניתן לאיחוי ביתר קלות. הרעיון שיש הבדל בין שחורים ללבנים, אשכנזים למזרחים, יהודים לערבים או סינים לאסקימואים הוא מופרך ומגוחך. כל בני האדם שווים. זו לא רק ססמה שמאלנית אלא עובדה ביולוגית ומנטלית. הפערים הבין־גזעיים (להבדיל משונות פיזית או חלוקה שונה של אינטליגנציה או טעם באוכל) הם בעיני המתבונן ותוצאה של נתונים סביבתיים.
על השאלה מי אשם בשסע העדתי בישראל יש תשובה סטנדרטית: האבות המייסדים. האשכנזים שדיברו על שוויון כלכלי, שוויון ערך האדם ושוויון הזדמנויות. הם יישמו את השוויון הזה בינם לבינם, אבל לפני שהוא יושם "בחוץ" היה עליהם להקים מדינה יש מאין ולהילחם עליה. ואל לחצי ההקמה והלחימה על המדינה התנפצו גלי העלייה המזרחית בשנות ה־50 וה־60. הרעיון הבסיסי של קליטתם לא היה אפליה תקציבית מתקנת אלא "כור היתוך", שהיה אמור לצרוב את כל היהודים בישראל לגזע חדש, אמיץ, חילוני ועמיד לשמש. זה לא עבד.
התביעה הבסיסית של דור המייסדים מאחינו בני עדות המזרח הייתה "תהיו חלוצים כמונו. כשאנחנו הגענו לכאן הקרבנו את עצמנו ובנינו כדי להקים מדינה ולבנות עם". הסאב־טקסט אמר "כדי להיות כמונו תעיפו לכל הרוחות את בית אבא והמסורת היהודית בגלויות המזרח, כמו שאנחנו העפנו את מסורת הגטו וחוליי העיירה היהודית באירופה". וכמובן שוויון גמור לנשים, מכנסיים קצרים וסנדלים, וככה בשביל הנשמה שירים רוסיים והורה.
זה היה אמור לעבוד, אבל ההיסטוריה רצה מהר יותר מיכולת העולים לקבל ולעכל את התובענות הלאומית הזו. בהמשך התנפצו הכוונות הטובות של האשכנוזה המפא"יניקית אל סלע הטבע האנושי, שהוא אגואיסטי במהותו גם אם אינו זדוני. דור ההורים שניהלו את המדינה הורישו אותה לבניהם ואלה לבניהם. חלוקת משאבים ותשתיות של הקרובים לצלחת השלטונית הנציחו את הפער, רסיסי שחיתות (מיקרונים לעומת השחיתות כיום) הפכו אותו כר למרדנות נוסח מהומות ואדי סאליב בחיפה והקמת הפנתרים השחורים בירושלים.
ואז הגיע מנחם בגין, שתדלק באוקטן נפיץ את העוינות המצטברת ווידא את חיסול כור ההיתוך לטובת הנצחת השסע העדתי; ובעוד ראש החץ האקדמי, התקשורתי והתרבותי בישראל השתלב ומשתלב בדמוקרטיה ובתרבות המערבית "הלבנה", תיעל בגין את זעם המזרחים נגד דור המייסדים ובנה רוב קואליציוני המבוסס על כל נידחי המפלגות הסוציאליסטיות: המפד"לניקים שהיו סרח עודף ובניהם נוקמים היום את נקמתם; המפלגות האזרחיות שדיגמנו פרטיות על פני ממלכתיות; החרדים שהקימו כאן את גטאות העיירות; וכמובן עדות המזרח.
המודל המועדף
הטינה כלפי האשכנזי החילוני הלבן היא אותנטית (ומכשיר פוליטי רעיל), אלא שהאחראי האולטימטיבי לפער הבין־גזעי בחברה הישראלית הוא העולם כולו. זהו עולם אכזר שקיבע את האידיאל היווני־רומי כאידיאל האנושי, משום שאבותיהם ניהלו את העולם ואת עולם הדימויים של המודלים האנושיים לחיקוי מאז ועד היום. היוונים והרומאים האדירו את הגזע הלבן והכובש, אירופה יצרה אחריהם את המודל התרבותי והפוליטי (וההומניסטי־קולוניאליסטי) ומשם זה זלג לארה"ב. מבחינתם כל היתר, מאומת האסלאם עד אפריקה, כולל עדות המזרח בישראל, זה עולם שלישי.
כיום צורך העולם כולו סדרות וסרטים ותרבות פופ אמריקאיים, כשהמודל המועדף הוא לבן עם שיער כחול ועיניים בלונדיניות, או להפך. פרסומאי כל העולם שרוצים לפרסם מוצרים, מסין ועד קונגו, מצרפת ועד יוון, עושים שימוש במודל הזה כדי לדחוף את מוצריהם, ומי שתואם בישראל את המודל הגלובלי המועדף הם האשכנזים. פילוחי שוק ושינויים דמוגרפיים משפיעים בשנים האחרונות על הרגלי צריכה ומציגים מודלים שחורים בארה"ב ומזרחיים בישראל כמקדמי מכירות, אבל בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי הם עדיין הסחורה הכי חמה. זו לא הגזענות של האשכנזים בישראל אלא העדפות - אכן גזעניות - הנשענות על דעות
קדומות שהושרשו במשך עשרות שנים של שליטה אמריקאית ואירופית בשוק תרבות ההמונים.
מדינת ישראל תורמת מבחינתה גחל לוחש ונפיץ לדימוי המזרחי באמצעות האיום הביטחוני כזרז לשנאת האחר. לפני שבועיים יצא אייל טלמור לטייל מאחורי חצר ביתו בכוכב יאיר. חבורת שוטרים שהגיעו אליו ניהלו שיחת תביא תעודות וכו'. בהמשך חטף מכות רצח ואושפז בבית חולים. האחות שאלה אותו מה קרה והוא אמר לה שוטרים התנפלו עלי. אני מקלאנסווה אמרה האחות, בטח חשבו שאתה ערבי. "שנינו בכינו וצחקנו", סיפר טלמור למצלמה של ערוץ 2. טלמור הוא בחור שחרחר. כוכב יאיר הוא יישוב לבן. מישהו הזעיק משטרה. אין יהודי שחרחר שלא התחכך עם החוויה הערבית של בן עדות המזרח כשמישהו הסתכל עליו בעין עקומה. בייחוד באירועי פיגועים.
המפכ"ל רוני אלשיך הסביר פעם מדוע שוטרים הכו אתיופי: "בקהילה שיש בה גם ערבים, כששוטר פוגש חשוד, המוח שלו חושד בו יותר. זה טבעי". זה גם טבעי שבן עדות המזרח, כמו אלשיך למשל, שלא רוצה לחטוף מכות משוטרים או מתנחלים, יאמץ טקטיקה הגנתית כמו כיפה, פטריוטיות מתפרצת ושנאת ערבים ושמאלנים.
לידיעת החשודים המיידיים: השמאלנים האלה לא מבדילים בין פולני, ערבי, בן עדות המזרח או אתיופי. מבחינתם כולם בני אדם. לא הגיע הזמן לשנות כיוון? ובהזדמנות הזאת אפשר להיפטר סוף־סוף מהשרשרת 5 קילו עם המגן דוד.