טקס קבלת הפנים הממלכתי אתמול לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שהחל בהתרגשות רבה, נראה לקראת סיומו כפסטיבל סלפי מביך. כולם מתמקדים בח"כ אורן חזן, אבל פסטיבל הסלפי הזה החל דקות ארוכות לפני כן, בעת שטראמפ בליווי ראש הממשלה בנימין נתניהו החל ללחוץ את ידי השרים והבכירים הנוספים המוגדרים כסגל א', בהם הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט ומפכ"ל המשטרה רנ"צ רוני אלשיך.
טראמפ לא דילג על אף אחד, לחץ ידיים בחום ושוחח עם מרבית האישים. אלא שמאחורי סגל א' נדחסו אנשים שמקומם לא שם. היו שם ראשי עיריות שמשום מה הוגדרו כסגל א', וגם פרצופים לא מוכרים, שהמרחק בינם למעמד של סגל א' הוא כמו המרחק בין לוד לוושינגטון. ללא בושה, היו כאלה מבין המצטופפים שניסו לתפוס תמונת סלפי בציניות. הם צילמו והצטלמו באובססיביות והובילו את מסע לחיצות הידיים של טראמפ כשובל, עם חיוכים מלאכותיים ופוזות מבישות.
זה היה מביך, לא מכובד ומקומם. מדוע נכנסו אנשים שאינם מסגל א' לרחבת הטקס? מדוע, חרף ההפצרות, הם לא הוצאו מהמקום? הטקס הממלכתי, שהושקעו בו משאבים רבים ולילות לבנים של הכנות קדחתניות, הן מצד האמריקאים הן מצד משרד החוץ, מערכת הביטחון ורשות שדות התעופה – נראה על רקע עדת הסלפי כאירוע שכונתי במדינת עולם שלישי ולא במדינה החזקה ביותר במזרח התיכון.
אירוע ההתגנבות המביש בנתב"ג, שהפך למחדל, מחייב הפקת לקחים. אלו שהצליחו להתגנב ולהצטלם צריכים להתבייש. אבל ספק אם זה יקרה, כי נראה שהבושה זרה להם. להפך, סביר יותר שהם עוד יתרברבו עם התמונות שצילמו.