נעמי, זוכת פרס "השכנה המתוקה ביותר בחולון והסביבה" לשנת 2015 ובכלל, סירבה להשאיל לי ביצים. "קחי מה שאת רוצה מאמא׳לה - סוכר, קמח, חלב. את הטלוויזיה את מוזמנת לקחת. ביצים אני לא יכולה לתת לך. אצלנו ביצים הן כמו ילדים, לא נותנים לאחרים". לכי תתווכחי עם חוקי העדה. אלוהים יודע, אגב, איך זה משתלב עם גורלן כחביתות.
ככה זה חוקים, ההיגיון לא תמיד מובנה בהם. לפעמים אתה לא מבין למה בכלל היה צריך לנסח ולהגדיר אותם מרוב שהם מובנים מאליהם, ולפעמים אתה תוהה איך מישהו בכלל חשב שהם ראויים לתקציב אכיפה?
ובכל מקרה, אין מנוס מלנסח את הכללים ולפרסם אותם ברבים כדי שנצליח לחיות ביחד - כל חברה ומערכת המוסר שלה. ביום רביעי נחגוג את יום השנה למתן החוקים שלנו: שלושה דיברות ראשונים לביסוס הקשר שלנו עם אלוהים, הרביעי כופה עלינו יום מנוחה, אחר כך מגיע מקומם של מי שהביאו אותנו לעולם הזה, ואז עוד חמישה שעוסקים כולם במוסר חברתי שהוכתב לפני כמה אלפי שנים והמאבק למימושם קשה וסוער גם היום אצל רבים מבני האדם המתהלכים על פני הכדור. להאמין באלוהים, באל יחיד שאין לשאת את שמו לשווא, כנראה קל יותר מאשר לשמור את הידיים בכיסים ולא לקחת את שלא שלך. ולהפך.
אומרים שהוראות המטווח נכתבו בדם, מה שמדגיש במיוחד את היכולת שלנו ללמוד על עמים מתוך עיון בחקיקה שלהם.
אולי החוק הומצא לצורך כתבה משעשעת?
בקרוליינה הצפונית משחק בינגו לא יכול להתארך מעבר לחמש שעות. בטקסס אסור למכור את גלגלי העיניים שלך. ביוטה נישואים בין בני דודים אסורים על פי חוק לפני גיל 65. בניו ג׳רזי אסור ללבוש אפוד מגן בעת ביצוע רצח. בוויומינג אסור לצלם ארנבים בחודש יוני. בקונטיקט אסור לחצות את הכביש על הידיים. במילאנו חייבים לחייך. כל הזמן. ניתן להחריג את החוק בלוויות, אבל בשאר הזמן צפוי קנס כספי לעובר על החוק. בוויקטוריה, אוסטרליה, רק חשמלאי מוסמך רשאי להחליף נורה. העובר על החוק עלול להיקנס ב־10 דולרים אוסטרליים. אני מניחה שהכלל הזה נשמע הגיוני כשפה אסור אפילו להסיר את הניילונים ממכשירי חשמל חדשים ללא מתקין מוסמך לטובת תוקף האחריות.
בשווייץ אסור להוריד את המים בשירותים אחרי עשר בלילה. אולי זה בכלל קורה בשוודיה - המקורות סותרים זה את זה. אולי הן העתיקו אחת מהשנייה או שהחוק הזה בכלל לא קיים והומצא לצורך כתבה משעשעת על חוקים משונים בעולם.
ביפן קבעו ב–2009 היקף מותניים מקסימלי לתושבים. תשמחו בוודאי לשמוע שההיקף אינו זהה לנשים ולגברים ואינו חל על מתאבקי הסומו. באריזונה חמורים לא יכולים לישון באמבטיה, ובקולורדו אל לשכנים להשאיל זה לזה שואבי אבק. אולי הם דיברו עם נעמי שסיפרה להם על הביצים, ומשהו הלך לאיבוד בתרגום.
הצבת גבולות היא עסק מתעתע. רק כשיש לך יותר מילד אחד אתה מגלה עד כמה מערכת המוסר היא כל כך שונה אצל כל אחד ומשתנה גם עם הגיל. הבכור שלי מפחד מסמכות, ישר כמו סרגל. הצעירה רק מחכה שישרטטו לה את הגבולות כדי שתוכל לחצות אותם ולמדוד כמה מהר וריד הרקות של העומד מולה יכול לפעום מעצבים. יש מי שפורח במסגרות ויש מי שנובל בהן, והעולם עוד לא השכיל להתאים את מערכת החוקים באופן אישי. מי אמר "מערכת החינוך"?
מה זה אומר עלינו שאנו צריכים שיאסרו עלינו לרצוח?
ובינתיים הצעות החוק הולכות ונערמות על שולחנם של המחוקקים כשבעצם, עידן הרשתות החברתיות לא באמת מחייב את החקיקה עצמה. מספיקה כותרת אטרקטיבית שתוביל לתמיכה ציבורית וקריאות הידד. עד היום אני - זאת אומרת, חברים - מנסים להכניס אוכל מהבית לבתי קולנוע ונתקלים במבטים מוזרים ובהפניה לפח הקרוב. הסדרנים לא שמעו על הצעת החוק שמעולם לא הגיעה למימוש. יש עוד עשרות כמותה, אולי מאות, ששקעו בתהומות הנשייה של ועדת החקיקה. מדי פעם הן מתגלגלות מחדש לכותרות בסיוע בעיות הזיכרון לטווח ארוך (וגם הקצר) שלנו, וחוזר חלילה.
מה זה אומר עלינו שאנחנו צריכים שיאסרו עלינו לרצוח? איך אפשר לעמוד בדיבר שמבקש בנימוס שלא נחמוד בית רענו כשביתו כה יפה והדשא שלו ירוק יותר ותמונות האינסטגרם שלו מעידות באופן חד־משמעי שחייו טובים משלנו? האם חוקים יכולים בכלל להיכנס לנו למחשבות? האם המחשבות שלנו מסוגלות לציית לחוקים?
3,329 שנים עברו מאז מתן החוקים המפורסמים ביותר בעולם, ואיכשהו עדיין לא התרגלנו אליהם. נפש האדם מרדנית ואנוכית, והיכולת של חלקנו לשלוט בה לטובת הכלל מוגבלת. בסופו של דבר, כל אחד חי עם מערכת המוסר שלו ובתוך שכנוע עצמי חזק וברור שדרכו היא הנכונה. גם כשמדקדקים במילים, מתברר שאפשר לתת פרשנויות שונות בנוגע לכוונה. חלק חושבים שכספי ציבור הם שלהם ושל מקורביהם, חלק מתנהגים בדורסנות כי זו אינה עבירה רשמית בספר החוקים, וחלק דואגים לביצים שלהם (במקרר!) כאילו היו הילדים שלהם ממש. מאחלת לכולנו שכנים כמו נעמי.