חדש: הצמחוניר. מדוע הפסקתי לאכול בשר כמעט לחלוטין?

כמו בכל תרמית מוצלחת (ע"ע "דת"), הוא גורם לנו להאמין: להאמין שאם רק נימנע מעוגות הגבינה או הבלינצ'ס בסוף, הרי שאכלנו ארוחה דיאטטית. הבעיה היא שבפשטידת ברוקולי ממוצעת יש יותר קלוריות מבסטייק אנטרקוט, והקיש הנחמד ההוא, עם הבצל והפלפל הקלוי, מכיל גם גבינת עזים עם 30% שומן. 

למה אני מבאס לכם את החג עוד בטרם עלה באפינו אפילו ריח של עוגת גבינה? קודם כל כי אני דואג לכם: החום והלחות שמתהווים בחוץ מבהילים אפילו יותר מקולקציית שמלות הערב של מירי רגב, מה שאומר שבקרוב נראה אתכם על החוף, מתלבטים אם להסיר את החולצה ולהראות לכולם כמה יפה גדלתם בין המצייה של פסח, הקבבים של יום העצמאות והקיש–קיש קריא של שבועות. 

הסיבה השנייה היא שאני כבר בנוהל שבועות זה שבועות ארוכים, כלומר - כמעט שלא נוגע בבשר.

ראשית, ארגיע את החקלאים: אני לא הולך לאזוק את עצמי לגדר של דיר, רפת או לול במחאה על תנאי ההעסקה של המטילות, החולבות או העגלים שתכף יהפכו להמבורגרים בצלחות של מי שמתפננים על בירה בשדרה. אני מניח שמשק החי הוא עדיין פתרון להאכלה מאסיבית של בני אדם בעולם שבו רעב קוטל אנשים. אני לא משווה בין חיי אדם לחיי עוף ובהמה, ולא, אני ממש לא חושב שכשאתם טוחנים איזו סינטה, הדבר משול לאכילת הכלב שלכם. בשר אינו רצח בעיני, כפי שטוענות כתובות על קירות ברחבי תל אביב, אבל הוא גורם עוול מספיק גדול כדי לגרום לי להרגיש לא נעים כשאני צורך כמויות ממנו: משהו בהדחקה הרגשית שמאפשרת לנו ליהנות מפורטרהאוס או מטי–בון בלי לראות לנגד עינינו את עיניו העצובות של העגל, נדפק אצלי מיום שגיליתי ש"נתח קצבים" אינו עשוי מקצבים אמיתיים! 

אני מכיר את הטענות שכנגד: שהמוסרנות הזאת היא תוצר לוואי של חברת השפע, שאין דבר כזה פרות שחיות בטבע - וגם לו היו, המוות הטבעי שלהן היה בוודאי נורא מזה המזומן להן היום: הן היו מתות מחולי מייסר או נטרפות. זה נכון, ועדיין לא רלוונטי בעיני. 

במיוחד אני סולד מהפילוסופיה בשקל של הקרניבורים שקוראת לאכול רק בעלי חיים שרעו בטבע, טופחו, תפחו - ונשחטו בגיל 14, כמו אותו זן ספרדי שהפך לבון–טון בקרב שוחרי הבשר. למה? כי אותו אחד שאוכל רק אנטרקוט במחיר של 300 שקל לקילו, הוא זה שבפה מלא טוען נגד תופעות הלוואי של חברת השפע, בלי להבחין בכך שהוא תמונת מראה של הממבו ג'מבו הטבעוני.

איני נמנע מבשר - מעת לעת גובר עלי היצר או הריח של המנגל, אבל אם פעם הייתי מזכיר לעצמי שלצמחוני המפורסם בתולדות האנושות קראו אדולף היטלר - ומזמין עוד מנה מדממת, הרי שלאט־לאט מתלווים לזלילות האלה גם רגשות אשם, כמו של גבר שבסך הכל אוהב את אשתו, אבל התפתה לאיזו ארוכת רגליים שהכיר על הבר (כן, אני כבר רואה את המחאות על ההשוואה בין נשים לנתחי בשר, אבל הלו - זה העמוד של הגברים פה! רוצות לבכות על החפצה? אני בטוח שטליה מימיני תשמח לארח אתכם לסדנת העצמה נשית).

אני מניח שלכלבה יש בכך חלק (אני מתכוון לכלבה עם ארבע רגליים וזנב, כי למרות הסוגריים הקודמים, אפילו לדימויים הוולגריים שלי יש גבולות): אומנם הווטרינרית פטרה אותה ב"כנענית מעורבת" - שזה המקבילה של הווטרינרים ל"בטח איזה וירוס" אצל רופאי משפחה (במקום פשוט להודות שאין להם מושג), אבל אני בטוח שלפי הפרופורציות בין האוזניים השמוטות לגולגולת - זווגה בעבר לפחות פרה אחת בשושלת. והנה באופן פרדוקסלי, דווקא הכלבה היא המאוכזבת העיקרית מכך שהפכתי להיות "צמחוני שמדי פעם אוכל בשר", לך תבין כלבות.

איני מציץ לאיש בצלחת, ובטח שלא מציק לו בגלל תכולתה, רק משתף אתכם בשינוי התודעתי הקטן שעברתי ואולי גם פותר למתן מ"הדסון" או לניני מ"מקום של בשר", שני הטובים בעיר, את חידת היעלמותי בחודשים האחרונים: אני מבטיח לשוב לבקר בכל פעם שבה לא יתחשק לי להיות גיבור הכובש את יצרו. 

יאללה, נהייתי רעב, מישהו יכול להעביר את סלט החמוציות והקינואה?