1. ועדה מיותרת: אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, ועדת החקירה הפרלמנטרית בפרשת קריסתו של אליעזר פישמן תצא לדרכה בשבוע הבא. זאת תהיה ועדה רבת־משתתפים, כי כולם רוצים לעלות על האלטלנה של המערכת הפיננסית. ועדה מיותרת זאת, שהוקמה בזכות "הקשב לרחשי לב הציבור", תתמקד לא רק בפישמן. היא תטפל גם באשראי הבנקאי לגופים העסקיים הגדולים ותעסוק גם בהתנהגות הגופים המוסדיים ובאחריותם לתספורות לטייקונים.



במקום להטריח את חברי הכנסת ולבזבז את זמנם היקר בדיונים עקרים וחסרי תכלית, מוזמנים הח"כים היקרים לעיין בדוח מבקר המדינה שטיפל בנושא כבר ב־2013. מדובר בדוח עב כרס שהמבקר יוסף שפירא הכין בעמל רב, אולם שום דבר לא השתנה מאז. המבקר מונה לפרטי פרטים את כל הכשלים וטוען כי "הכשל המערכתי עלול לפגוע במערכת הבנקאית". שפירא קרא להפקת לקחים, כולל שינוי דרכי הטיפול של הרגולציה והקמת גוף פיקוח משותף.



חובבי ז'אנר הוועדות יכלו ליזום על סמך הדוח ועדת חקירה ממלכתית נשכנית יותר כבר ב־2013, אבל אז זה לא משך כותרות. יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, קארין אלהרר, בדקה השבוע מול המבקר התנעה אפשרית של ועדה ממלכתית אבל זה לא הלך. על השאלה מדוע לא מסתפקים בדוח המבקר ומיישמים אותו כפי שהוא, ניתן לענות בשאלה אחרת: איך יקבלו הח"כים כותרות? הקרדיט על התנעת המהלך הנוכחי רשום על שמה של ח"כ איילת נחמיאס ורבין. הח"כית החרוצכחלוה שהגיעה מהמגזר העסקי, הייתה הראשונה לזהות את פוטנציאל הטייקונים ורחשי לב הציבור ומנסה מתחילת 2017 לקדם את המהלך.



היא ניהלה מגעים עם דוד ביטן מהקואליציה עד שנתקלה בקיר של משה כחלון. שר האוצר התנגד לוועדה, כי נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, ביקשה ממנו. הוא טרפד את המהלך אף על פי שהוא עצמו חתך לפני כעשור קופון פוליטי על חשבון הבנקאים בפרשת עמלות הבנקים.



גם המפקחת על הבנקים, חדוה בר, התנגדה לוועדת חקירה. אבל לפני שבוע ערכה סקר סיכונים (עד לפני שנתיים שימשה כמנהלת הסיכונים בבנק לאומי) ובעקבות לחץ כבד שינתה את עמדתה. "בנק ישראל בדק את האשראי של פישמן. גם מבקר המדינה בדק את התפקוד של בנק ישראל. העברנו דוח המראה את הטיפול שלנו בליקויים שהמבקר העלה. חשבנו שאין טעם בוועדה נוספת", הסבירה בכנס "גלובס" השבוע, אבל הוסיפה: "לאחר זמן הבנתי שהציבור מעוניין לדעת יותר ויש חשש שכאילו הוסתר כאן משהו, ולכן החלטתי לתמוך בהליך בדיקה. נשתף פעולה באופן מלא. אני לא חוששת מחקירה, וגם הפיקוח על הבנקים לא חושש".



חדוה בר, סקר סיכונים. צילום: יונתן זינדל ונתי שוחט, פלאש 90
חדוה בר, סקר סיכונים. צילום: יונתן זינדל ונתי שוחט, פלאש 90



דברים כדורבנות. אם כן, מדוע מתנגדת המפקחת לחשיפת הפרוטוקולים של מתן האשראי של בנק הפועלים לנוחי דנקנר לקבוצת אי.די.בי? האם כאן היא כן חוששת מחקירה? אז מי יעמוד בראש הוועדה הפרלמנטרית שתוקם? נחמיאס ורבין, שלה קשרים טובים עם ח"כ איתן כבל, מחלה על כבודה וויתרה למענו על תפקיד היו"ר. בעקבות השינוי בעמדת בנק ישראל גם שר האוצר אינו מתנגד, אם כי אינו מתלהב. מבחינתו, אם הוא לא יזם את ועדת החקירה, הקרדיט ילך לאופוזיציה והמהלך עלול לפגוע ביחסיו עם הנגידה - אז בשביל מה הוא צריך את זה. בישיבת סיעת כולנו השבוע הסביר כחלון שוועדה כזאת תהיה חסרת שיניים, לא תוכל לעשות עבודת עומק, כולל עיון באלפי מסמכים, ולהביא לחקר האמת. עם זאת, מכיוון שבנק ישראל הסיר את התנגדותו, שר האוצר יחרוק שיניים וישתף פעולה.



כחלון יחרוק שיניים. צילום: אבשלום ששוני
כחלון יחרוק שיניים. צילום: אבשלום ששוני



2. עמדת הבנקאים: הנהלות הבנקים הגיבו באדישות לידיעות על הקמת ועדת החקירה. למען האמת, האדישות די מדאיגה כי כשמרימים שטיח אף אחד לא יודע באמת מה מסתתר מתחתיו. מנכ"ל בנק הפועלים, אריק פינטו, לא היה במשמרת כשפישמן הסתבך. הבנק נוהל באותן שנים על ידי צבי זיו, וזו הסיבה לכך שפינטו היה הראשון שהודיע פומבית על התנגדותו להסדר החוב ותמיכתו בהליך פשיטת רגל לפישמן.



בנק הפועלים מימן לפישמן לא רק את קניית 34% ממניות "ידיעות אחרונות", אלא גם עסקים נוספים בתחומי הקמעונאות. החובות בגין עסקת "ידיעות אחרונות" נאמדים ב־1.15 מיליארד שקל וסך החובות לבנק ב־1.8 מיליארד שקל. השבוע פניתי לזיו, שהיה במשמרת הניהולית כשהדברים התרחשו כדי לשמוע מכלי ראשון איך הוא מתייחס לקריסת פישמן. "זה שמונה שנים שאני לא בבנק ולא נמצא בעניינים", השיב, "אני לא מכיר מה שקרה בשנים האחרונות. עם פישמן עצמו לא נפגשתי אולי עשר שנים, ואולי ראיתי אותו באקראי. כרגע אני לא מעוניין לדבר על מה שהיה בבנק, אבל אם תהיה ועדה ויקראו לי, אגיע ואדבר".



לדברי המנכ"ל לשעבר, "אני עומד מאחורי הדברים שאמרתי בטלוויזיה, למרות שלא התכוונתי שזה יהיה לציטוט". זיו התכוון לשיחה בערוץ הראשון, שבה סיפר כי לקוח גדול כמו פישמן נהנה מנגישות לחטיבת האשראי וגם למנכ"ל הבנק עצמו. זיו הסביר בשיחה כי פישמן אינו פושע וכי הדרך הטובה ביותר להחזר החובות היא במכירה מוסכמת. על מימון העסקה לרכישת מניות "ידיעות אחרונות" אמר זיו שבזמנו היא נחשבה לעסקה טובה. יפה. אם כך זה מה שהח"כים ישמעו אם יחליטו לזמן אותו להעיד בוועדה.



מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק־עמינח, מונתה כאחראית על האשראי בינואר 2004, בתום חפיפה של שלושה חודשים עם קודמה בתפקיד אהוד שפירא. פישמן סגר את עסקות האשראי הגדולות בבנק מול המנכ"לית לשעבר גליה מאור ושפירא עצמו. בנק לאומי מימן עד אז רבות מעסקות הרכישה של איש העסקים, כמו החברה הכלכלית לירושלים, התרחבות בחברות התקשורת ועוד.



הבנק גם מימן עבור פישמן פעילות בחדרי העסקות, אך זו נעצרה באמצע 2005 בהוראת דב גלבוע, שכיהן בזמנו כאחראי על החטיבה לשוקי ההון. בזכותו, לאומי לא הסתבך בפרשת הלירה הטורקית. אף שכסף חדש לא ניתן לטייקון, הבנק התמהמה כעשור במימוש הביטחונות שהחזיק, ובראשם מניות החברה הכלכלית לירושלים. כשכבר הוחלט למכור, הביצוע היה עקום, כשגם העסקה למכירת "גלובס" נמתחה כמו מסטיק.



אף על פי שלאומי לא סיפק אשראי חדש, הוא התרשל בפיקוח על פישמן כשזה ביצע עסקות נדל"ן בחו"ל - שם לא היה לו שום יתרון יחסי. בשורה התחתונה, לאומי הצליח להחזיר הביתה כ־600 מיליון שקל מתוך חוב של 1.6 מיליארד שקל, והוא מחזיק בביטחונות נוספים של כ־200 מיליון שקל. ביקשתי את תגובת שפירא לטענות נגדו על אחריותו למתן האשראי לפישמן, ושאלתי אותו מה הוביל להסתבכותו של איש העסקים. הוא נשמע מופתע למדי. "ההלוואות שניתנו לפישמן היו לרכישת חברות עם כושר שירות חוב (כמו החברה הכלכלית לירושלים - י"ש) ולא עבור עסקאות מט"ח", אמר שפירא והוסיף: "עזבתי את הבנק ביוני 2006, ומאז איני מעורה בנעשה שם. אבל אם בנק לאומי חשב שההלוואות שניתנו בתקופתי היו רעות, היה לו פרק זמן של 11 שנה לתקן את המצב (כמו מכירת החברה הכלכלית - י"ש). מדוע הוא חיכה מאז?".



ח"כים יקרים: אם וכאשר תחליטו לזמן את שפירא או את רוסק־עמינח לעדות בוועדת החקירה, דעו לכם שאלה התשובות שתקבלו. אז לא חבל על הזמן? אה, שכחתי: התעלמתי מ"רחשי לב הציבור".



3. חתול ועכבר: שר האוצר כחלון יכול לסמן השבוע וי קטן בהתגוששותו הפוליטית מול ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא הצליח להפתיע בתעלול נוסף של מחיר למשתכן, אלא שמדובר בהישרדות VIP ולא במנהיגות. עניין של טקטיקה ולא אסטרטגיה. ביבי וכחלון, האישים המשופשפים ביותר בפוליטיקה מתחזקים בחודשים האחרונים משחקי חתול ועכבר. כמו מתאבקים ותיקים הם מכירים את חולשות היריב, אבל מדי פעם נרשמות הפתעות.



נתניהו משתרך אחרי שר האוצר בניסיון לגזול קרדיט בפרויקטים בתחום הנדל"ן. לא שהבשורות בתחום מרנינות במיוחד. מדד המחירים לצרכן לחודש מאי שפורסם אתמול עלה ב־0.4%, והעובדה שמחירי הדיור במדד עלו במחצית האחוז, מעידה שהמצב בשוק הנדל"ן עדיין לא משהו. אבל נתניהו לא מרפה. השבוע חתמו השניים על הסכם גג נוסף והפעם בבאר יעקב. מרוב הסכמים לא רואים את הגג. שלשום נרשמה הפתעה: כחלון ניצל את גיחתו של נתניהו ליוון ולפני ההמראה הכריז על הפרס הגדול בטוטו השבועי: הגרלה של 15 אלף דירות בפרויקטים של מחיר למשתכן.



גם על התוכנית "נטו משפחה", שפורסמה לאחר ליל הסדר, שמע נתניהו מהתקשורת. כחלון, וזה לא חדש, הפנים שהבחירות עלולות להגיח בכל רגע, והוא נערך. מה שכן חדש ואולי בעצם לא, הוא ששר האוצר בורח מההחלטות הקשות. זה לא קשור לשאלת מיליון הדולר, האם ללחוץ או לא ללחוץ את ידו של השר יואב גלנט במסיבת העיתונאים השבוע, או מדוע הוא לא מפטר אותו. כחלון מתחמק מטיפול בהחלטות החשובות באמת, כי אולי זה לא מביא מנדטים. כך למשל, הזכרתי בעבר את ההתחמקות מהטיפול בסוגיית גיל הפרישה לפנסיה לנשים.



כפי שכבר פרסמתי לפני שבועיים, כחלון כינס השבוע את בכירי הכלכלנים בעניין משבר הדולר, לאחר שהיציג התקרב לרמתו הנמוכה ביותר בשלוש השנים האחרונות (3.5 שקלים). כלכלנים בעלי ניסיון עצום, כמו ויקטור מדינה ואהרון פוגל, המליצו בדיוק מה לעשות - אבל השר מחכה. הוא יכול להורות לחשב הכללי לגדר הדרגתית חובות מדינה במיליארדי דולרים. הוא גם יכול ליזום דיון חירום בממשלה בסוגיית שער החליפין. אלא שכרגע הוא מעדיף להגן על הנגידה. הריבית בארה"ב עלתה השבוע; אצלנו היא תקועה על 0.1% כבר 26 חודשים.



הדולר ממשיך לקרוס. ומה עם התעשיינים? נשיאם שרגא ברוש לא מתעמת עם הנגידה וזה לא חדש, אבל גם בכבודו של שר האוצר הוא נזהר. ומה עם נתניהו? הוא נכנס בהדרגה לעניינים הכלכליים. בתחילת השבוע הוא הפתיע את כחלון כשדרש בממשלה שהנגידה תתייצב ותספק הסברים על הזינוק באשראי למשקי הבית. הגידול באשראי משקי הבית היה אחד מכרטיסי הביקור של כחלון לקידום הרפורמה בבנקאות.



ראש הממשלה חייב לנצל את הפגישה עם הנגידה כדי לשאול את השאלות הקשות בנושא הדולר ושער החליפין. זו נישה חשובה ביותר שהוא חייב להיכנס אליה. בינתיים הספיק נתניהו לעשות "אובר רולינג" להמלצות כחלון להעלאת קצבאות הנכים שהתבססו על ועדת זליכה. הוא מינה את יועצו אבי שמחון לעמוד בראש ועדה שקיצצה בהמלצות הנדיבות של כחלון. שר האוצר יודע עם מי יש לו עסק, ועדיין הוא שותק. מבחינתו, שנתניהו ייצא הילד הרע בסיפור. גם זליכה ששירת תחת נתניהו החל מ־2003 מכיר את הסחורה, אבל דווקא הוא לא התאפק ובראיון לגלי צה"ל תקף ללא רחמים: "שנתניהו יתבייש. הוא אדם חסר לב. אלה פניה של המדיניות הקפיטליסטית החזירית שמוביל נתניהו. נתניהו הוא קפיטליסט. הוא דואג למונופולים, לטייקונים ולקנות צוללות שלא צריך וכסף כדי לשפוך על חברות הגז".



מדבר אחד מתעלם זליכה: ב־2003, כששירת תחתיו כחשב הכללי, קוצצו קצבאות הילדים במיליארדי שקלים. קרנות הפנסיה עשו תספורת של עשרות אחוזים למבוטחים. מדוע זליכה לא הוציא אז שום מילת ביקורת נגד ביבי? כחלון בוחן את הלך הרוח החדש ומבין שמבחינת ראש הממשלה המילה האחרונה עדיין לא נאמרה. הוא שולף כל תוכנית מגירה אפשרית, למקרה שהבחירות יוקדמו. ואל תבלבלו אותו עם זוטות כמו צניחת הדולר.



4. נותן גז: ביומן האירועים של יזם האנרגיה הסדרתי גדעון תדמור חקוקות הצלחות כמו קידוח "ים תטיס", קידוח "תמר" וכמובן "לווייתן". הוא פרש בשיא מתפקידו הניהולי בקבוצת דלק והקים את קבוצת האנרגיה נאוויטס. אי אפשר לומר ש"הלך לעשות לביתו", כי כסף הוא כבר עשה די והותר.



מעבר לענייני האנרגיה עוסק תדמור בהפקת סרטי קולנוע באמצעות חברת ההפקות שבבעלותו. במסגרת זאת הוא הפיק את הסרט "נורמן" בכיכובו של ריצ'רד גיר, את "צומת 48" וסרטים עלילתיים נוספים. בנוסף, הוא עוסק גם בתחום הנדל"ן (פרויקטים של תמ"א 38) באמצעות חברת מורפוזיס, המבצעת פרויקטים בהוד השרון, בחולון, ברמת גן ובתל אביב. השבוע נפגשתי איתו במסגרת כוונתו לגייס 146 מיליון דולר עבור חברת האנרגיה נאוויטס. זה יתחיל בשבוע הבא בהנפקת אג"ח בהיקף 131 מיליון דולר ולאחר מכן בגיוס 15 מיליון דולר עבור 20% ממניות נאוויסט.



אתה חוזר לביזנס אחרי שנתיים. מדוע דווקא לשוק ההון הישראלי, ואיזה ערך מוסף אתה מביא?


תדמור: "אני מכיר את השוק המקומי, והגופים המוסדיים מכירים אותי ואת ניסיוני באנרגיה. הערך המוסף שלי הוא באפשרות לתת למוסדיים נגישות להזדמנויות הטובות ביותר הקיימות בסקטור האנרגיה הבינלאומי.


"נכון שניתן להשקיע דרך קרנות או חברות מתמחות, אבל היתרון דרכי הוא שמדובר בחברה חדשה, ללא נכסים רעילים, הבוחרת בפינצטה את הפרויקטים ומשקיעה בהם. המוסדיים נמצאים בתת־חשיפה ביחס לתחום האנרגיה הבינלאומי".



האם קיבלת פידבקים מהמוסדיים או ממשקיעים פוטנציאליים?


"השבוע התחלנו בעבודה, והתגובה היא חיובית. התחלנו ב'רוד שואו', ואני מאוד אופטימי ביחס לתוצאות. מפיצי ההנפקה יהיו לאומי פרטנרס, פועלים IBI ומנורה מבטחים. עוד לפני ההנפקה לציבור גייסנו 14 מיליון דולר ממשקיעים פרטיים כמו דניאל חוסידמן, צבי ברק, צבי נטע ממכשירי תנועה, אבינועם פינלקמן לשעבר בכיר בדלק, גיל אגמון הבעלים של דלק רכב, אודי ושי רקנאטי וגופים מוסדיים כמו קופות הגמל והפנסיה של המורים והגננות.


"אני מעריך שבהנפקת איגרות החוב נגייס את הכסף בריבית של כ־5%, שהיא המקובלת לדירוג אג"ח של A מינוס. 15 מיליון דולר נוספים נגייס במניות ולהוכחת הרצינות נזרים 15 מיליון שקל נוספים מתוכם".



בוא נדבר על מתווה הגז, שהיית שקוע בו עד מעל לראש. האם המתווה אכן הצליח או שעלויות הגז שמשלמת חברת החשמל הן ההוכחה לכישלון?


"ההיבט העיקרי החיובי במתווה הגז הוא שלראשונה נעשה תכלול של כל הפעילות הרגולטורית. חברות הקידוח יודעות היום סוף־סוף היכן הן עומדות מבחינה רגולטורית. אבל העיכוב של שנתיים בקידוח פרויקט 'לווייתן' גבה מחיר גבוה מאוד. את מחיר השנתיים האבודות אנחנו משלמים עד היום. לא הצלחנו לנצל את חלון ההזדמנות לייצוא גז, ולמשק נגרמו הפסדים מיותרים של מיליארדים. כל זה לא היה נגרם לו הממשלה הייתה קובעת מראש כללי משחק ברורים ללא כל הרעש והפוליטיקה שמסביב. מחיר נוסף ששילמנו הוא הברחת המשקיעים הזרים. אף אחד כבר אינו רוצה להגיע לכאן למרות הפוטנציאל למציאת גז נוסף. המשקיעים למדו לקח ומחפשים גז במקומות אחרים עם הזדמנויות לא פחות טובות".



ספר לי קצת על אחורי הקלעים של "נורמן". איך הגעת לסרט ולריצ'רד גיר?


"הכניסה להשקעה ב'נורמן' הייתה מקרית. המנכ"ל שלי בנאוויטס, חנן רייכמן, הכיר לי את הבמאי יוסף סידר. כמו בכל עסק, אני מאמין באנשים ויצאתי לדרך. ישבתי עם סידר ושלחתי אותו לשנתיים עבודה בניו יורק. ריצ'רד גיר הוא עלא כיפאק. השתתפותו בסרט הייתה מבחינתו החלטה אמוציונלית. הוא ראה את התסריט והתלהב מיד מהייחודיות שלו. הוא הרגיש, באופן אבסורדי, שדווקא כאיש החי בניו יורק הוא בעצם מאוד יהודי. העבודה איתו הייתה חוויה יוצאת מהכלל".



האם לדעתך תהיה מועמדות לאוסקר, והאם יש סרטים נוספים בדרך?


"הדיבורים בארה"ב הם שיש סיכוי לא רע למועמדות של 'נורמן', אבל אני מחכה. אני ממשיך לשמור על קשר עם גיר, נפגש איתו מדי פעם, ואנחנו מדברים בטלפון. כרגע אין סרטים חדשים באופק. אני מעדיף להתמקד בתחום האנרגיה. אם תהיה הזדמנות לסרט טוב, אלך עליו, ואני בטוח שגם הפעם גיר יסכים להצטרף".



[email protected]