לפני כמעט שנה וחצי פורסם בתוכנית "עובדה" התחקיר בעניינו של פעיל השמאל הקיצוני, עזרא נאווי. התחקיר, שהתבסס על מידע שצילם ארגון "עד כאן", הציג תיעוד מצולם של נאווי כשהוא מסגיר למנגנוני הביטחון הפלסטיניים סוחר קרקעות ערבי המעוניין למכור קרקע ליהודים. ההקלטות לימדו שנאווי מתגאה בכך שכבר הסגיר סוחרי קרקעות כאלה בעבר, ושהוא יודע היטב מה הגורל הצפוי להם במשטרה הפלסטינית. "היא תופסת אותם, הורגת אותם", אמר. הוא גם ידע לספר שזה היה סופו של סוחר כזה שמסר בעבר לידי הפלסטינים. 

מי שציפה שבשמאל ובארגוני זכויות האדם יישמע קול זעזוע עמוק - התבדה מהר מאוד. זה היה רגע מעורר רחמים. עולם שלם של סיפורי בדים ושל אידיאולוגיות נשגבות שמכרו "ארגוני זכויות האדם" - התנפץ ברגע אחד לרסיסים. פתאום התברר שהארגונים האלה דואגים לפעילים שלהם יותר ממה שהם דואגים לחייהם של הפלסטינים. בשמאל העדיפו לתקוף את אילנה דיין על עצם הפרסום ולזכות את עזרא נאווי מכל אשמה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה בצד הזה של המפה עוצמים עיניים מול העבריינות של נאווי. 
אינספור ארגונים שלוחמים נגד פגיעה מינית מסתובבים בינינו, כשלצדם אוסף מרשים של חברות וחברי כנסת שהמאבק הזה מתנוסס על דגלם, אבל לאף אחד מכל אלה לא הייתה מילת ביקורת על נאווי, שהורשע בבעילת קטין בן 15 כשהוא עצמו בן 41. יש לה, למלחמה במתנחלים, היכולת לטהר הכל. אגב, לטובת כל אלה שסופרים ליועץ המשפטי לממשלה כל יום שבו הוא לא מגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה - כדאי לספר שתלונה נגד נאווי כבר הוגשה בינואר 2016. חודשיים אחר כך המליצה המשטרה להגיש נגדו כתב אישום, ואף שמדובר בתיק פשוט למדי, בלי צורך לנהל חיקורי דין מסובכים מעבר לאוקיינוס, כתב אישום טרם הוגש. 

עכשיו נקרתה בפנינו עוד הזדמנות לגלות עד כמה השמאל הישראלי מתעניין בזכויות האדם של הפלסטינים. זה קרה אחרי שדין יששכרוף, דובר ארגון "שוברים שתיקה", העיד על עצמו שנקט ברוטליות חסרת מעצורים כלפי מיידה אבנים פלסטיני. "תפסתי אותו בעורף והתחלתי לתת לו ברכיות בפנים ובחזה", סיפר, "עד שהוא היה מדמם, מול החיילים שלי ומול המפקד שלי, ואז גררנו אותו משם ושמנו אותו במוצב". זה לא הסיפור הראשון מהסוג הזה ש"שוברים שתיקה" מפרסמים. בדרך כלל, מסיבותיהם שלהם, הם בוחרים שלא לספק לצה"ל פרטים מדויקים, ובכך פיתחו פרקטיקה נפלאה שגם מלכלכת את צה"ל וגם לא מאפשרת לו להתמודד עם הטענות ולפתוח בחקירה במידת הצורך. 
כך או כך, עכשיו מתברר שבשמאל העמוק יש התנגדות לחקירתו של יששכרוף. שוב. "החקירה הזו היא נקמה", "סוגרים פה חשבון עם שוברים שתיקה", "זו חקירה פוליטית" - אלה רק חלק מהקולות שנימקו למה לא לחקור. אם אני הייתי הפלסטיני שדימם בפנים מהברכיות של יששכרוף, הייתי נעלב. גם אם נקבל את טענתם של אנשי "שוברים שתיקה", שלפיה שרת המשפטים איילת שקד, שהתלוננה נגד יששכרוף, טמנה להם מלכודת, אין ספק שהם נכנסו אליה עם כל הלב. 
מילא הימין, שמואשם כל הזמן שהוא־הוא שונא ערבים, שלא אכפת לו מזכויות אדם ושבכל מפגש של חייל צה"ל עם פלסטיני הוא תמיד יגונן על החייל, גם אם זה נקט אלימות חסרת סיבה. אבל בשמאל? בארגוני זכויות האדם? שהם יילחמו נגד חקירה של חייל שמעיד שהכה ערבי בלי סיבה? 

איילת שקד. אם השרה טמנה להם מלכודת, הרי שהם נכנסו אליה עם כל הלב. צילום: פלאש 90
תארו לעצמכם שאני מצטרף להפגנה המוחה נגד אלימות נשים ומספר על הבמה ששברתי את היד לאשתי הראשונה ונעצתי שני אגרופים בפרצופה של אשתי השנייה. האם מישהו מעלה בדעתו שהסיפור הזה יוכל להסתיים במחיאות כפיים שמריעות לכנות שלי, ובלי תיק פלילי? תארו לעצמכם שאלאור אזריה לא היה מצולם כשהוא יורה על המחבל ששוכב מנוטרל על הרצפה, אלא מגיע למשרדי "שוברים שתיקה" ומספר על זה. מה היו טוענים אז ב"שוברים שתיקה"? שמי שמצולם בסרטון צריך לעמוד לדין ולשבת בכלא, ומי שביצע את אותו ירי, אבל הגיע אליהם לתא הווידוי, ייצא נקי? מה עם כל הפלסטינים חסרי הישע שהם מדברים בשמם ביומיום? איפה הם נשכחו בדרך?
אין שום אפשרות להוציא את אנשי "שוברים שתיקה" ואת להקת המעודדים שלהם נקיים מהפרשה הזו. מי שמבקשים לפטור בלא כלום חייל שהודה שהכה ערבי בלי סיבה, רק משום שהוא מ"החבר'ה הטובים", מעידים על עצמם שהפלסטינים והזכויות שלהם מעניינים אותם כקליפת השום.