1. גופים רציניים כמו חיל האוויר, המוסד, חברת אלביט או אינטל, לא היו מחזיקים מעמד שנה אחת אם היו מתנהלים כמו ממשלת ישראל. לאו דווקא הנוכחית. אכן, ישנם מאמצים וכוונות, אך הממשלה והרוב המוחלט של שריה מתנהלים ללא חזון וללא יעדים שאפשר לתרגמם להצלחה או לכישלון.
יש אולי שני חריגים: משרד הביטחון, המקדם את התוכנית הרב־שנתית של צה"ל ונושאים נוספים, ומשרד התחבורה, המוביל תוכניות רב־שנתיות בתחומי עשייתו. לעתים נדמה כי כל יתר המשרדים נעים ממשבר למשבר, ממהדורה למהדורה ומדיון לדיון. מעין ממשלת "יהיה בסדר". וכיצד יוכל הציבור לשפוט את ההצלחות והכישלונות אם אין פרסום יעדים, לוחות זמנים או משאבים? ככה תופסות את מקום כושר העשייה והביצוע יכולות התדמית ויחסי הציבור, שהשתפרו מאוד בעידן הפייסבוק והרשתות החברתיות (אם אתה מקצוען ומיומן בתחום).
ואיך נדע בסוף הקדנציה אם, לדוגמה, שר הכלכלה או שר השיכון או שר החקלאות, שכוונתם טובה בהכרח, הצליחו בתפקידם? האם הם פרסמו יעדים מדידים ולוחות זמנים להשגתם? האם הם מדווחים על כישלונות, עיכובים ומהמורות? ומהם היעדים של משרד הבריאות? תוספת מיטות או אולי תוספת אחיות? אם כן, מתי וכמה? ואולי מהפכה בסיעוד? אם כן, איזו ומתי היא תתרחש?
אם הציבור, באמצעות העיתונות והרשתות החברתיות, לא ידרוש מהממשלה מעבר לעבודה על פי יעדים ולתוכנית בעלת חובת פרסום ודיווח, נצטרך להמשיך ולסמוך על המזל ועל ה"יהיה בסדר". ואז בטוח שלא יהיה בסדר. זוהי רעה חולה שלטונית ואתגר גדול לאופוזיציה (עם כמה ח"כים רציניים גם מהאופוזיציה), לקבוע חוק יסוד חדש שיסדיר את דרך עבודת הממשלה ומשרדיה. תהיה זו מתנה ראויה של הכנסת לאזרחי ישראל ליום הולדתנו ה־70. חלאס, אנחנו כבר לא ילדים.
2. אם אני מבין משהו באסטרטגיה, בפוליטיקה ובציבוריות בעידן המודרני, הרי שדווקא הסיעות החרדיות הן שצריכות לדבוק בסטטוס קוו שנוסח והוטמע בימי דוד בן־גוריון בתחום הדת והמדינה. כן, ממש כך. אל מול "התיאבון" לשנות ולנצל את מרכזיותן של מפלגות אלו בממשלת נתניהו ואת מאמציו לשמור על הקואליציה שלו ניצב ציבור ישראלי גדול שיקדש את החיים המשותפים בארצנו הקטנטונת בין דתיים לחילונים. ציבור כזה, אם ייתקל בכוחניות פוליטית בתחום התחבורה בשבת למשל, יתקומם וינהיג מעין מרי מבוקר, שיהיה לכולנו קושי לחיות איתו.
אחד כמוני, חבר קיבוץ שגדל בשכונת יד אליהו בבית מסורתי והתחנך בגן דתי, מתקשה לקבל את העובדה שאין תחבורה ציבורית בשבת. חילונים גמורים לא יקבלו זאת לעולם, אבל למדנו ואנחנו יודעים לחיות עם זה. בציבור הדתי מתקשים עם שידורי הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים בשבת ועם פתיחתם של בתי קפה ובתי שעשועים בשבת. חרדים לא יקבלו זאת לעולם, אבל להתרשמותי הם למדו לחיות עם זה, ולו רק לטובת הדו־קיום הפנימי.
לזכות בן־גוריון, שזוכה לעדנה מחודשת בזכות הסרט "אפילוג", ייאמר כי השכיל לראות למרחוק והנהיג הסכמות עמוקות בענייני דת ומדינה הן בצה"ל והן בחברה הישראלית. נכון שיש קצת חריגות וקצת יוזמות מקומיות וניסיונות צדדיים "לגנוב" דונם פה ודונם שם. אבל האחריות היא של כולם: של החרדים, של הדתיים, של החילונים, של העיתונות ושל בתי המשפט. חבל על השנאה, על הדמים ועל השוטרים.
3. תגידו מה שתגידו, מפלגת העבודה חיה, נושמת ובועטת. יש בה אנשים חדשים וותיקים, שרואים בה פלטפורמה להחלפת השלטון ומסרבים לראות בה גווייה פוליטית. והם צודקים. העבודה היא עדיין מותג עם מורשת, עם מוסדות, עם מתפקדים, עם סיעה, עם הסתדרות, עם תנועה קיבוצית ומושבית, עם תנועות נוער, עם סניפים ועם חזון. הפריימריז נותנים למפלגה הזאת חיים חדשים, חושפים דמויות חדשות, רצון למעורבות והשפעה ומאבק על ההגאים של העבודה, שלרוב כל מי שזכה בהם - חייו הפכו לגיהינום.
אינני יודע מי ייבחר. אני מעריך שיהיה סיבוב שני, שיחדד אולי את ההבדלים, אבל בעיקר יחדד את הכוח הארגוני של כל מועמד ואת יכולתו לשנע את תומכיו אל הקלפיות. ובינתיים, אהוד ברק, שטרם נקרא "למילואים", לא מחכה ועושה דרכו כמתנדב אל היחידה. הוא מפריך את השמועה שלפיה הוא עוזב את ביתו בתל אביב רק לנמל התעופה, וחורש את הצפון והדרום כדי להסביר שני דברים: עד כמה המצב חמור ועד כמה הוא לא מתמודד על כלום. התקווה שלו טמונה בשניים - הקמת גוף שיבקש את הובלתו, או שהנבחר "לא ימריא", ואז יסכים ברק לקחת את ההגה לטובת המדינה או להיות מספר 2 (ורק לקדנציה אחת). איך אפשר שלא להתפעל?
4. "אני לא ישנה בלילה. נקשרתי לילדים ולהורים הללו והם שוברים לי את הלב כאמא, כאישה וכח"כית", כך אמרה לי ח"כ איילת נחמיאס־ורבין. בשבוע שעבר היא העבירה את לשכתה למאהל הורי הילדים המאושפזים במחלקה ההמטו־אונקולוגית בהדסה. משם היא רצה משר למנכ"ל, מרופא לאמא ואבא וממשפטן למשפטן.
"ראיתי את המשבר מראש. כבר בינואר שלחתי מכתבים למשרד הבריאות, הצעתי מתווים, שוחחתי עם ליצמן עשרות פעמים אבל לא הבינו שם את גודל המשבר הקרב", היא אומרת. "השר קיווה שהמשבר יחלוף, אבל המציאות התבררה כחזקה מכל חלום".
המשבר בהדסה הוא מהחמורים שהתרחשו כאן. הילדים והוריהם, שממילא חיים בין תקווה לייאוש, קורעים לציבור את הלב. ובינתיים ינסה השופט אליקים רובינשטיין לגשר. מרוב כותרות, עדכונים, צילומים ויחצנים, אינני יודע לשפוט מי בדיוק צריך לרדת מהעץ הגבוה. אבל אני יודע מי האחראים לפתור את המשבר: נתניהו וליצמן. הם נבחרו, הם השלטון, אצלם הסמכות ואצלם גם האחריות.
5. קחו נשימה ותפנימו: שלושה מכל ארבעה ישראלים סבורים שאבות הציונות התנשאו על בני עדות המזרח. זאת ועוד, 41% מהציבור סבורים שתרומתם של בני עדות המזרח לבניין הציוני זהה לזה של יהודי אירופה, אך אלה תרמו בעיקר בהיותם כוח עבודה. הממצאים המרתקים הללו עלו בסקר מייצג שנערך לקראת פסטיבל ההגות "לא בשמים", שייפתח השבוע בגליל העליון.
עוד עלה מהסקר ש־82% מהציבור בטוחים כי הציונות לא סיימה את תפקידה עם הקמת המדינה וכי בפניה ניצבים אתגרים נוספים.
אגב, רוב הציבור מגדיר את זהותו כ"יהודי" לפני "ישראלי". הסקר שערך מכון וסקו קובע כי 45% מהציבור סבורים שהנהגת המדינה בידי מנהיגים מושחתים מסכנת את המפעל הציוני, וכן כי החרדים והשמאלנים (לצד הערבים, כמובן) מאיימים בצורה שווה על קיומה של ישראל כמדינת ציונית.
6. בכנסת נערך השבוע דיון מיוחד, סוער ויוצא דופן בהצעת חוק ההמשכיות של ח"כ רויטל סוויד (המחנה הציוני). החוק נועד לעגן את זכויותיהם של ההורים השכולים, לשאוב זרע מבנם שנפל, להקפיא אותו וליצור לחלל המשכיות באמצעות השתלת הזרע בגוף אישה.
ח"כ סוויד הביאה לדיון משפחות שכולות, רבנים ומומחים שונים, בהם פרופ' אסא כשר. מתברר כי אפשר לשאוב זרע מגופו של חלל בתוך ארבעה ימים מיום מותו ולעשות בו שימוש עתידי לצורך המשכיות. "אנו חייבים לאפשר כניסתה של אלומת אור אל תוך החושך הגדול של השכול", אמרה ח"כ סוויד, שמבקשת בעזרת החוק לתת מידע להורים השכולים על זכותם להביע דעה בהתלבטות אם ליצור המשכיות לבנם שנפל. משרד הביטחון, שמטפל במסירות במשפחות, מגלה לרוב פתיחות ותומך בהתקדמות החקיקה והתמיכה, וסביר שיתמוך גם בחוק זה.
7. בני בכורי אורי סיים השבוע את הבחינה האחרונה בתואר הראשון בלימודי ניהול בתי מלון במכללת כנרת. כבר שנתיים שהוא פטריוט גדול של ענף התיירות ובתי המלון, וגם מליץ יושר של רשת מלונות פתאל, שבה הוא מועסק ורוכש מיומנות במסגרת העתודה הניהולית של הרשת. אורי בחר במקצוע הזה והוא מכור אליו. אני שמח שהוא בחר ללמוד במכללת כנרת, ושמח עוד יותר שהוא למד משהו שהוא אוהב מאוד. ממילא אנחנו משופעים בעורכי דין, ברופאים וברואי חשבון. בהצלחה לאורי ולבני המחזור במכללה. שבת שלום.