באקדמיה שולטת תרבות הפוליטיקלי קורקט והפחד מ”רעיונות פוגעניים”

פעם פורסם מחקר של פרופ’ יורם פרי, שניתח את הקשר בין עדה לבין השקפה פוליטית. הוא התראיין אז בגלי צה”ל, והמראיין שאל: “המחקר שלך מצביע על קשר בין עדתיות והשקפה פוליטית, ונמצא כי בני עדות המזרח נציים יותר”.

“נכון”, הודה החוקר, “יש קשר”. לכן טלפנתי אליו מיד בעצמי ותהיתי: “המחקר שלך ומחקרים דומים מטילים כתם על עדה שלמה. אתם טוענים שהאשכנזים אינם נציים. אדם יכול לחשוב כי מישהו, רק משום שהוא אשכנזי, לא מבין את המציאות. אין זה נאה להכפיש ככה עדה שיש לה זכויות לא מעטות”. הוא צחק ואמר: “אתה צודק, נדמה כאילו נקודת המוצא היא שהעמדה היונית היא המצב הרצוי”. המשכתי: “המחקר שלך מצביע גם על קשר בין רמת ההשכלה לבין הנציות, דהיינו ככל שרמת ההשכלה עולה, הנציות פוחתת, בלי קשר לעדה. הרי זה מסוכן לנו. מה מלמדים באוניברסיטאות הישראליות שהורס את הנציות?” הוא ענה גם לזה. לא שוכנעתי. אני יודע את התשובה הנכונה: עושים לסטודנטים אינדוקטרינציה.

לא מלמדים את הסטודנטים לפילוסופיה תורות של פילוסופים שאינם מתאימים לקו, לא מטילים על סטודנטים לקולנוע לעשות סרט שנושאו הוא התבוסתנות (אבל כן מטילים עליהם לעשות סרט שנושאו הכיבוש). גם לא ייתכן שמרצה ידון בשאלה המעניינת: “הרחבת גבולות ישראל, תוכניות וסיכויים?” או, בכיוון אחר, יאפשר לימוד דעה שעלולה להשתמע ממנה ביקורת על הקהילה הלהט”בית או תמיכה במאבק של החרדים ברפורמים. ובכוונה בחרתי לסיום בשני נושאים שלגביהם ארגיש לא נוח לשבת בשיעור שבו כל הדעות הן שוות ערך, כמו שראוי שיהיה באקדמיה.

באקדמיה שולטת במידה רבה מהרצוי תרבות הפוליטיקלי קורקט והפחד מ”רעיונות פוגעניים”. נוצר קוד אתי פנימי שדוחק מה שאינו חלק ממוסכמות החשיבה ולא מאפשר דיון חופשי שבו הדעות והדוברים השונים הם בעלי מעמד שווה. גרוע מכך, אנשים המכירים את האקדמיה מאשימים שהקוד האתי הסמוי יוצר בוגר אוניברסיטה חסר כלים לחשיבה עצמית, כי חלק מהמרצים בוחר עבור הסטודנטים רק חלק מתוך רשימה ארוכה של חומרים שהם היו אמורים להיחשף אליהם בתנאי לימוד הוגנים.