בואו נשים את הדברים על השולחן. אין כאן יהודי אחד, שחושב שיש כאן ערבי אחד, שחושב שיש בעיה עם הצבת גלאי מתכות בכניסה להר הבית. והעובדה שהערבים הצליחו לנווט אותנו אל המקום שבו סדר היום שלנו עוסק בשאלה אם הצבת הגלאים הייתה מהלך נכון או לא, רק מלמדת באיזו קלות הם גורמים לנו לאמץ את הנרטיב שלהם בכל נושא ובכל עניין. בעיית הטרור והרצח - אאוט. בעיית המגנומטרים - אין.
אין להם, ממש כמונו, בעיה להיבדק בכניסה לקניון עזריאלי. אין להם, ממש כמונו, בעיה להיבדק בסניף הבנק. אין להם, ממש כמונו, בעיה להיבדק לפני שהם נכנסים לתפילה במערת המכפלה. אבל מכיוון שכל שטות שהם מניחים על השולחן מתקבלת אצלנו באופן אוטומטי כטיעון לגיטימי, כולנו עסוקים כבר כמה ימים בפגיעה ברגשותיהם של הנבדקים במגנומטר, כאילו שיש עוד מקום שדיון כזה היה יכול להתקיים בו בעולם מוכה הטרור של 2017.
עשרות שנים מספרים לנו שהר הבית הוא חבית של חומר נפץ, המקום שבו כל אירוע יכול להדליק את העולם כולו, ובמקום שממשלת ישראל תצטרך להסביר לנו מי המטורף שנתן לחבית הזו להתנהל עד היום בלי שום בידוק, היא צריכה להתנצל עכשיו, אחרי ששני שוטרים נורו למוות, ולהסביר למה אין לה ברירה.
לפעמים נדמה כאילו הערבים משחקים בנו. כאילו הם ממציאים משברים מדומים רק כדי להלעיג אותנו. לא ירחק היום ויקום פה איזה איש דת מוסלמי עם חוש הומור מפותח ויכריז שהשלט האוסר לדרוך על הדשא מהווה פגיעה עמוקה ברגשות. הו, איזה בלגן יהיה פה אז. בתוך כמה רגעים כלי התקשורת יתחילו לשאול מי נתן את ההוראה המטופשת הזו וממתי דשא הוא עניין מקודש, והמומחה התורן יסביר שאלפיים שנה לא התפללנו לדשא ולכן לא ברור למה דווקא עכשיו, וההוא מהאופוזיציה יזכיר שאם הסתדרנו 70 שנה עם דשא שדורכים עליו אז למה לשנות דווקא עכשיו את הסטטוס קוו, ומראיין נוקב ובלתי מתפשר בשידור הציבורי ישאל את השר שעל הקו אם לא היה אפשר לקבל החלטה אחרת ואם הוא מביא בחשבון את נהרות הדם שעלולים להישפך עכשיו בגללו, וממשלת ישראל תילחץ, וראש הממשלה יכנס את הקבינט, ובסבירות גבוהה תתקבל החלטת פשרה שלפיה ניתן לדרוך שוב על הדשא, אבל לצדו ימוקמו פקחים שיבדקו שהדבר נעשה בזהירות. נשמע מצחיק? ככה בדיוק זה עובד פה. ואם הערבים יחליטו מחר שאחת ועוד אחת זה שלוש, כי שתיים פוגע ברגשותיהם, הדיון שיתנהל פה יזכיר מאוד את זה שהתנהל השבוע סביב המגנומטרים.
אגב, אותה פגיעה ברגשות הם מכרו לנו גם כשמנהיגיהם הפוליטיים הסבירו שיש להם בעיה להתגייס לשירות הלאומי, בגלל ה"לאומי", אבל לא ידעו להסביר איך אף פעם לא הייתה להם בעיה עם ה"לאומי" של הביטוח הלאומי, כשזה חילק להם בכל חודש קצבאות.
אין ספור אנשים אינטליגנטיים הסבירו השבוע שבהצבת גלאי מתכות בכניסות להר הבית אין שום תועלת. שמי שרוצה לבצע פיגוע לא חייב לעבור דרך המכשירים הללו, והוא יכול לירות בשוטרים גם 100 מטר לפני הגלאים. ואתה שומע ותוהה איך עשרות שנים של מגנומטרים בכניסה לכל מוסד ציבורי לא הניבו את התובנה הזו. שהרי, בשביל מה יש בידוק בכניסה לקניון אם ממילא מחבל יכול להתפוצץ בחניה? ובשביל מה בודקים לי את התיק בשער בית המשפט אם אני יכול לירות בשופט על המדרגות שלפני השומר?
אלה שמסבירים עכשיו שכל עניין הבדיקות מיותר וסתם ירגיז את הערבים, הם בני הדוד של אלה שמספרים עד היום שהאינתיפאדה השנייה פרצה משום שאריאל שרון עלה להר הבית. אין ערבי שיבצע פיגוע ולא ימצא סביבו יהודים שיסבירו למה הוא עשה את זה. אין ערבי שיעלה דרישה הזויה ככל שתהא מול מדינת ישראל, ולא ימצא לצדו יהודים שיבהירו למה הוא צודק.
# # #
רק טיפש מאמין שמדובר בסיפור של מגנומטר. זה לא המגנומטר. זו הריבונות. לערבים, כאמור, אין בעיה לעבור בידוק. הם עוברים אותו בלי שום בעיה, ממש כמונו היהודים, בכל מקום שהם נדרשים. הם לא מוכנים לעבור בידוק כזה בהר הבית, משום שבידוק כזה יכריז שאמצעי הביטחון שם הם שלנו, כי ההר שלנו. ובדיוק בגלל הסיבה הזו אסור לראש הממשלה למצמץ. כי מצמוץ כאן יהיה עוד הוכחה לכך שאנחנו לא באמת משוכנעים שהמקום הזה שלנו, ועוד ראיה לכך שממשלת נתניהו לא מסוגלת לעמוד מאחורי שום החלטה שלה, רגע אחרי שמגיע הלחץ.
והסיפור הזה הוא כבר לא בעיה טקטית של בדיקה כזו או אחרת בכניסה להר. כי אם לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, יוצא שם של מי שלא מסוגל לעמוד בלחצים, זו כבר בעיה אסטרטגית. כי על ההתנהלות שלו משקיפים כולם. כל האויבים שלנו. והם בודקים איך הוא מגיב לירי מעזה. ואיך הוא מגיב להתגרויות של ארדואן. ואיך הוא מתמודד עם חבורה מוסלמית שעושה עכשיו שרירים ולא מוכנה לעבור בדיקה ביטחונית.
# # #
לפעמים צריך לעשות זום אאוט, ולצאת שני מטר אחורה מהאירוע, כדי לנסות להשקיף עליו מהצד, באופן נקי יותר. וחייבים להודות שכשמסתכלים מהצד על מה שמתרחש בחסות ממשלת ישראל בהר הבית - בסיטואציה שבה על אף שבכל מקום ערבים הם אלה שיורים, הם אלה שמפוצצים, הם אלה שמשליכים בקבוקי תבערה, הם אלה שמיידים אבנים, והם אלה שדוקרים, ובהר הבית הם שנכנסים חופשי והיהודים הם שעוברים בידוק קפדני - מבינים שמדובר בסיטואציה שהיא לא פחות מהזויה. למה היא מתרחשת? קוראים לזה הרגל.
פשוט מאוד, המציאות נראית כך כי התרגלנו. לפעמים כשאתה רואה מול העיניים משהו משונה ובלתי הגיוני, אבל אתה רואה אותו מספיק שנים, הוא נראה לך פתאום כמו הדבר הכי סביר שיש. אם במשך 50 שנה כולם ינהגו כאן ברברס, השפוי היחיד שיציע להתחיל לנסוע קדימה, יישלח להסתכלות. לא כי הוא טועה, אלא כי התרגלנו אחרת. וההרגל הזה הוא שמאפשר את המצב המוטרף בהר הבית. הערבים שאחראים לכל הפיגועים יכולים להכניס נשק באין מפריע, יהודים חובשי כיפה עוברים חיפוש בארנק כדי לוודא שלא מוסלק בו פרק תהילים, ויש מי שזה נראה להם הגיוני. עד כדי כך שאפילו לשר נפתלי בנט לא נראה השבוע בעייתי שערבים מבצעים פיגוע ורוצחים שוטרים, והמשטרה בתגובה סוגרת את הר הבית ליהודים. אלה בדיוק הסימפטומים של תסמונת ההרגל.
# # #
ראיתי לפני שבועיים את הסרטון שבו מקדש תום ניסני הצעיר את בת זוגו על הר הבית ובא לי לבכות. בשקט־בשקט, כשרק המצלמה של אחד מחבריו מתעדת, הוא מתקרב אליה, פניו לצד אחד והיא בצד השני, והוא ממלמל בלחישה "הרי את מקודשת לי". איש לא ראה, איש לא שמע, איש לא הבחין בקולות מלחמה, אבל זה לא הפריע למפקד המחוז להרחיק אותו לחצי שנה מההר "בהיותי סבור כי הדבר נחוץ לשם מניעת פגיעה חמורה בביטחון הנפש, או הרכוש".
יהודים לא יכולים להתפלל, יהודים לא יכולים למלמל, יהודים עוברים בידוק ששום מוסלמי לא עובר, יהודים יכולים להגיע מקצה הארץ כדי לעלות אל ההר ואז להתבשר שמישהו החליט שהיום ההר סגור עבורם, יהודים יכולים למצוא את עצמם מפוצלים לקבוצות כי מישהו סבור ש־12 איש זה יותר מדי. למה? ככה.
ראש הממשלה יכול לנאום עד מחרתיים על ריבונותנו ועל עיר קודשנו ועל נצח נצחים, אבל גם הוא עצמו יודע שהכל שטויות. אם ארץ ישראל חשובה, וירושלים היא מרכזה של הארץ, ומקום המקדש הוא לבה של ירושלים, ואל הלב הזה יהודים נכנסים כמו חשודים, בהשפלה ובראש מורכן, כשמוסלמים יכולים להכניס M־16 בלי שמישהו יזרוק לעברם מבט, אז אין ירושלים ואין ריבונות. ואם תייר מברלין מקבל על הר הבית יחס מכבד יותר זה שמקבל יהודי חובש כיפה מפתח תקווה, אז צריך להודות שבכל מה שקשור לשריד בית מקדשנו המנהל האמיתי של המקום הוא לא בנימין נתניהו, אלא עבדאללה מלך ירדן.
ביום ראשון ראיינו ברשת ב' את סגן מפקד מחוז ירושלים, תת־ניצב עמיחי אשד. ארבע פעמים הוא נשאל למה יהודים שומרי מצוות עוברים בדיקות מדוקדקות בעוד מוסלמים לא נבדקים כלל. ארבע פעמים התחמק. "אנחנו לא מדברים במושגים של יהודים ומוסלמים", השיב, "אנחנו לא עושים הבחנה". כל מי שעולה על ההר יודע שאין בדברים האלה שמץ של אמת. הנחמה היחידה הייתה בהרגשה שהאיש עצמו חש לא נוח עם הצורך שלו להתפתל.
# # #
וכמו תמיד, מיד אחרי פיגוע שאחראים לו ערבים ישראלים, נכנסים כולם לנוהל השגרתי של "אסור להכליל" ושל "הם לא מייצגים אף אחד". הכתב התורן יעלה תמיד לשידור ויספר על כך ש"המשפחה המומה" ועל כך ש"השכנים לא מאמינים" ועל המגזר כולו שמתאחד סביב הגינוי. זה בדיוק מה שקרה גם אחרי הפיגוע שביצע תושב ערערה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, לפני שהתברר שלא רק שהאיש נעזר בחברים מכפרו, אלא שהוא לא המחבל הראשון שיוצא מהכפר הזה (הקודם סייע למחבל מתאבד שהתפוצץ בנתניה).
אז כן, ברור שהם לא מייצגים את הרוב, כי הרוב לא רוצח. אבל מותר לתהות מתי נדרוש מערביי ישראל להתחיל להסביר כמה דברים. כי אם ב־15 השנים האחרונות יצאו מחבלים מיותר מ־20 יישובים ערביים, ייתכן שיש כאן בעיה, לא?
קחו לדוגמה רק את אום אל־פחם, עירם של הרוצחים מיום שישי שעבר. ב־2003 הוביל בן עירם, שגויס לחמאס, מחבל שיצא לפיגוע בחדרה. וב־2004 תושב אום אל־פחם הסיע מחבל עם חגורת נפץ לאזור כרכור, והנחה אותו היכן כדאי לפוצץ אותו שם. וב־2007 הורשעה תושבת העיר, שהתגייסה לחיזבאללה. וב־2012 עוד תושב אחד סייע לשלושה פעילי ג'יהאד מג'נין, שניסו לחטוף ישראלים. ולפני שנתיים תושב נוסף ביצע פיגוע דריסה ודקירה וניסה לרצוח חיילים ואזרחים בצומת גן שמואל. וזמן קצר לאחר מכן דקר עוד אחד מבני העיר תושבת אילת על רקע לאומני. רגע, עוד לא סיימנו. בספטמבר 2014 הורשע תושב אום אל־פחם אחרי שהסתנן עם שלושה מחבריו לסוריה, ולמד לירות בנשק במתקן אימונים של "המדינה האסלאמית". בפברואר 2015 הצטרף ל"מדינה האסלאמית" עוד תושב, מורה בבית ספר. ביוני 2016 נעצר בן העיר, שטס לטורקיה על מנת להצטרף לארגון. ובנובמבר 2016 הורשע עבד ג'בארין, עוד מקומי, בהסתה אחרי שבמשך תקופה ארוכה פרסם בפייסבוק דברי שבח והלל לחיזבאללה.
כל זה עוד לפני שהבאנו בחשבון את סוכות האבלים שהוקמו באום אל־פחם, ואת אישי הציבור שבאו לנחם שם, מראש העיר ודרומה, ועוד לפני שראינו בערוץ 10 את תיעוד טקס האשכבה שנערך שם במסגד לאותם מחבלים, כשהדרשן מגדיר את הרוצחים כ"שהידים" ומספר ש"כל מה שידענו עליהם זה שהם שירתו בנאמנות את הדת של אללה", ומוסיף ש"אנחנו לא יודעים מה מסתירים בחדשות", וש"הנביא לימד אותנו שמי שיוצא כדי לעבוד את אללה ומוצא את מותו, נחשב שהיד".
ומבצעי ההנחה האלה, שאנחנו עושים למגזר הערבי, נמשכים גם כשאנחנו נחשפים בכל פעם מחדש לאקרובטיקה של מנהיגיהם כשהם נדרשים לגנות טרור.
ורק אל תגידו לי שחברי הכנסת הערבים לא באמת מייצגים את ערביי ישראל. הם שבחרו בהם. הם שהעניקו להם 13 מנדטים. הם שלפי הסקרים ימשיכו להצביע להם גם בבחירות הבאות. לאחמד טיבי, ולחנין זועבי ולג'מאל זחאלקה ולאיימן עודה. לא ראיתם אותם יורדים בסקרים אחרי שסירבו להגדיר את חיזבאללה כארגון טרור. לא ראיתם אותם יורדים בסקרים אחרי שעמדו דקת דומייה לזכר המחבלים. לא ראיתם אותם יורדים בסקרים אחרי שסירבו לפרסם הודעת גינוי להתקפה הכימית של אסד על אנשיו בסוריה. לא ראיתם אותם יורדים בסקרים אחרי שהשתתפו באירוע פרידה מחברם, באסל גטאס, לפני שנכנס לכלא. לא תראו אותם יורדים גם עכשיו. זה מה יש, והגיע הזמן להתמודד עם זה.