מוישה ורינה קרנץ נתפסו על ידי שכניהם בבית הדירות הישן ברחוב ויצמן סמוך לכיכר המדינה כזוג נורמטיבי. היו להם שני ילדים שסיימו שירות צבאי מוצלח ביחידת מחשבים, הייתה להם מכונית גולף צנועה שמוישה היה מנקה ומבריק מדי שבת, תוך שהוא מקלל את הציפורים שחרבנו על הגג והחתולים שהשאירו טביעות רגליים על פח מכסה המנוע.
רינה קרנץ השתתפה בכמה חוגים, בהם חוג לברידג', שהעסיק אותה בשעות אחר הצוהריים והערב, ופעם אחת, אחרי שזכתה במקום שלישי באליפות ברידג' לחובבים בגיל 50–60, היא טיפחה חלום להגיע מתישהו לאליפות העולם. זה כמובן עצבן את מוישה בעלה, שלא הפסיק להקניט אותה על החלום שלה - מה שגרם לה מדי פעם להתקפי זעם שמהם סבלו שכניהם לבניין, כי לרינה קרנץ היה קול מעצבן להחריד, וכשצווחה על בעלה, בעיקר בשעות הערב, זה הפריע להם לצפות בשקט בטלוויזיה או לאכול בנחת את ארוחת הערב.
מוישה, שלא סבל את משחק הברידג', היה יורד בשעות אחר הצוהריים, כשזוגתו שיחקה ברידג', לתחנת ההימורים של מריו הרומני, שם נהגו כמה מחבריו של קרנץ לשבת ולדון בענייני כדורגל, כדורסל, פוקר, בורסה ועוד ענייני גברים. לכל אחד מהם הייתה סיבה טובה להתחפף מהבית ולהיות כמה שפחות במצב חיכוך עם האישה.
יום אחד, כששני צאצאיו של קרנץ הודיעו לו ולאשתו שהחליטו לנסוע לאמריקה ולנסות למצוא את עתידם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מוישה, שהיה פטריוט לאומי–לאומני, נפגע קשות. בתקופה שבין ההודעה המרעישה לבין הנסיעה היו צעקותיו נשמעות בבניין, מפרות את שלוות השכנים, שנהגו להתקשר למשטרה ולבקש את התערבותה נגד המפגע הסביבתי שגר איתם וצעקותיו הטרידו את מנוחתם.
קרנץ, ששנא את יצחק רבין, ציטט אותו בצעקותיו והאשים את צאצאיו המוצלחים שהם "נפולת של נמושות". "אתם יורדים מזורגגים, בוגדים שמאלנים", ועוד ססמאות, שככל שקרב מועד נסיעתם הפכו להיות בוטות יותר ויותר. רינה קרנץ הגנה על ילדיה וצווחה על מוישה. הילדים, שהיו מנומסים ומחונכים, איבדו את שלוותם ואת ההבנה על צער הוריהם לנוכח ההודעה הלא פשוטה. גם הם החלו להרים את קולם והשתלחו באביהם, מטיחים בו שהוא "מהמר", "קלפן", "כלומניק", ועוד.
המשטרה, שהייתה מוזעקת למקום כמעט מדי יום ניסתה להרגיע את ההתכתשות המשפחתית ולפשר. אבל יום אחד, ברגע של קריזה בלתי נשלטת, לקח מוישה סכין מטבח והחל לחתוך את הווריד בידו השמאלית כשהוא צועק שהוא מעדיף למות מאשר לחיות עם משפחה שכזו. רינה נכנסה להיסטריה והתעלפה. הילדים תפסו את אביהם שהתחרפן וחילצו מידו את הסכין. השכנים יצאו לחדר המדרגות והחליפו רשמים כשאנשי מגן דוד פינו את מוישה קרנץ, שידו שתתה דם, ולאחר מכן נכנסו לדירותיהם וצלצלו לכל מכר אפשרי לספר על השכן הקוקו שלהם שחתך את הוורידים ועל אשתו הקלפנית שנראתה מתה על האלונקה. בעלי הדמיון שבהם סיפרו לכל מי שרק רצה לשמוע שכנראה הבעל, בהתקף טירוף, חיסל את אשתו.
***
יצא לי להכיר באופן שטחי את מוישה קרנץ מתחנת ההימורים, שם הייתי נוהג ברוב טמטומי לשלוח כמה טפסים קבועים של לוטו, כמה מספרים קבועים של צ'אנס ועוד. מדי פעם, כשהייתי עצבני, עזרתי לבנות בתי ספר, מועדוני נוער ובתי אבות, כששמתי כספי על קרן הצבי בגירודי כרטיסי הקרטון הצבעוניים שבהם אפשר להרוויח (בדמיון) צ'יק צ'ק 100 או 200 אלף שקל.
זמן קצר אחרי שילדיו ירדו מהארץ, לקה קרנץ, שהיה אזרח עובד צה"ל ויצא לגמלאות, במחלת הגירודים, זו שהובילה המוני אנשים לחורבן כלכלי. עברו כמה שנים עד שעיכל את העובדה שבניו ירדו מהארץ. בגלל יחסו אליהם הם התנתקו לחלוטין ממנו ומאשתו ומדי פעם היו מצלצלים לשתי הסבתות שלהם, שבתחילת הדרך באמריקה נהגו לשלוח להם כמה מאות דולרים מדי חודש תחת הסעיף "עזרה לנכדים".
מוישה הידרדר במדרון ההימורים. הוא החל לשלוח יותר ויותר טופסי טוטו, ווינר, גירד כרטיסי הימור, שלח טופסי הימורים כבדים ושלח את ידו גם בליין ההימורים הלא חוקיים, שהיו אז באופנה. יום אחד ראיתי אותו עומד ומטיח את ראשו בעץ שניצב על המדרכה מול תחנת ההימורים, תוך שהוא מקלל את עצמו על היותו מנחוס. "הרסו לי את הבית, גמרו לי את החיים", זעק, וחבריו לפרלמנט תפסו אותו בכוח, הושיבו אותו וניסו להרגיעו. כשנרגע קצת, דפק שתי כוסיות קוניאק, ואז בפתאומיות חטף קריזה ורץ לכיוון הכביש - ונדרס על ידי אוטובוס קו 5 שהיה בנסיעה. הוא התמוטט על הכביש. אמבולנס וניידת משטרה הגיעו לזירת האירוע וגבו עדויות. מוישה המהמר הועבר למיון באיכילוב. נהג האוטובוס המבוהל שוחרר לאחר שהשוטרים גבו עדויות, הרגיעו אותו ואמרו לו שהוא לא אשם.
***
רינה ומוישה קרנץ, שמאז ניסיון ההתאבדות הכושל ישנו בחדרים נפרדים וכמעט לא החליפו מילה זה עם זה, הבינו שכך אי אפשר לחיות ובעזרת עורך דין קרוב משפחה התכנסו לשיחה וניסו לנסח הסכם גירושים ששני הצדדים ייצאו ממנו בצורה מכובדת. במהלך השיחה במשרד עורך הדין הפכה השיחה השקטה להיסטריית צווחות, כשהתברר לרינה קרנץ שחשבון הבנק שלהם, שמוישה ניהל, התרוקן לחלוטין ומאות אלפי השקלים שהיו בו נעלמו לטובת מועצת ההימורים ומפעל הפיס. המינוס בחשבון הגיע לכמה עשרות אלפי שקלים.
רינה קרנץ, שלאורך שנים ארוכות הייתה עקרת בית, החליטה להפוך לג'דאית. היא הזמינה מנעולן והחליפה את המנעול בדלת הדירה, ובאמצעות עורך הדין הודיעה למוישה שיחפש מקום אחר לישון בו ושלא יעז להתקרב לדירה - הרכוש האחרון של בני הזוג. קרנץ ישן כמה לילות במכונית בחניית הבניין, אבל בשל חוב של כמה אלפי שקלים לאחד מהמלווים בריבית שנהגו "לעזור" לאנשים במצוקה בסביבת תחנת ההימורים, הוא נאלץ להעביר את המכונית למלווה בסכום אפסי - שכיסה רק חלק מהחוב.
בצר לו וכדי להוציא את אשתו מדעתה הוא החל לשכב על המדרכה מול הבית ולהסביר לאנשים שאשתו החולירע החליפה את המנעול ולכן הוא נאלץ לישון ברחוב אחרי שפרנס אותה 40 שנה. עוברים ושבים טובי לב חשבו שהאיש השכוב על המדרכה הוא קבצן והחלו לזרוק לידו כמה שקלים. כשאיש לא ראה, היה מוישה אוסף את הכסף ורץ לתחנה לגרד חיש גד או לשלוח איזה טופס עלוב של צ'אנס או טוטו, בתקווה שאולי עכשיו, כשהגיע לשפל המדרגה, המזל יאיר לו פנים.
כמה מחבריו להימורים הציעו לו שישתלט על המקלט בביתו ולא יתבזה בשכיבה על המדרכה. הם נידבו לו כמה פריטים מינימליים ועזרו לו לסדר את המרתף בבניין, שהפך לדירתו החדשה.
בשל המצב החדש, שבו לא היה לו מקום נורמלי להתקלח בו, הפך מוישה קרנץ, שבדרך כלל היה איש ששומר על היגיינה אישית, לאדם "לא נקי" במילים עדינות. קצת מסריח, ממורמר, ונוסף לכל הצרות הוא החל לשתות אלכוהול זול שהשיג בהקפה מרוברטו, בעל המכולת השכונתית שריחם על הלקוח הטוב שלו מהעבר והיה ממשיך לרשום לו על החשבון את בקבוקי הקוניאק, קופסאות השימורים ובקבוקי השתייה הקלה.
בימים קשים במיוחד, כשיצר ההימורים היה משגע אותו, היה מוישה נשכב על המדרכה בפוזה של מת ומחכה שאנשים טובים יזרקו לו כמה שקלים. הוא היה מכסה את הפנים בידו מבושה ולפעמים היה נרדם ומשמיע קולות מוזרים של בכי תמרורים, שגרמו לעוברי אורח להזעיק משטרה ואמבולנס מחשש לשלומו של האומלל.
***
משה קרנץ, גמלאי מהמעמד הבינוני שנושל מביתו, שילדיו ירדו מהארץ, הגיע לשפל המדרגה - או כפי שהוא הגדיר זאת, ל"שפל המדרכה". בתחנת ההימורים ביקשו ממנו לא להיכנס יותר. רוברטו טוב הלב הסביר לו בעדינות שצבר חוב של אלפי שקלים והוא אינו יכול לעמוד בזה יותר, וביקש ממנו לא להיכנס למכולת עד שיסדיר את חובו. מעט האנשים מפרלמנט ההימורים שהיה פונה אליהם בתחינה לעזרה הפנו לו עורף.
בפעם האחרונה שבה ראיתי את משה קרנץ, הוא שכב על המדרכה ונראה מת לגמרי. ראשונים הגיעו השוטרים. תחילה דיווחו למוקד שמדובר בלקוח מוכר ושאין חשש למוות לא טבעי, אחריהם הגיעו אנשי מד"א שעשו לקרנץ טיפול החייאה. אחרי כך הוזעקה רינה קרנץ על ידי אחד השכנים, וכשהגיעה, החלה לצווח עליו שלא יעמיד פני מת ושהיא יודעת שהוא עושה הצגות. היא לא נרגעה עד שהפרמדיק של מד"א אמר לה בקול רגיש אך מאיים שתפסיק לצווח כי זה מפריע להם לנסות להשיב את בעלה לחיים. המלווה בריבית קצוצה התקרב גם הוא למקום ושאל בקול מודאג את הפרמדיק מה הסיכוי מאחת עד עשר שהמנוח יחזור לחיים.
מריו מתחנת ההימורים הגיע. הוא הניח כיפה על הראש והחל למלמל פסוקי תהילים. רינה קרנץ הוציאה את הפלצפון מהתיק והודיעה לשני ילדיה שהפכו ליתומים, ולמשמע קולות השבר של ילדיה התעלפה ונפלה על המדרכה, וזכתה לטיפול מסור של אנשי מד"א. השוטרים הרחיקו את הסקרנים שהתקבצו ליד הגבר והאישה השכובים על המדרכה. הניחושים לגבי מה שקרה עפו באוויר. "התאבדות ורצח", "מחבל רצח אותם", "תאונת פגע וברח". כמה צלמי עיתונות הגיעו והחלו לצלם, המהומה הפכה למהומה היסטרית.
למוחרת הופיעו בצהובונים ידיעות עם כותרות ססגוניות על מוות מסתורי על מדרכות תל אביב, עם צילום של משה קרנץ שרוע על המדרכה ולצדו אשתו רינה מעולפת. על העצים ועל קירות הבתים בשכונה נתלתה מודעת אבל, המנוסחת באופן זהה למודעה על מותו של כל אדם שאינו אישיות מוכרת, "הלך לעולמו בטרם עת יקירנו האהוב משה קרנץ ז"ל. איש רב פעלים, מלח הארץ, גמלאי צה"ל", חתומה המשפחה המתאבלת. מנוול ציני בעל הומור מקברי הוסיף בכתב יד על המודעה שנתלתה בחזית תחנת ההימורים, "מהמר מסריח שנשאר חייב טונה כסף. ברוך שפטרנו".