תחרות היא עניין מלהיב, והספורט הוא אחלה למי שעוסק או צופה בו. המרכיבים האלה יצרו עולם שהיה אמור להיות מועיל, מהנה ומחנך, עד שהכסף הגדול של המנוע והמניע הקפיטליסטיים נכנסו לתמונה והרסו הכל: את ההנאה, ההתלהבות והחינוך. לפני שבוע עבר הכדורגלן הברזילאי ניימאר מקבוצת ברצלונה לפריז סן ז’רמן במחיר של 222 מיליון יורו, והאיר באור בלהות את הבלוף הגדול ששמו הספורט התחרותי הקבוצתי. סעיף השחרור של הקולגה רונאלדו מריאל הוא מיליארד יורו, וכתבי הספורט מספרים שבליגה האנגלית הוציאו השנה כמיליארד יורו על רכש.
אין הרבה הבדל בין הבלוף של לאנס ארמסטרונג שלקח על סמים את הטור דה פראנס לבין קבוצות העל. הסמים שם הם הכסף הגדול. מי שיש לו - קונה את השחקנים הטובים ביותר, שמציגים יכולת שיא בהתעללות בקבוצות עניות ונחותות יותר בהצגות היאבקות נוסח WWF.
אין שום ממד של תחרות בין ברצלונה או ריאל מדריד או כל קבוצת צמרת בליגה האירופית לבין שאר הליגה. לכאורה זו ההצגה הכי טובה בעיר: אצטדיון מפוצץ, שחקנים נפלאים, משחק קבוצתי מדהים. למעשה, במרבית המשחקים זהו גלדיאטור ענק וחמוש מקרקס גלדיאטור קטן לקול צהלת ההמון בקולוסיאום. על כל גלדיאטור כמו ברצלונה, ריאל, יונייטד, צ’לסי או באיירן - יש המון קבוצות נחותות כספית, ומשום כך נחותות ספורטיבית. אליפות אירופה של הגדולות, או מאבק שתי הגדולות בכל ארץ, הם תצוגות כדורגל נפלאות, אבל גם כאן זו הצגת עילית חד־פעמית שאין לה קשר לספורט. מדי פעם צפה איזו סינדרלה כמו לסטר האנגלית, מועדון צנוע שלקח אליפות כנגד כל הסיכויים והכסף הגדול. אך כל השאר בשר תותחים לקול צהלת ההמון, ואיזה מסכנים האוהדים שאין להם שייח’ ערבי או אוליגרך רוסי.
בישראל זו הייתה מכבי תל אביב של ימי חמישי. הזכייה באליפות אירופה לקבוצות בווירטון אפשרה להנהלתה לבנות מודל כלכלי מבוסס הערצת המונים שהזניק את מכבי תל אביב וחיסל את הליגה, שהפכה סרט נא ורע של קורבנות מדממים במצעד שדפק את הכדורסל הישראלי בכלל. כיום מכבי תל אביב היא קבוצה צולעת, שחיסלה את העתודה המקומית, והמטרה שלה היא להיבנות משבעה זרים.
הקפיטליזם ותרבות האצטדיונים המריעים לחזק שמשפיל את החלש הפכו מצרך ממכר. הספורט בתרגומו לעסק קפיטליסטי התפשט לכל מקום שבו הכסף הגדול היה יכול להביא כסף גדול ממנו. חוק הספורט הקפיטליסטי הוא חוק ההישגיות בכל מחיר, אלא שככל שהמחיר עולה - הערך הספורטיבי יורד. עדיין יש לנו את יוסיין בולט ואת מייקל פלפס ואת גל פרידמן ואת אחרון הגולשים שמוזמן לקרוע את התחת ולהתחרות בפרידמן באחד על אחד, שהוא הספורט האמיתי כיום. נטע ריבקין אחת שווה עשרה ניימארים, שהם מצרך המונים ממכר ואנטי־ספורטיבי.