זה לא סוד שמילצ'ן השתוקק להיפטר מהשקעת הענק שלו במניות הערוץ, אבל לא נמצא הפראייר שיקנה אותן ממנו. אם אכן נתניהו ביקש מבלווטניק לרכוש את מניות הערוץ, זוהי לכאורה השלמת מעגל השוחד. אגב, בסופו של דבר בלווטניק אכן רכש את המניות. ועוד משהו: הוא אכן הגיע בזמנו לפגישה בארבע עיניים עם נתניהו. מצב כזה יסבך גם את מילצ'ן. היחיד שייצא שלם מהסיפור הזה הוא בלווטניק עצמו.
בעניין תיק 3000, פרשת הצוללות, בקרוב יתחיל מצעד הנחקרים. מהומה רבה תהיה כאן, אליה יישאבו גם צה"ל ומשרד הביטחון. שאלת השאלות היא, האם בסופו של דבר ישתרבב אליה גם ראש הממשלה? המעריכים מעריכים שכן. לא צריך משטרה ועדי מדינה כדי לדעת שאין מצב שנתניהו לא ידע שעורך דינו מייצג את תאגיד הצוללות. כן צריך משטרה ועד מדינה כדי להוכיח את זה. בשבועות האחרונים גורמי האכיפה חדלו מלשנן באוזני השואלים כי "נתניהו אינו חשוד בפרשת הצוללות". זו הייתה, כנראה, אמת לשעתה. נמתין להופעתה של האמת האבסולוטית.
בינתיים נהר החומרים המתקבלים מפיו של עד המדינה מיקי גנור שוצף וגועש. הוא מוחזק בדירת מסתור ומאובטח. כלומר, המשטרה סבורה שהוא מאוים. אז הנה שאלה: אם עד המדינה מאוים, מדוע לא ללכת איתו להליך של "עדות מוקדמת", כפי שנעשה בימיהם של מני מזוז ומשה לדור עם משה טלנסקי? למי ששכח, בזמנו העלה טלנסקי חשש כי הנאשם מספר אחת, אהוד אולמרט, עלול לנסות לפגוע בו בדרך כזו או אחרת. זו הייתה האשמה מטורללת, אבל העובדה כי טלנסקי חש מאוים מבחינה סובייקטיבית, הספיקה למזוז ולדור כדי ללכת להליך העדות המוקדמת, שבסופו של דבר גרם לאהוד ברק להראות לאהוד אולמרט את הדלת. העובדה שאולמרט היה "ראש ממשלה מכהן" לא הפריעה לרשויות האכיפה לעשות את מה שנראה להן נכון באותו רגע, ולהעיד את טלנסקי בהליך שספג קיתונות של ביקורת. אז אם טלנסקי כן, למה גנור לא?
ועוד משהו: בינתיים, מתחת לרדאר, מקדם הקבינט הישראלי את עסקת הצוללות, כאילו כלום. במגעים חשאיים בין הצדדים הוחלט שהעסקה תצא לדרך, ואם לא יהיו עיכובים נוספים של הרגע האחרון, החתימה הסופית תתרחש בקרוב ותצא לאור. איך זה מסתדר עם ההצהרה הגרמנית שלפיה אם יתברר שהעסקה הייתה נגועה בשחיתות היא תבוטל? זה לא מסתדר. משטרת ישראל לא מעדכנת את הדרג המדיני כאן, או את הדרג המשטרתי שם. בינתיים, הצוללת החשובה באמת היא זו שבה מוחזק מיקי גנור ומספר מה שהוא מספר.
2. מר ביטחון
מסע ההסתה של בנימין נתניהו נגד התקשורת, השמאל וכל מי שמתנגד לשלטונו, בהפקת דוד ביטן, הגיע ביום רביעי האחרון לתחנה נוספת, שנייה בסדרה (בינתיים), הפעם בקריית שדה התעופה ("איירפורט סיטי"). בדיקה השוואתית עם ההופעה הקודמת בגני התערוכה מעלה חשש אמיתי למצבו של המנהיג. ראש ממשלה מכהן בישראל מתייצב מול קהל באירוע פומבי כדי לגדף את אב הבית במעון ראש הממשלה, להתחשבן עם מי שמפגינים נגדו, להאשים את כל העולם ואחותו באישומים שונים ולהסית איש באחיו, ערב ראש השנה והימים הנוראים.
העיקר שהוא החל את הנאום באיחולי שנה טובה "לאזרחי ישראל, כל אזרחי ישראל, וכשאני אומר כולם אני מתכוון לכולם. דתיים וחילונים, עולים חדשים וותיקים, יהודים ולא יהודים, משמאל לימין. שנה טובה לכל אחד ואחד מכם. אני רוצה שתזכרו דבר אחד: אתם תמיד עומדים בראש מעייני. אני מקדיש חלק גדול מאוד מזמני כדי לשמור על הביטחון של המדינה שלנו, על הביטחון של כל אחד ואחת מכם".
וואו. איזה מזל יש לנו, באמת. הרי לפני שאלוהים העניק לנו את נתניהו ורעייתו, לא היה מי שישמור כאן על הביטחון שלנו. לא היה מי שיקדיש כאן את כל עתותיו לרווחתנו, שלומנו ובריאותנו. איך התקיים העם היהודי אלפי שנים בלעדיו? ביבי הוא מתנה שלא מפסיקה לתת. הנה עוד משפט שהוא אמר ביום רביעי: "הנה האמת: המדיניות הביטחונית התקיפה שלנו הביאה לאזרחי ישראל את השנים השקטות ביותר בעשרות השנים האחרונות".
באמת, ביבי? בוא ננתח את השנים האחרונות: רק לפני שלוש שנים, בקיץ 2014, מצאה מדינת ישראל את עצמה מופצצת בעשרות רקטות מדי יום, לאורך 50 ימים ולילות רצופים. בפעם הראשונה מאז קום המדינה, הייתה תל אביב מופצצת על בסיס יומי לאורך שבועות ארוכים. בפעם הראשונה מאז קום המדינה נסגר שדה התעופה הבינלאומי של ישראל ל־48 שעות בפני חברות תעופה זרות. כל זה, מאימת ארגון טרור קיקיוני למדי, נצור ומבודד ברצועה צפופה וצרה, שעוצמתו אינה מגיעה לכדי 10% מעוצמת חיזבאללה. הארגון הזה, אדוני ראש הממשלה, הוריד אותך כמה שנים קודם לכן על הברכיים.
אתה, צור ישראל וגואלו, מר ביטחון, שחררת יותר מאלף מחבלים ורוצחים לטובת חמאס, תמורת גלעד שליט, בניגוד מוחלט לאמונתך ולמה שלימדת כל השנים את שאר העולם. חלק מהמשוחררים הללו חזרו להרוג ולרצוח בנו. אחד מהם, עומד היום בראש חמאס ברצועה. באמת, ביבי. איך היינו מסתדרים בלעדיך?
אבל זה לא נגמר בצוק איתן, כי כמעט מיד אחר כך, באוקטובר 2015, פרץ כאן גל טרור יחידנים, סכינאים וסתם שוחטים פלסטינים, ששטף את רחובותינו לאורך כשנה וחצי והביא לנפגעים רבים. אם גל טרור כזה היה פורץ אצל ראש ממשלה אחר, נניח ראש ממשלה מהשמאל, רחמנא לצלן, אני מתאר לעצמי מה היה הולך כאן ברחובות. איזה הפגנות היה מוביל מר ביטחון, עם איזה ארונות מתים, עמודי תלייה ופוסטרים. אבל מכיוון שזה קרה אצלו, אז הציבור המתין בסבלנות לפתרונות של מערכת הביטחון, ונתניהו, ייאמר לזכותו, נתן למערכת הביטחון לעבוד בשקט ובסופו של דבר התוצאות הגיעו וגל הטרור (טפו־טפו) מראה סימני דעיכה. מכאן ועד ההצהרה שאלה היו "השנים השקטות ביותר בעשרות השנים האחרונות", ארוכה הדרך.
לשם ההגינות צריך להוסיף כי בסופו של דבר חידש מבצע צוק איתן את ההרתעה הישראלית מול עזה, שהושגה בפעם האחרונה בעופרת יצוקה של אהוד אולמרט. ובכל זאת, יש הבדל בין העידן שאחרי עופרת יצוקה לעידן שאחרי צוק איתן. אז, בתחילת 2009, היה זה ראש האופוזיציה נתניהו שהתייצב בשערי אשקלון והכפיש את הממשלה ואת "הסמול" ואת "התבוסתנות של ציפי לבני", והבטיח שכשיגיע תורו הוא יפיל את שלטון חמאס בעזה, יבער את קני הטרור ויחזיר את הביטחון. כשהגיע תורו, עשה בדיוק מה שאולמרט עשה, רק קצת פחות. אלא ששוב, לא נמצא מי שיסית נגדו בסוף צוק איתן. ראש האופוזיציה היה יצחק הרצוג, שהוא מדינאי אחראי, ונתניהו נהנה, כמו תמיד, משקט תעשייתי. לפעמים זה אפילו טוב שהמסית הראשי יושב בראש הפירמידה.
3. חלום שנגוז
מעל הגאונות הפוליטית והאופורטוניזם המקיאווליסטי של נתניהו, מתנוסס כמגדלור הישג מדהים אחד: העובדה שהוא הצליח לשכנע חלק מהציבור שאין עוד מלבדו. שאם הוא לא יהיה, אנחנו אבודים. שהוא זה שהביא את הביטחון, והוא זה שקומם את מעמדנו הבינלאומי, והוא זה שהגויים מעריכים והוא זה שממנו הערבים מפחדים. קוראים רבים מתכתבים איתי על העניין הזה, ולפעמים אנו גולשים לוויכוחים מעניינים. אני מוצא את עצמי נאלץ לרענן את זיכרונם של רבים, שמשוכנעים בכך שהציונות פרצה ב־21 באוקטובר 1949, עם הולדתו של בנימין נתניהו, והעוצמה הישראלית נולדה באפריל 2009, כשחזר לשלטון לאחר גלות של עשור.
אז ככה: גם לפני נתניהו היה כאן בסדר גמור. נשבע לכם. אני זוכר ראש ממשלה אחד שנאלץ להתמודד עם סכנת גרעין אמיתית, מיידית, במדינה שכנה. קרובה יותר מאיראן, אפילו. הוא לא נאם על זה. אפילו לא נאום אחד! אבל לפי פרסומים זרים, במהלך מתוכנן, נחוש ומבריק, הוא פשוט השמיד את זה. אותו ראש ממשלה כושל הביא גם להרתעה של עשר שנים בצפון, מול חיזבאללה. ואותו אחד ממש, אחרי שהחריב חצי מעזה בעופרת יצוקה, אירח בסלון ביתו בבלפור את ששת מנהיגי אירופה הבולטים, שמחאו לו מחיאות כפיים סוערות, בעוד ענני עשן לבן זרחני מתאבכים עדיין מעל הרצועה.
ובמילים אחרות: ישראל הייתה חזקה גם בתקופת אריאל שרון ובתקופת אהוד אולמרט. היחסים עם ארה"ב היו בשיא של כל הזמנים. ג'ורג' בוש הבן העריץ את שרון ואחר כך גם את אולמרט. "לבחור הזה יש ביצים", הוא אמר עליו, אחרי גל של פרסומים זרים. מעמדה הבינלאומי של ישראל היה איתן אפילו בתקופת אהוד ברק. חומת מגן, מבצע לא ייאמן שהצליח להביא לחיסול טרור המתאבדים הפלסטינים, קרה אצל שרון. לפעמים נדמה לי שכל זה נמחק ואיננו. כמו חלום שנגוז.
גם בנושא הכלכלי, שעליו מגיעות לנתניהו לא מעט נקודות, לא אלמן ישראל. המשבר הכלכלי הגדול אירע ב־2008, ושר האוצר הראשון שבלם אותו היה רוני בר־און. את כולם נשא הרוח ובלעה האדמה. איכשהו נתניהו הצליח להעלים את כל מה שאינו הוא, ולכתוב את ההיסטוריה מחדש. מה הפלא שהוא מתחלחל מעצם העובדה שהאופוזיציה רוצה להחליף אותו, ושיש מפגינים שמעיזים לחשוב שהוא מושחת.
בעולם מושלם, התגובה הראויה ביותר לנאומו של ראש הממשלה ביום רביעי הייתה צריכה להיות התעלמות. אירוע מביך, טקסט מופרך, אסופה של בדיות, רבעי אמיתות, חיסולי חשבונות והסתה פרועה. אבל אנחנו, כידוע, לא בעולם מושלם. כשראש ממשלה מכהן מאשים את מי שהיה אב מעון ראש הממשלה בגניבת מצרכים מהבית, משהו כאן השתבש.
אגב, בעניין מני נפתלי, ראוי שנזכיר כי עניינו כבר עבר את התהליך המשפטי. נפתלי ניצח. אחר כך גם גיא אליהו ניצח. אחר כך הערעורים של "הגברת" נדחו. העסק מאחורינו. מה שנשאר זו הטינופת שמנסים שליחיו של נתניהו להדביק על נפתלי, בכל הכוח. מההטרדה המינית לא נשאר כלום. מי שמכיר את פרטי התיק הזה, יודע שמדובר כאן בתפירה גסה, חובבנית, אולי אפילו פלילית. השכן ההוא שטען שנפתלי גנב מצרכים ממעון ראש הממשלה, נחקר באזהרה. הכי מופרכת הייתה הטענה שהעלו בזמנו הניר־חפצים, שהוצאות מעון ראש הממשלה האמירו בגלל נפתלי. את הסחורה המשומשת הזו מנסה נתניהו למחזר עכשיו, ויש מי שמריע לו. מדביקים לנפתלי כל מיני טענות ועבירות ואי־סדרים ומה לא, כאילו זה רלוונטי.
מר נתניהו, לידיעתך: עד המדינה בפרשת הולילנד היה אחד, שמואל דכנר. הוא היה נוכל מקצועי עם רשיון, ואפילו במשטרה הודו שלא היו קונים ממנו צ'ק משומש. ועדיין, בנו עליו את פרשת השחיתות הגדולה ביותר מאז קום המדינה. ומני נפתלי הוא מי שזכה לאמונה של הוד מלכותה והפך למאבטח האישי שלה ושל הילדים. מרוב שהיה אלים, מושחת ומפחיד. בקיצור, זה לא רלוונטי. תתקדם.
4. צרור של שקרים
טענה נוספת שהעלה נתניהו, בעזות מצח בלתי נתפסת, הייתה זו: "איך ייתכן שחוקרים ראש ממשלה מהימין על כך שקיבל סיגרים מחבר קרוב, ולא חקרו ראש ממשלה מהשמאל על כך שקיבל עטים יקרים בשווי שהמדינה קבעה שהוא למעלה ממיליון שקלים". ובכן, במשפט הזה, כמו ברבים מהמשפטים שאמר נתניהו ביום רביעי, אין בדל של אמת. הנה האמת: היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, הורה על חקירת פרשת העטים של אהוד אולמרט, בעקבות תחקיר עיתונאי. כן, ביבי. הייתה חקירה. המשטרה חקרה וחזרה עם המלצה לסגור את התיק. מזוז לא קיבל את ההמלצה, והחזיר את התיק למשטרה, ודרש השלמות. המשטרה הלכה להשלמות וחזרה. עדיין לא היה תיק ולא נמצאה עילה פלילית. מזוז לא ויתר ובסוף הכניס את עניין העטים לכתב האישום של טלנסקי ומרכז ההשקעות, בעילה של "ניסיון הסתרה". כלומר אולמרט לא דיווח למבקר המדינה על אוסף העטים, או משהו כזה. ומה קרה, מר נתניהו? אולמרט זוכה מהאישום הזה. ונמצא ששווי האוסף לא היה 1.3 מיליון כמו שנתניהו טוען, אלא הרבה־הרבה פחות מזה. והמשטרה עברה על חשבוניות ועל עטים ועל מה לא, ונמצא שרוב העטים לא התקבלו כמתנות, ומדובר בתקופה שנמשכה לאורך עשרות שנים.
בקיצור, נתניהו יידה צרור של שקרים בקהל שומעיו, בדיוק כמו שעושה תאומו דונלד טראמפ. מבחינת שניהם, הגדרת האמת פשוטה: מה שאנחנו אומרים, אמת. מה שאחרים אומרים, שקר.
ועוד תזכורת קצרה, אדוני ראש הממשלה: אותו אולמרט נשפט, הורשע ונשלח לכלא. זה קרה בעקבות תחקירים עיתונאיים, חקירות משטרה, עדי מדינה ומה לא. לכן, כשאתה אומר שרודפים אותך ממניעים פוליטיים, אתה משקר. כשאתה אומר שהשמאל והתקשורת מנהלים נגדך מסע ציד, אתה משקר. ואת המתנות ממילצ'ן קיבלת מול דרישות מפורשות שלך. מילצ'ן לא הביא לך סיגר פה או שמפניה שם כמחווה של חברות. הוא סיפק למעונך משלוחים סדירים בכמויות מסחריות של כל הטוב הזה, בערך של מאות אלפי שקלים, ובכל פעם שהאספקה נגמרה, המלאי חודש. אהוד אולמרט, בפעם הראשונה, נשלח לכלא על 60 אלף שקל.
ועוד אחד אחרון לסיום: "ראו למשל איך הם מסקרים בהתלהבות אין קץ מדי שבוע את הפגנות השמאל, אותן הפגנות שבהן נאמרו דברים מזעזעים כלפי אדם חרדי, רק לפני מספר ימים. מזעזע", אמר נתניהו. אז ככה: ההפגנה הזו בפתח תקווה נתקלה בהתעלמות תקשורתית רועמת לאורך חודשים. מני נפתלי, אלדד יניב וחבריהם עמדו שם שבועות על גבי שבועות ואף אחד לא סיקר את זה. הסיקור החל רק כשההפגנות עלו מדרגה, הפכו לתופעה, צברו מאות ואלפי נוכחים והגיעו לבג"ץ. מה שלגיטימי לגמרי. האירוע שנתניהו מתאר, עם האדם החרדי שספג השפלה מאחד המפגינים, אכן קרה. בעקבותיו, נשמעו גינויים חריפים מכל מנהיגי השמאל וגם ממנהיגי המפגינים (אגב, זו לא הפגנת שמאל. יש בה לא מעט ימניים. זו הפגנה נגד נתניהו).
אני ממתין לגינוי מפיו של נתניהו לסרטון שפורסם השבוע, שבו מגדפים מתנחלים תושבת חברון, מטרידים אותה מינית, מנבלים את פיהם ומוציאים את דיבת כולנו. בעניין הזה, נתניהו שותק. טוב, זה הבייס שלו.
****
מה תעשה המערכת הפוליטית מול כתב אישום לראש הממשלה? כרגע, מספר התרחישים זהה למספר המנחשים. משה כחלון, שנשמע נחוש מאוד עד לאחרונה, שומר על עמימות. מאז השתלט אבי גבאי על מפלגת העבודה, נדחף כחלון בחזרה לזרועותיו של נתניהו. שנאתו לגבאי גוברת על טינתו לנתניהו. הוא לא ירוץ לבחירות, אם יידע שגבאי עלול להביא בהן הישג.
מה שכן אפשר יהיה לנסות לעשות, זה להקים ממשלה חלופית. השם החם החדש הוא שמו של יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין. הוא יכול להתאים גם לנתניהו, כמי שיקבל את הפיקדון לתקופה קצובה, עד שראש הממשלה יתפנה מתלאותיו הפליליות. כל התוכניות הללו נרקמות כעת במחשכים. סיכויי ההגשמה שלהן נמוכים. למציאות יש כוח משלה. הכל אפשרי.