אל”מ (במיל’) ליאור לוטן התפטר לאחרונה מתיאום משפחות השבויים והנעדרים במשרד ראש הממשלה. הסיבה? בהקלטות שפורסמו בגלי צה”ל נשמע לוטן אומר שישראל הייתה צריכה לנהוג בתקיפות גדולה יותר, וכך משוואת השבויים הייתה נראית שונה. איך? “אני לא חושב שמלחמה צריכה להסתיים ב־0־2 חטופים של האויב”, נשמע לוטן בהקלטות. “אם יש לנו חטוף אחד, היא צריכה להסתיים ב־1־200, אם 2 אז ב־2־400, אם זה 3 אז ב־־3־600”. מדובר בעיניי בשטויות.
בעבר כבר חזרתי ב”מעריב” על כללי הטיפול הממשלתי בשבויים ונעדרים, וחבל שלוטן ושתי המשפחות לא הפנימו: “האינטרס של הממשלה הוא להימנע מכל משא ומתן על החזרת גוויות החללים על מנת שלא להחזיר לחמאס תמורה כלשהי”, כתבתי. “במקרה של שאול וגולדין, התמורה היא כ־80 אסירי חמאס שניצודו בגדה לפני צוק איתן. כל מי שליווה סיפורים כאובים מעין אלו יודע ששתיקת המשפחות היא זמנית, ו’ההצלחה’ נמדדת בשנות השקט שהממשלה מקבלת מן המשפחות עד שהיא מנהלת משא ומתן של ממש.
השכל הישר והרגש האנושי אומרים לנהל משא ומתן זריז מיד עם נפילת הבנים או נפילתם בשבי כדי למנוע סאגות נוסח גלעד שליט. ההיגיון של הממשלה אומר ש’וויתורים’ הם פגיעה פוליטית, מה שגורר אותנו פעם אחר פעם לפיאסקו מביש... האורח שבו הממשלה דוחה את הקץ הוא סוג של התעללות במשפחות... הנוהל הוא קבוע למדי: ראשית, אומרים למשפחות שהכל סודי ורגיש ואסור להן לדבר עם התקשורת. הסיבה: רעש תקשורתי גורם לממשלה נזק פוליטי כמי שלא מסוגלת לטפל בכאב המשפחות שאיבדו את היקר להן מכל. בהמשך מתפעלים את בני המשפחה כמקדמי לחץ על חמאס. זה כמובן לא עושה שום רושם על חמאס, אבל מעסיק את בני המשפחה, וזה שווה לפחות שנה־שנתיים. בני המשפחה יוצאים לתקשורת, טסים לפגישות ‘מכריעות’ ו’רגישות’ שאין בינן ובין משא מתן אמיתי ולא כלום. וכל זה לא יותר מתרגילי משיכת זמן על מנת לא להיענות לדרישה הראשונית שבדרך כלל לא משתנה”.
אני מניח ומקווה שלוטן הבין כאשר קיבל את התפקיד שהג’וב האמיתי שלו הוא למשוך זמן, והוא אכן עשה זאת בהצלחה כמעט שלוש שנים. אם לא הבין, יש לו כנראה בעיה בפענוח המציאות. אם הבין, אזי הבין גם שמיצה את תפקידו כמי שמושך באף את משפחות שאול וגולדין, ופרש בנפיחת מלחמה.
וכתמיד, גם כאן ערפדי הפוליטיקה יוצאים כדי לעשות את הסיבוב שלהם. “צריך לדאוג שלחמאס לא יהיה כדאי להחזיק בחיילים”, “הסביר” נפתלי בנט ל"וואלה!". איך? “החמרת תנאי כליאת האסירים, אי־שחרור גופות מחבלים... יוזמות מבצעיות” ושאר הבלים שאין בינם לבין החזרת הגופות דבר, אבל הם תוקפים את טיפולו החלוש של ראש הממשלה.