קווים לדמותו של שי ברוש, שנעצר בפרשת הצוללות

כמו רבים אחרים, גם השדרן שומע מרב סרן שמועתי דיווחים, לפעמים מוגזמים, לפעמים שגויים ולפעמים נכונים. בתחילת השבוע העלה תמונה של מפקד השייטת לשעבר, שנעצר בקשר לפרשת הצוללות, אף על פי שהוטל צו איסור פרסום על שמו ותמונתו. ראיתי את הפרסום וקיבלתי עליו ג'ננה. "חתיכת דפוק, דרעק, לא חסרות לך צרות בחיים, אתה גם רוצה לחטוף תיק פלילי על עבירה של פרסום שמו ותמונתו של אדם שיש לגביו צו איסור פרסום מבתי משפט?", צרחתי עליו.

השדרן נבהל גם מהמשך דברי: "יא דביל, אתה ישבת עם האיש שפרסמת את שמו ותמונתו ביום העצמאות ליד השולחן, שתית איתו לחיים, שוחחת איתו, וכעת בגלל הרצון להיות בעניינים אתה מפרסם את תמונתו ושמו?". השדרן, שגם ככה לא נמצא במצב בריאות מי יודע מה, כמעט קיבל אירוע מוחי. "יו, איך לא שמתי לב! אוי ויי, אני מוריד את הפוסט והתמונה". ואכן התמונה והשם הוסרו מיד.
 

בימי העצמאות אנחנו יושבים, חבורה של ישראלים, על גג בית של חבר. שותים, אוכלים, מפטפטים, מתווכחים ומגיעים לטונים גבוהים. מדובר ב–20–30 איש, ביניהם ראשי אגפים לשעבר במוסד, מפקדי טייסות בחיל האוויר, כמה אנשים מתחום האומנות והתיאטרון, עיתונאי אחד (אני - רוב הנוכחים לא הכי אוהבים בעולם אנשי תקשורת), פרופסור בכיר (רפואה) וכמה אנשי ים, שהבולט בהם הוא שייקה ברוש, מפקד השייטת לשעבר.
 

אני מאוד מחבב את ברוש. למעלה מ–50 שנה אני מחובר לאנשי השייטת בקשר הדוק שמעולם לא הצלחתי להבין איך הוא נוצר בדיוק. אני עד היום מחובר לזקן מפקדי השייטת דב "ברל'ה" שפיר, האחים קרול (נטולי הצוואר) מכפר גלעדי, עמי איילון שנטש את הפוליטיקה ועבר לחקלאות, ידידיה (דידי) יערי, דובל'ה בר, אילן אגוזי והרשימה ארוכה וכוללת עוד שמות רבים. 
 

בישיבות האלו ביום העצמאות אני מכסח כהרגלי את הממסד הפוליטי והעסקי בישראל. מונחים כמו "קפיטליזם חזירי" ו"זונות פוליטיות" עפים באוויר, יש הרבה הקנטות, המון צחוקים, ומאחורי כל זה - הישראליות היפה (לטעמי).
 

ברוש לא מרבה לדבר, אבל מרבה לחייך מאחורי המשקפיים הכהים. הוא תוקע הערות עוקצניות מדי פעם, בעיקר כשיש ויכוחים בין אנשי האוויר לאנשי הים הוא נדלק. כשמתחילים לרוץ סיפורים על עלילות שבהן השתתפו "המוסדניקים", "הטייסים" ו"השייטים" הוא נוטל חלק פעיל. בגלל הסכם בלתי כתוב אני בחיים לא מפרסם את מה שאני שומע - זה בין חברים.

 

כששמעתי שיש מפקד שייטת בין העצורים בתיק 3000, הרגשתי בומבה קטנה בחזה. ביררתי מי זה המפקד, ואמרו לי שזה שייקה ברוש. לא אכתוב כאן את ההיסטוריה האישית של ברוש, אפשר לקרוא אותה בוויקיפדיה, אומר רק שלא הסתדר לי בראש שהקיבוצניק מעורב בפרשת שחיתות ושוחד עם עסקנים וסוחרים שימכרו את אמא שלהם תמורת בצע כסף. אני מקווה ומאמין ששייקה ייצא נקי מהמעצר שבו הוא תקוע. רק המחשבה ששמו עליו אזיקים והכניסו אותו לחדר מעופש כדי לשבור אותו עושה לי חררה.
 

שלא כמו אחרים, הוא לא זימן איזה עורך דין יוקרתי שיגן עליו וטען בבית המשפט בפני כבוד השופטת שאינו צריך עורך דין כי לא חטא. השופטת ניסתה לשכנעו שכמו שהיא ממליצה לחולה ללכת לרופא, היא ממליצה לו לקחת עורך דין. שייקה הציני אמר לה: "אני לא מרגיש חולה, אז אני לא צריך רופא". זה הטיפוס.
 

ראיתי בדמיוני איך הוא עובר את הקטע המשפיל של צילום במצלמת המשטרה - פרונט ושני פרופילים, איך הוא נדרש לתת טביעת אצבעות כאחרון העבריינים, איך הוא מובל בידי השוטרים לתא מעצר. אינעל העולם, זה עשה לי רע.
 

האיש שצלל בנמלי מדינות אויב ופוצץ ספינות, שביצע מבצעים שטרם פורסמו מעבר לקווים, שפיקד על לוחמים במבצעים נועזים, יושב על ספסל החשודים בבית המשפט ונלחם על חירותו ועל כבודו. בבית המשפט ובאולם המעצרים, לאות המופת (על פיצוץ ספינות בנמל במדינת אויב) אין ערך ממשי. 
 

אני מקווה שהאינפורמציה שמכר לגבי ברוש השטינקר מיקי גנור, שכדי להציל את התחת שלו הפך לעד מדינה, תתברר כלא נכונה. על פי מה ששמעתי, ברוש חשד שגנור עובד עליו בנוגע לאיזה מיזם משותף שלהם, דרש להתנתק וביקש תשלום עבור העבודה שהשקיע. הייתה ביניהם בוררות שבעקבותיה גנור העביר סכום כסף לברוש. על פי מה ששמעתי (ומתנצל מראש אם אני טועה), הוא "כאילו" שוחד. 
 

אני מקווה שכל מי שמעורב בפרשת השחיתות והשוחד בנושא הצוללות והספינות וטיסנקרופ והחברות מקוריאה יאכל את כל הזרנוק - ובמקביל אני מתפלל ששייקה ברוש לא יהיה אחד מהם.

 2. רשימת נושאי התפקידים שטובעים בביצת השחיתות, חלקם הגדול שירתו בלשכת ראש הממשלה, הולכת ומתארכת - וזוהי כנראה רק ההתחלה. גם בחרושת השמועות נגד הזוג המלכותי הריח השולט הוא ריח הכסף. המושג "הון־שלטון־עולם תחתון" הופך להיות הלהיט של המפגינים נגד השחיתות. בזמנו, בפרשת דנקנר–"מעריב", הוספתי מילה נוספת לססמה: "הון־שלטון־עיתון־עולם תחתון".

כעת, כשמתבררת פרשיית היחסים בין נתניהו לעריכת העיתון "ישראל היום", התוספת של המילה "עיתון" משמעותית עוד יותר. ב–1990 המצאתי את הססמה "מושחתים, נמאסתם", ומאז כולם השתמשו בה, בעיקר אלו שנגדם היא כוונה. מדי פעם אומנים אלמונים כותבים שירים ומבצעים אותם, אבל בעידן שירי הג'אנק, השירים האלו לא מושמעים באף תחנת רדיו. אני מנסה לעודד אומנים כאלו ומשמיע את שיריהם - נחמה פורתא. אחד השירים הוא השיר שכתב רוני סיני. לחן ושירה: שרה סיני. שם השיר - "פוליטיקאי":

הייתי רוצה שיהיה לי חבר פוליטיקאי מושחת

כל יום ניסע במכונית מפוארת ונצחק

על כל העניים שאין להם מספיק לאוכל

ועל אלה שעצוב להם בלב ואין להם מזל.

הייתי רוצה שיהיה לי חבר פוליטיקאי מושחת

שייקח כספים מתחת לשולחן וייתן לי ביד

אבל בינתיים אני חותמת בלשכה

בינתיים אין אף אחד שיזמין אותי לארוחה.

הייתי רוצה שיהיה לי חבר פוליטיקאי שמן

שכל שטות שהוא יפלוט מהפה כולם יגידו אמן

שתהיה לו מזכירה בלונדינית ושומר ראש צמוד

ושיהיה לו זמן ללמד אותי מה זה צביעות

הייתי רוצה שיהיה לי חבר פוליטיקאי מושחת

שייקח כספים מתחת לשולחן וייתן לי ביד

אבל בינתיים אני חותמת בלשכה

בינתיים אין אף אחד שיזמין אותי לארוחה 

3. כבר כמה שנים מתרחשים בבני ברק סיטי קרבות עזים בין יושבי אוהלה של תורה הפטורים משירות צבאי ומקבלים קצבה חודשית מהמדינה. בחורי הישיבה שמשתייכים לישיבת פוניבז' הגדולה מוכיחים, בכל פעם שנערך ביניהם קרב, שהם ניחנו בכושר קרבי מדהים, ביכולות טקטיות בקרבות מגע, באומץ לב ובנחישות במשימה.
 

ומי שחושב שזו בדיחה, טועה. החבר'ה של פוניבז' מתחלקים לשני גדודים נועזים, שלאחד קוראים "המחבלים" ולשני "השונאים". המפקד של "המחבלים" הוא קולונל מרקוביץ' ושל "השונאים" קולונל כהנמן - שני הקולונלים הם רבנים מכובדים, וזירת הקרבות היא חדר האוכל של הישיבה הגדולה, המאכלס 1,000 לוחמים נועזים.

בכל פעם שמתקיים סיבוב קרבות, החבר'ה משליכים צלחות אוכל זה על זה, שוברים ספסלים ובקרשים מכסחים זה את זה. יש קללות, יש נאצות, יש לשון הרע, ומבנה הישיבה הקדוש הופך לזירת קרבות ומחולל בריש גלי. הזירה נראית כמו דיסקוטק ענק שבו מתמודדות כנופיות נוער עברייני בענייני כבוד.
 

בינואר 2015, כאשר פרצו קרבות בפוניבז', נעצרו 30 צדיקים. מעבר לאלימות הפיזית היו השחתות והצתות רכוש. ב–2009 פלשו לוחמי קומנדו מובחרים של "השונאים" לחדרי המגורים של "המחבלים" והשליכו את תכולת החדרים לרחוב.
 

בקרבות שהתרחשו השבוע היו רק שמונה עצורים ורק ארבעה פצועים. חדי לשון הגדירו את הקרב הזה "קרב הסלטים", כי הלוחמים השליכו איש על רעהו את הסלטים שהיו אמורים לאכול.

גדולי התורה זועמים על צאן מרעיתם ומגדירים את המתרחש כביזיון וכחילול השם. תא הכתבים הצבאיים של אגודת העיתונאים ביקש באופן לא רשמי מאנשי פוניבז' לעדכן אותם כשיהיה להם מידע על הקרב הבא. הם רוצים לבוא ולסקר אותו.

4. אחד ממאזיניי השנונים, נסים פנדו מחולון, הצליח להעלות חיוך על שפתותי בשני פקסים בענייני אקטואליה.

1. בעבר שלטו בישראל הרומאים, עכשיו שולטים בה הרמאים.

2. מישהו השאיר את המדינה מחוץ למקרר יותר מדי זמן, הכל מסריח פה...