רבע מיליון יהודים חיים בגרמניה. רבים מהם ודאי נאנחו כששמעו כי מפלגת הימין הקיצוני אלטרנטיבה לגרמניה זכתה ב־13% מקולות הבוחרים בבחירות שנערכו שלשום. הטיפשים שבין יהודי גרמניה נאנחו אנחת רווחה: הנאצים עוד לא חוזרים לשלטון. גם לא הניאו־נאצים. בינתיים זו רק המפלגה השלישית בגודלה בגרמניה. המפוכחים שבהם נאנחו מרה. הם זוכרים כי גם המפלגה הנאציונל־סוציאליסטית של היטלר דשדשה בארבע מערכות הבחירות שהתקיימו בין 1924 ל־1930, ורק אז, אחרי המשבר הכלכלי הגדול של 1929, הפכה למפלגה השנייה בגודלה, עם 18% מקולות הבוחרים. בתוך שנתיים הפך אז היטלר לקנצלר ומפלגתו זכתה בשליש מקולות הבוחרים. היהודים המפוכחים הבינו אולי שה”אלטרנטיבה” עלולה בהחלט להפוך לגרמניה החדשה־ישנה.
איני יכול לשים עצמי במקומו של שום יהודי החי בגרמניה. אכן הכלכלה פורחת. הדמוקרטיה משגשגת. התרבות מגיעה לשיאים. אך כל אלו נתעבים בעיני כשמדובר בגרמניה ובגרמנים. אני יודע: יש בהם ודאי יהודים זקנים שבחרו למות בארץ מולדתם. והם חיים מכספי הרנטה שלהם וממתינים למותם בבתי אבות מבהיקים. כאלו שהיו בטוחים שאינם מסוגלים לחיות בשום מקום אחר. יש בהם פליטי ההשמדה מארצות אירופה או צאצאיהם שעגנו במקום הראשון שהציע להם קורת גג ופרנסה לאחר החורבן. והרי יש בגרמניה אנדרטאות נפלאות לזכר יהדות גרמניה שגורשה או הושמדה, והכחשת השואה היא עבירה פלילית.
להזדהות איתם אי אפשר, רק בדוחק להבין. אבל אי אפשר אפילו להתחיל להבין את 20 אלף הישראלים שירדו מרצונם מישראל לגרמניה. בשביל הכסף הקל יותר עשו זאת. למען הדיור הזול יותר והמילקי והקוטג’. או כדי לטבול באגמי התרבות המתקדמת של הגרמנים. כדי לחיות תחת כנפיה של הדמוקרטיה הגרמנית הנפלאה בעיניהם. וראויה האמת להיאמר - רוב הישראלים היורדים לגרמניה עשו זאת מסיבות חומריות. ואלו שעשו זאת מסיבות אידיאולוגיות הם אנשי שמאל מעוקם ומעוות. בעיני, אלו ואלו נכים רגשית.
באשמת שנאת המהגרים
הדמוקרטיה הגרמנית, עם שיח זכויות האדם שלה, היא זו שפתחה את שערי גרמניה בשנה האחרונה בפני מיליון מהגרים, רובם מוסלמים מהמזרח התיכון. גל המהגרים הזה הוא שהפך את האלטרנטיבה הגרמנית למפלגה השלישית בגודלה. ושנאת המהגרים שלהם התחברה בקלות לאידיאולוגיה של המפלגה הזאת, לססמאותיו של חבר המפלגה ונציגה החדש בבונדסטאג וילהלם פון גוטברג, הקורא לעצור את “פולחן ההאשמה” הגרמני, או לאלכסנדר גאולנד, מספר שתיים במפלגה, הקורא לגרמנים היום להיות גאים בחיילי גרמניה בימי מלחמת העולם השנייה. דטלף שפנגנברג, עוד מנהיג, קורא לחזור לגבולות גרמניה של 1937, ומרטין הוהמן אמר כי אין זה הוגן שהגרמנים מוצגים כ"עם של רוצחים" בשל פשעי הנאצים, בשעה שאיש לא מדבר על הרוצחים היהודים מהמהפכה הרוסית.
וכשאלה מצטרפים למפלגת השמאל הקיצוני די לינקה - שזכתה ב־9% מקולות הבוחרים ותומכת בחמאס, ששולחת נציגות על סיפון המרמרה ומבטאת שנאת ישראל בוטה - ולירוקים (9%), שרבים מהם אויבים מוצהרים של מדינת ישראל ולתומכי המפלגה הניאו־נאצית שלא עברה את אחוז החסימה - הרי כרבע מאזרחי גרמניה היום הם אנטישמים מובהקים, ורבים עוד יותר הם שונאי מדינת ישראל. אבל כל אלו כנראה אינם מפריעים לישראלי שירד לגרמניה לחלום על אזרחות גרמנית ולהעריץ את גרמניה, בשעה שהוא מגנה את ישראל על “הכיבוש” ועל מחירי הדיור. כשהוא נכנס לקרון מצוחצח של רכבת בגרמניה, השונה כל כך מהקרונות ההם, הוא כובש את פרצופו הנאור בנייד שלו ומתעלם מכך שאחד מכל ארבעה משכניו לקרון שונא אותו, את עמו ואת ארצו. לא ככלב השב אל קיאו נוהגים הישראלים האלה, אלא כקיא השב אל הכלב שהקיאו.