מעבר למחיר הדמים הקשה לפיגוע בהר אדר הבוקר (שלישי), יש גם פוטנציאל אסטרטגי. העובדה כי המפגע נשא אישור עבודה תאתגר את גישת מערכת הבטחון שראתה בהמשך השמירה על מרקם החיים המשותפים - ובעיקר על כניסת עשרות אלפי פועלים פלסטינים לעבודה בישראל או בשטחי יו"ש - חיונית לצורך הכלת גל האלימות הנוכחי ובסופו של דבר הדברתו ובלימתו.
עד היום, עמדה הגישה הזו במבחן. במקום להתלהם, להטיל סגר, כתר ועוצר כל שני וחמישי, למנוע כניסת פועלים ולהשבית את הכלכלה הפלסטינית, המבוססת ברובה על עבודה בישראל, ניסתה מערכת הביטחון לאחוז במקל בשני קצותיו: להפריד בין המפגעים לבין האוכלוסייה, לפגוע כמה שפחות בשגרת החיים, חופש התנועה והעבודה בישראל ולייצר אמצעים לזיהוי ובלימת המפגעים הבודדים שהמשיכו, בתדירות משתנה, לשלוף סכינים או תת מקלעים מאולתרים מסוג "קרלו" ולנסות לפגע.
האם הפיגוע יגרום למערכת הביטחון לשקול מחדש את המדיניות של השנתיים האחרונות? האם הדרג המדיני, או לפחות הקצה הימני שלו, ידרוש כעת מצה"ל ומהשב"כ לצמצם את מכסת היתרי העבודה של פלסטינים בישראל ואולי אפילו "להעניש" את הפלסטינים על ניצולו של היתר עבודה תמים לצורך רצח ישראלים?
סביר להניח שהפיקוח במעברים השונים ואמצעי הבטיחות שננקטים באתרי העבודה יוגברו וייאכפו. מצד שני, נותר על כנו האינטרס הכולל של שמירה על שיגרת החיים ומתן האפשרות לעשרות אלפי פועלים פלסטינים לפרנס את מאות אלפי בני משפחותיהם באמצעות העבודה בישראל ובישובים ביו"ש.
עד כמה אפשר יהיה לשמור על המשך המדיניות הזו, מול אירועים קשים דוגמת הפיגוע מהבוקר בכפר אדר, תקבע המציאות, יחד עם הדרג המדיני. מבחן משמעותי לפתיל הארוך/קצר של שר הבטחון אביגדור ליברמן ולעצביו המתוחים מלכתחילה של ראש הממשלה בנימין נתניהו.