אחרי הפיצול, הערוצים החדשים יהיו לא יותר מעוד אפיקים בשלט

יודעי דבר מספרים שארז טל לא מצליח לישון בלילה, שצביקה הדר מתהפך על יצועו, שגיא זו־ארץ מתהלך סהרורי, וזה שמנחה את "דה וויס" לא זוכר איך קוראים לו. מה שהולך לקרות ב־1 בנובמבר זה לא פיצול, זה פיצוץ ערוץ 2. חלום הבלהות של עולם הטלוויזיה המסחרית. ערוץ 2 לא היה רק אפיק, הוא היה סמל. כשמשה קצב צעק על גדי סוקניק "ערוץ 2", הוא התכוון "התקשורת", "הצהובה", "הריאליטי", "הפופולרית", זו שניסחה מחדש את החוקים שאחרי עידן הערוץ הראשון. אף אחד לא יצעק בעצבים במסיבת עיתונאים "אתם שם בערוץ 13". 
 

כל הקלישאות נכונות, ולכן גם כל האימפריות נופלות: מכבי תל אביב בכדורסל, הקיסרות הרומית, מק–דיוויד ועכשיו גם המותג החזק והקפיטליסטי ערוץ 2 ייעלם. במקומו ייכנס ממד חדש ומרענן לחיינו: פרופורציות. יש שיגידו, כולה טלוויזיה. אחוזי הצפייה יתרסקו למספרים חד־ספרתיים. התוכנית הראשונה של "האח הגדול" כבר לא תוכל להיקרא "אירוע! השקת! הבכורה! לתוכנית הגדולה ביותר!". סימני הקריאה המקוריינים יהיו מיותרים, פתטיים.
 

ערוץ 13 או 12 או 14 לא יסמלו שום דבר, הם יהיו רק עוד אפיקים בשלט. לא סמל לישראליות. לא סמל לריאליטי, לא סמל לכלום. יש שתי תיאוריות פסיכו–טלוויזיוניות שיכולות לרמוז על התנהגות הצופה הישראלי ביום שאחרי. בשבתו על הספה בסוף יום העבודה, עם קולה ובמבה/לימונדה ובייגלה/בירה ופיצוחים, יהיו בפניו שתי אפשרויות: להתחיל את הזפזופ מערוץ 11 ואז לעלות מעלה עד הגיעו ל–14. או שמטעמי נוחות הפוכים, יתחיל את מסעו ב–14, כי ה–4 נמצא בדיוק מתחת ל–1, ואז ינדוד אחורה. קשה לחזות. 
 

עד היום ברירת המחדל הייתה להדליק את הטלוויזיה על 22, ואם אין שם משהו מעניין, לבדוק מה קורה ב–10. ואם גם שם אין משהו מעניין, ללכת לערוץ 11 ולצפות בסיפור האמיתי על הרמב"ם, כמו שעשו השבוע פחות מ־3% מצופי הטלוויזיה. נראה שהיה להם יותר מעניין מהשאר ב–22 או ב–10, או בחיים מחוץ לטלוויזיה, אם יש כאלה בכלל.

 
 

חזרתה של השקופית
 

במקום הערוצים 22 ו–10, תשודר שקופית במשך ארבעה חודשים(!) שתלמד על המעבר לערוצים החדשים. כאילו הרגולטור משוכנע שאחרי 25 שנים הצופה של ערוץ 2 הפך להיות כל כך מטומטם, שהוא לא יכול להבין אחרי יום שאין יותר. חאלס. מה אתה לא קולט, אחי? נגמר!!! אבל הרגל זה לא משהו שאפשר לבעוט החוצה מהחיים. הוא עדיין צריך להדליק את הטלוויזיה ערב־ערב, במשך ארבעה חודשים, כדי להיזכר שסגרו את הבסטה.

מעניין יהיה לגלות מה יהיה הרייטינג של השקופית הזאת. אולי דווקא השקופית תתגלה כהצלחה טלוויזיונית, פורמט שאפשר למכור לחו"ל. אנשים יבהו בה כלא מאמינים: "חדוה, תראי מה עשו לערוץ 2!!! יש שקופית, תקראי לילדים, תגבירו, משדרים שקופיות!". 
 

לא ברור מי ירוויח, או יותר נכון כמה כולם יפסידו מהמהלך שהולך להתרגש עלינו. אבל ישנן מספר שאלות קטנות, קשות ועדיין בלתי פתירות שיש לתת עליהן את הדעת: איך יוכל דוד ביטן להתראיין בשתי תוכניות בוקר במקביל? האם יפצלו אותו לשני ביטנים, ביטן "קשת" וביטן "רשת"? מה יקרה ביום שבו אהרוני יבשל משהו בשרי ב"מאסטר שף" ובמקביל יטעם משהו חלבי ב"גידי ואהרוני"? ומה יעשו במקרה של ריב בין אסי עזר לרותם סלע? הרי יש לפחות 322 תוכניות שבנויות על הדינמיקה הלגמרי רגילה שיש ביניהם.
 

וגם: מה יקרה אם באותו יום זמר יתחרה ב"דה וויס", יעשה אודישן ל"אקס פקטור", ויתמודד להיות הכוכב הבא ל"אירוויזיון"? האם היקום יקרוס לתוך עצמו? האם בכלל יהיה קיום אחרי הפיצול, והאם תהיה לו משמעות ללא ערוץ 2? איך נסביר לדור הבא שיש ערוץ שנקרא 10 והוא משדר בערוץ שמספרו 14? ומה יקרה אם אחרי יונית לוי גם מחליפתה דוריה למפל תיכנס להריון? ואם כן, איך יקראו לבנה? מישהו ערוך לתרחישים האלה בכלל?