לאיום של שר הבריאות הרב יעקב ליצמן כי יפרוש מהממשלה אם יתקיימו עבודות ברכבת בשבת, יש זווית שבישראל לא כל כך ערים לה. אין ספק בדאגתו של ליצמן, ראש סיעת אגודת ישראל במפלגת יהדות התורה, לכבודה של השבת. אבל כפוליטיקאי ותיק, מיומן ומשופשף, מאחורי העיתוי שבחר להשמיע את איומו על נתניהו מסתתרת משמעות פוליטית.
ליצמן חש זה זמן לא קצר אכזבה ואי נחת מממשלת הימין של נתניהו. תחושה זו רווחות בקרב הציבור החרדי ובמיוחד בקרב המגזר החסידי. בשיחות עם עסקנים חסידים בכירים ותיקים שקיימתי בישראל שמעתי ביקורת קשה על ראש הממשלה ועל הקואליציה, המכילה מסרים שביטאו מיאוס ודחייה באופן חד ובנוסח בוטה.
בקרב המגזר החרדי־חסידי מתרבים סימנים לתופעה מעניינת: מתעוררות מחדש וקמות לתחייה השקפות שמאלניות בנושאים חברתיים ומדיניים שבשנים האחרונות הושתקו או קיבלו תדמית חריגה ומנוכרת כדעות שעדיף להסתירן.
מכינונה של הממשלה הראשונה ועד לניצחונו של מנחם בגין המנוח ולעלייתו לשלטון הייתה קיימת, פורחת ואיתנה ברית פוליטית בין המערך ומפלגת העבודה לבין המפלגות הדתיות והחרדיות. הברית הזאת נזנחה, במיוחד מצדם של מנהיגי וחברי הכנסת של המפלגות החרדיות כמו אגודת ישראל ולאחר מכן ש"ס.
סימני צמיחה ראשונים
עכשיו ניצני הברית ההיסטורית הזאת, ששירתה יפה בזמנו את כל הצדדים המעורבים, מורגשים מחדש בערוגה החרדית־חסידית. מדובר עדיין בסימני צמיחה ראשונים ומוסתרים אבל הם עתידים להתפתח, לגדול ולהפוך לנוכחות פוליטית. המגזר החרדי־חסידי יכול וצפוי להפוך מחדש למאגר גדול של מצביעים שיעדיפו שותפות וברית עם השמאל מאשר המשך התמיכה בימין.
אין זה מקרה שלא מכבר הצהיר ליצמן כי הוא איננו פוסל ישיבה בקואליציה בראשות אבי גבאי. ליצמן כנראה חש בסימנים האלה. גבאי אולי עדיין לא מודע כל כך להתפתחות הסמויה הזאת, אבל הצהרתו המתריסה שהשמאל שכח מה זה להיות יהודי הייתה ביטוי המתיישב עם השינויים בהלכי הרוח בקרב חרדים וחסידים.
רבים מקרב חרדים וחסידים, שמספרם אולי גדול מכפי שאפשר לצפות, יאהבו שמאל מפויס, מבין ומתחשב, וחשוב מכל, שמאל שאינו פוגע ואינו משפיל ערכים דתיים.