תיק שי שירזי: מדוע מיכאל לוי לא הואשם ברצח נסיך השוק האפור?

המשטרה ופרקליטות מחוז תל אביב התייצבו בתחילת המשפט של רצח שי שירזי עם תיק מושלם לכאורה. חוקרים של יאחב"ל שחזרו באמצעות מצלמות הרחוב את כל מהלכיו של הנאשם, מיכאל לוי. הם קלטו את רגע היציאה שלו, במוצאי שבת 7 במאי 2016, מביתו שבמרכז נתניה על אופנוע טי־מקס שחור, ואת הירידה ממחלף פולג בדרך אל מחלף גלילות בכביש החוף עד צומת הכפר הירוק ברמת השרון ושכונת המשתלה הסמוכה בצפון תל אביב. שם, נטען, הוא ארב לשירזי בכניסה לשכונת היוקרה שבה התגורר וירה לעברו עשרות כדורים, שמונה מהם גרמו למותו.

נוסף על התיעוד המצולם של לוי כל הדרך עד זירת הירי, החוקרים הציגו איכונים של הטלפון שלו באזור הזירה, אף שלא השיגו את מכשיר הטלפון עצמו. כך למשל, ממקום המסתור שלו מיד לאחר הרצח, בבית העלמין הסמוך קריית שאול, הם איכנו עשרות שיחות מהטלפון שלו לטלפון של חברו הקרוב, העבריין הנתנייתי אבי אבוטבול. באותו מקום הם גם מצאו את כל המרכיבים הפורנזיים הדרושים להוכחה של חיסול מתוכנן מראש, ובראש וראשונה את אופנוע הטי־מקס השחור, שרשום על שם אחותו של הנאשם.

על גוף האופנוע נתפסו שרידי ירי מובהקים רבים, ובאחד התאים של האופנוע נמצאה כפפה עם שרידי ירי, וכן ממצאי דנ"א של הנאשם. אפילו האקדח אשר שימש לירי נמצא זרוק במרחק חצי מטר מהאופנוע, והוא תאם בדיוק לקליעים שנורו לעבר המנוח - עשרות תרמילים של האקדח הספציפי הזה נתפסו בזירת הירי.

ואם לא די בכך, סוגיית המניע שנותרה ללא מענה עד מועד הגשת כתב האישום (אף על פי שאין חובה בחוק הישראלי להוכיח מניע), באה אף היא על פתרונה מבחינת התביעה. סוכן סמוי שהופעל בנתניה כמה חודשים לאחר הגשת כתב האישום נגד לוי, סיפר כי על רקע מחלוקת בענייני כספים בין המנוח לבין חברו הטוב לשעבר אבי אבוטבול, ביקש המנוח מלוי לחסל עבורו את אבוטבול. כאשר לוי סירב, סיפר הסוכן הסמוי בעדותו, נוצר מתח חריף בין המנוח לבין אבוטבול ולוי. להערכתו של הסוכן הסמוי, מהרגע הזה לוי הבין שהוא חייב לחסל את שירזי, שאם לא כן הוא ואבוטבול מהווים יעד לחיסול מצדו של שירזי, עם כל קשריו, יכולותיו וכספו.

כדי לבסס את אמינות העדות של הסוכן הסמוי, מפעיליו תיעדו אותו משוחח עם חברו הטוב, מיכאל לוי, שהתקשר אליו מבית המעצר בלא שידע שהוא כבר עובד בשירות יחידת הסוכנים של להב 433. בשיחות הללו לוי לא התוודה אומנם, אבל לפי הפרקליטות היו בהן ניסיונות שיבוש מרומזים, ובכל מקרה הן מלמדות על הקרבה שהייתה בין השניים, שכאמור מחזקת את פרשנות הסוכן הסמוי.

מה שהרע עוד יותר את מצבו של לוי כנאשם בתיק רצח היה התעקשותו לשמור על זכות השתיקה באופן גורף בחקירה. הוא לא התמודד עם הסרטונים שהתחקו אחר מסלול הנסיעה שלו, התעלם מהאופנוע אשר שימש את היורה והיה רשום על שם אחותו, וכמובן לא הסביר את ממצאי הדנ"א שלו בכפפה עם שרידי הירי שנתפסה באופנוע, וכך הלאה.

התזה של המשטרה

הנחת העבודה של הפרקליטות הייתה שלנאשם היה מידע מודיעיני על התנהלותו של שירזי המנוח במוצאי השבת ההיא, מאז שיצא עם הנהג שלו מביתו שבשכונת המשתלה כדי להחזיר ידידה טובה שבילתה איתו את השבת לביתה בראשון לציון, ומשם חזרה לצפון תל אביב, כולל גיחה לסניף בנק ברמת השרון, שבו הפקיד שירזי צ'ק במכונה אוטומטית.

לפי עדות הנהג מיקי אברג'ל, האחרון שליווה את שירזי בחייו, כאשר הם חזרו מראשון לציון הורה לו המנוח לפנות ימינה בצומת הכפר הירוק, לכיוון רמת השרון, כדי להפקיד צ'ק במכונה אוטומטית. משם, העיד, הם נסעו חזרה לשכונת המשתלה הסמוכה וכל אותו זמן שירזי הסתמס עם מישהו, ככל הנראה עם בחורה, שכן רגע לפני הפנייה לביתו ביקש ממנו המנוח לחזור במפתיע לרמת השרון, "כדי לקנות בירות ונרגילה בטעם מסוים", לבקשתה של הידידה שהתכתב איתה כל הדרך.

הסנגור הראשי בתיק, עו"ד דורון נוי, חקר את אחד מבכירי החוקרים בתיק על דוכן העדים ושאל איך מתיישבת בעיני החוקרים הטענה שלהם על מידע מודיעיני מדויק לכאורה שהיה בידי הנאשם בדבר המסלול המיועד של שירזי, עם העובדה שכל הפעולות האחרונות של שירזי היו ספונטניות - הפנייה לרמת השרון כדי להפקיד את הצ'ק והחזרה בפעם השנייה לרמת השרון כדי לקנות בירות ונרגילה?

חוקר היאחב"ל השיב כי התזה שלהם בצוות החקירה היא שאחת החברות של שירזי ושל החברה שלו מראשון לציון הייתה מיודדת גם עם מיכאל לוי, והיא זו שסיפרה לו בזמן אמת שהמנוח עושה דרכו מראשון לציון לצפון תל אביב דרך רמת השרון. את המידע הזה היא מסרה לנאשם באחת הרשתות החברתיות הסודיות שלהם, עם או בלי ידיעה על מה שעומד להתרחש.

אולם החוקרים לא מצאו את אותה בחורה מהתזה שלהם, לא מצאו את הטלפון של מיכאל לוי ויתרה מכך, הם לא הצליחו לפענח את קוד הכניסה לטלפון של המנוח. כמו כן, בחומר הראיות לא נמצאה כל אינדיקציה לניסיונות פריצה מקצועיים של הטלפון מצד החוקרים, וגם לא ניסיונות לפענוח שיחות הוואטסאפ שלו. אם לא די בזה, אף אחד מחבריו הקרובים ובני משפחתו של המנוח לא נשאל אם הוא יודע מה קוד הכניסה לטלפון של המנוח.

בשלב הזה כבר העידו בפני הרכב השופטים, גלעד נויטל (אב בית הדין), טלי חיימוביץ וגרשון גונטובניק, עשרות עדים, בעיקר שוטרים ואנשי מז"פ, אבל השופטים חזרו והפצירו בצדדים להביא את התיק בפני שופט מגשר, כפי שמקובל כיום כל תיק כמעט. סוללת עורכי הדין של הנאשם מהמשרד "נוי סננס שפרלינג וחצרוני" הביעו את נכונותם, אבל התובעת עו"ד שרית שמש התנגדה נחרצות להליך של גישור בטענה שיש בתיק מספיק ראיות להרשעה ברצח שירזי, וניסיון רצח הנהג, משמע למאסר עולם.

כדי להתגבר על התנגדות התובעת הראשית, הסנגורים ביקשו להיפגש עם פרקליטת המחוז, עו"ד אושרה גז. במהלך כמה פגישות בלשכתה הם הצליחו לשכנע אותה שעם כל הכבוד לקביעת חוקרי המשטרה והפרקליטה המייצגת בתיק שהתיק "סגור", יש קשיים בראיות, והם מבקשים להציג את הקשיים הללו בפני שופט מגשר בלבד. בניגוד לשופטים בתיק המרכזי, שכבולים לקצב הגשת הראיות על ידי התביעה, שופט מגשר רשאי לצלול לעומקן של כל הראיות בתיק. הסנגורים הבהירו לפרקליטת המחוז כי יש ברשותם ראיה ספציפית שיחשפו רק בפני שופט מגשר ולא בפני הפרקליטות, כדי לא לחשוף את קו ההגנה שלהם.

עו"ד גז נעתרה לבקשה, והתיק הועבר לגישור בפני השופט בני שגיא, שלאחרונה היה למגשר המוביל בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בגישור הציגה התביעה את כל הראיות שברשותה, חזרה ודרשה הרשעה ברצח ובניסיון רצח וסירבה לוותר על דרישתה לעונש של 40 שנות מאסר. מנגד, בסדרת פגישות במעמד צד אחד, הסנגורים חשפו בפני השופט שגיא כמה מחדלי חקירה המתייחסים למעקב אחרי הנאשם, ובייחוד לזיהוי שלו. אבל הקלף המנצח שלהם בכל הקשור לכוונה המוקדמת לרצוח את שירזי היה אותה ראיה עצמאית מסתורית שהשיגו.

התזה של ההגנה

כאמור, לפי התביעה יצא לוי מביתו בנתניה חמוש באקדח בדרך לרמת השרון במטרה נחושה לרצוח את שירזי. ההגנה, אשר התקשתה להתמודד עם תיעוד העיקוב והממצאים הפורנזיים שנתפסו באזור הזירה, השיגה ממקורותיה ראיה חדשה. לפי אותה הראיה, קודם לנסיעה באותו היום קיים לוי שיחות וואטסאפ עם אדם אחר וקבע להיפגש איתו ברמת השרון. מאחר שהמשטרה לא הגיעה לטלפון של לוי, השיחות האלה לא היו בפניה, וכאמור היו אלה הסנגורים שהביאו את תוכן שיחות הוואטסאפ מהטלפון של האדם האחר, ובהן ההוכחה שהוא קבע להיפגש עם לוי ברמת השרון במוצאי שבת.

לפיכך, טוענים הסנגורים שייצגו את לוי בתיק, עורכי הדין דורון נוי, יהלי שפרלינג והגר פיינברג, בהחלט ייתכן שהנאשם לא נסע לרמת השרון כדי לחסל את שירזי כפי שטענה התביעה. לטענתם, הוא הגיע לרמת השרון כדי לפגוש את אותו האדם האחר, ורק אז הוא הבחין בשירזי וכתוצאה מכך התפתח אירוע הירי שהסתיים במותו של שירזי, שלפי טענת המשטרה עצמה היה לו כאמור עניין לחסל את הנאשם לוי.

משתמע מכך, טענו הסנגורים, שלא מדובר ברצח בכוונה תחילה אלא לכל היותר בתיק הריגה. "בעוד התביעה טענה שהוא היה נחוש לרצוח, האס־אם־אסים שהתגלו סתרו את הנחישות הזו", מסביר עו"ד שפרלינג, "בנאדם שהולך לרצוח לא מסתמס עם אחרים בענייני חולין". בסיום סבבי פגישות גישור במעמד צד אחד לסירוגין, לרבות שיחות ממושכות של השופט שגיא עם הנאשם עצמו, השופט המגשר החל לגלות הסכמה עם הביקורת של ההגנה על טענת התביעה בדבר נחישות הכוונה המוקדמת של הקטילה אצל הנאשם.

ל"מעריב" נודע כי השופט שגיא האיץ בתביעה להסכים לשינוי סעיפי האישום מרצח להריגה, עוד לפני שהראיה החדשה הוצגה בפני התביעה אשר נחשפה לפרטיה רק ביום האחרון של הגישור בשבוע שעבר, לאחר שגובשו כבר תנאי ההסדר. לאחר שהתובעת עו"ד שמש התרצתה בנוגע לשינוי סעיפי האישום, היא דרשה עונש ברף הגבוה ביותר של עבירת ההריגה, 20 שנה, וכן עונש הולם גם לעבירת ניסיון הרצח ועבירות הנשק הנלוות.

כך, על דעת הצדדים סוכם שהעונש יהיה 24 שנות מאסר, ואפשר לומר שגזר הדין ניתן במחטף, ללא הודעות לעיתונות ולאחר שהצדדים ובית המשפט הקדימו את מועד הדיון מאחת בצהריים לתשע בבוקר, כדי להימנע ממהומה תקשורתית. למרבה הציניות, המחלוקת היחידה שנותרה הייתה בשאלת גובה הפיצוי למשפחת הקורבן, והשופט שגיא העמיד אותו על 50 אלף שקל בלבד.

טרם ההסכמה הסופית הובא ההסדר לאישורם של הורי המנוח, ולפי אחד הדיווחים שירזי האב אמר לנציגי הפרקליטות: "אתם תעשו את העבודה שלכם, כספי הפיצויים ילכו לצדקה".