משפחת תמימי מנבי סאלח, שעלתה שוב לכותרות בשבוע שעבר כאשר עהד ואמה נרימן הכו את חיילי צה"ל, מגלמת בתוכה את הפתולוגיות של החברה הפלסטינית וחושפת את האתגר שמולו ניצבת ישראל בבואה לתכנן את צעדיה ביהודה ושומרון בשנים הבאות.
למערכה הפלסטינית נגד ישראל יש שני פנים: טרור ותעמולה. שניהם מצויים בשפע במשפחת תמימי. שישה שבועות לאחר חתימת הסכם אוסלו הגיע חיים מזרחי מבית אל ללול של חקלאי פלסטיני ברמאללה כדי לקנות ביצים, כפי שעשה במשך שנים. באותו יום במקום החקלאי המתינו לו בני הדודים סעיד וניזאר תמימי. הם דקרו את מזרחי, הכניסו אותו למכוניתו ושרפו אותו חי. באוגוסט 2001 אחלאם תמימי תכננה את הפיגוע במסעדת "סבארו" בירושלים. היא בחרה במסעדה ההומה והסיעה את המחבל המתאבד שגרם למותם של 15 איש ולפציעת 130 אחרים.
השלושה כבר הספיקו להשתחרר מבתי הסוהר. סעיד שוחרר ב־2013 במחווה של רצון טוב לממשל אובמה, וניזאר ואחלאם שוחררו שנתיים קודם לכן בעסקת שליט. הם גורשו לירדן והתחתנו שם בטקס חגיגי. אחלאם התמקמה יפה בעמאן. חמאס נתן לה תוכנית טלוויזיה בערוץ שלו והיא מנצלת את הבמה להסתה וקוראת לפלסטינים ללכת בדרכה.
אחלאם וניזאר זוכים ליחס של גיבורי־על מחמאס, ולא רק ממנו. ממלכת ירדן כולה מחבקת אותם בחום. המלך עבדאללה מסרב כבר שנים למלא בקשת הסגרה אמריקאית שתלויה ועומדת נגד אחלאם, משום ששלושה מקורבנותיה היו אזרחי ארה"ב.
אשר לעהד ובני משפחתה הגרעינית, הם יקירי טורקיה, האיחוד האירופי והשמאל הישראלי והאמריקאי. נשיא טורקיה ארדואן אף קיבל את עהד כאורחת של כבוד לאחר שהופץ סרטון אחר שלה מכה ומקללת חיילי צה"ל.
נרימן ובסאם פעילים במדיה החברתית. הם מפרסמים בערבית ובאנגלית דברי שבח על כל מחבל שמבצע פיגוע נגד ישראלים, מעלים סרטוני תעמולה של חיזבאללה וחמאס וגם מפיצים שקרים. למשל שישראל חוטפת ילדים פלסטינים כדי לסחור באיבריהם.
ב־2015 הזמינה קבוצת ארגונים אנטי־ישראליים את בסאם תמימי למסע הרצאות בארה"ב, שם הטיף לשומעיו להצטרף למאבק הפלסטיני נגד ישראל. ארבע שנים קודם לכן, כשהועמד לדין והורשע בגין תפקידו המרכזי בהפגנה אלימה בנבי סאלח, נכח נציג של האיחוד האירופי בכל הדיונים של משפטו. שרת החוץ לשעבר של האיחוד האירופי קתרין אשטון שיבחה אותו וקראה לו "שוחר זכויות אדם".
בסאם ונרימן משמשים כ"מתנדבים" של בצלם בתוכנית "חמושים במצלמות". הארגון ממומן בעיקר על ידי תרומות מממשלות ומקרנות ממשלתיות של האיחוד האירופי ושל השמאל האמריקאי, לרבות הקרן החדשה.
משפחת תמימי זוכה גם לגיבוי מוחלט מחמאס ומהרשות הפלסטינית. כאות לכך שוחח השבוע יו"ר הרשות אבו מאזן עם בסאם ושיבח את בתו. דבר קיום השיחה פורסם על ידי לשכתו. הגיבוי הוא תוצאה ישירה של השתתפותם במערכה לחיסול ישראל, בין שבאמצעות טרור ובין שבאמצעות תעמולה שתכליתה להביא לדה־לגיטימציה של המדינה. כמובן שתרומת משפחת תמימי למערכה לא מקדמת את המטרה של בניית מדינה פלסטינית.
אחרי עידן אבו מאזן
השבוע פורסמו תוצאות ספירת האוכלוסין שביצעו ממשלת לבנון ולשכת הסטטיסטיקה הפלסטינית. על פי נתוני אונר"א, 449,957 פליטים פלסטינים מתגוררים בלבנון. אולם על פי ספירת האוכלוסין החדשה, מתברר כי חיים כיום בלבנון רק 174,535 פליטים. ניפוח המספר משרת את האינטרס של אונר"א, משום שתקציבו מבוסס על מספר הנפשות המקבלות ממנו סיוע.
ניפוח מספר הפלסטינים בלבנון מתחבר לשאלה הדמוגרפית בישראל. אנשי שמאל וגורמים אמריקאיים ואירופיים דורשים זה שנים שישראל תקים מדינה פלסטינית, או יותר נכון, תפנה את יו"ש, כי אם לא הפלסטינים ביו"ש ידרשו אזרחות ישראלית. אם יקבלו, ישראל תפסיק להיות מדינה בעלת רוב יהודי, ואם לא, ישראל תפסיק להיות מדינה דמוקרטית.
הטענה הזאת, שהיא הבסיס לכל הדיונים בתוך ישראל על עתיד השליטה הישראלית ביו"ש, מבוססת על נתונים דמוגרפיים שהפיקה הרשות לאורך 20 השנים האחרונות ועל פיהם חיים כמעט שלושה מיליון פלסטינים ביו"ש.
אולם הנתונים הללו הוכחו כשקריים כבר לפני 12 שנה. הפלסטינים סופרים את תושבי ירושלים הערבים, שנכללים בספירת האוכלוסין של ישראל, מכלילים בספירתם כ־400 אלף פלסטינים שחיים בחו"ל ולא מביאים בחשבון הגירה שלילית שנתית של כ־20 אלף איש. על אף בקשות חוזרות ונשנות של חברי כנסת, צה"ל והממשלה מסרבים לערוך ספירת אוכלוסין רצינית בקרב הפלסטינים ביו"ש. וללא נתוני אמת, הדיונים למעשה בלתי רציונליים. והשעון מתקתק.
לפני שבועיים נאם אבו מאזן בוועידת ארגון המדינות האסלאמיות, בכנס חירום שנערך בטורקיה בעקבות הכרת דונלד טראמפ בירושלים כבירת ישראל. נאומו לא רק היווה הכרזת חרם על ארה"ב, הוא גם היה נאום אנטישמי סטייל ימי הביניים. לא בפעם הראשונה טען יו"ר הרשות כי הפלסטינים הם צאצאי הכנענים. הוא אמר שהיהודים משקרים בנוגע לתורה ולדת, והשתמש בקוראן כדי לבסס את טענתו. מן הסתם לא מדובר בנאום של איש מתון המעוניין בשלום עם היהודים.
במשך עשרות שנים הוצג אבו מאזן (כמו תנועת פת"ח ואש"ף) לציבור כאדם מתון שבחר בדרך השלום. אמרו עליו שהוא הפרטנר לשלום, להבדיל מחמאס שהוא אויבנו. זה מעולם לא היה נכון, אבל העדפנו להאמין לשקר במקום להתמודד עם השאלה בדבר עתידה של יו"ש.
אבו מאזן האנטישמי כבר בן 82 ולא ישרוד עוד זמן רב בתפקיד. השאלה היא אם ישראל מסוגלת לבצע בחינה שקולה ורציונלית של האינטרסים שלה ביו"ש לאחר צאתו מהזירה? האם אנחנו מוכנים לתכנן את המשך צעדינו בחבלי הארץ שבהם חיים קרוב לחצי מיליון ישראלים ובלעדיהם אין לישראל יכולת להגן על עצמה?
כי יש כאלה שיודעים מה הם רוצים, ודוחפים את סדר היום שלהם. למשל האיחוד האירופי. בשבוע שעבר, ממש בדקה ה־90, הגישה השרה מירי רגב התנגדות לכוונת הממשלה לאשר ללא דיון הסכם חדש עם האיחוד האירופי בשם "שיתוף פעולה חוצה גבולות במסגרת תוכנית השכנות האירופית". רגב התנגדה משום שהאירופים מתעקשים כי ירושלים, רמת הגולן ויו"ש על תושביהם אינם יכולים להשתתף בתוכנית.
כפי שכתב פרופ' ג'רלד שטיינברג, מקים ארגון NGO Monitor, התוכנית מאפשרת לאיחוד האירופי לחתור נגד הדמוקרטיה הישראלית באמצעות העברת מימון מסיבי לארגונים אנטי־ישראליים כגון בצלם ושוברים שתיקה.
גם אחרי עידן אבו מאזן ימשיכו האירופים לנצל את הפלסטינים כדי לקדם את מאמציהם לפגוע בשליטת ישראל בשטחי C, בין השאר באמצעות בנייה בלתי חוקית, חיזוק גורמים אלימים בקרב הפלסטינים כגון משפחת תמימי ופגיעה במשטר הדמוקרטי של ישראל במימון מסיבי לארגונים אנטי־ציוניים. במצב זה ברור כי מי שיקבל את תמיכת האיחוד האירופי לתפקיד יו"ר הרשות הבא יהיה איש בעל עמדות אנטישמיות קיצוניות, שתומך בטרור ככלי לגיטימי של המערכה להשמדת ישראל. אולי יהיה זה יקירם בסאם תמימי?
האם אנחנו רוצים ממשלת תמימי? האם אנחנו רוצים שישלטו ברמאללה ובבית לחם מיליציות תומכות טרור חמושות בידי האמריקאים והאירופים? האם אנחנו רוצים להמשיך להאמין לנתוני אוכלוסייה שקריים, שבאמצעותם הפלסטינים ותומכיהם מאיימים כי המשך שליטה ישראלית ביו"ש יוביל לחיסול הדמוגרפי של ישראל כמדינה יהודית?
המכות שהחיילים שלנו ספגו מעהד תמימי היו ממומנות על ידי האירופים, השמאל האמריקאי, הירדנים והטורקים לכל הפחות. הם יודעים לאן הם חותרים. הגיע הזמן שגם אנחנו נגבש דעה בעניין. אחרת כל הבנות הפלסטיניות ייאלצו במוקדם או במאוחר לשאוף להיות בנות משפחת תמימי, גם עהד וגם אחלאם.