מהתקרית בג'נין, שבה חייל וחיילת של צה"ל היו בסכנת לינץ', מתבררת המציאות המורכבת של יחסי ישראל־פלסטין. ההמון הפלסטיני, או לפחות חלקו, מפגין את שנאתו לישראל ומנסה לבצע שפטים במי שמייצגים בעיניו את הכיבוש. לעומת זאת, השלטון הפלסטיני ומנגנוני הביטחון ממשיכים לשתף פעולה עם ישראל.
היו אלה אנשי המנגנונים שהתערבו ומנעו את הלינץ', חילצו את חיילי צה"ל והחזירו לישראל את כלי נשקו של החייל שנחטף. מה שקרה אתמול מבליט את ההבדל בין הלינץ' ברמאללה בשנת 2000, בתחילתה של האינתיפאדה השנייה, בהשתתפות שוטרים פלסטינים, שהסתיים ברצח שני חיילים שנקלעו למקום בטעות, למצב היום.
ההתנהלות של אנשי הביטחון הפלסטינים מוכיחה, ולא בפעם הראשונה, עד כמה שיתוף הפעולה והקשרים שלהם עם מערכת הביטחון חיוניים לשמירת השקט היחסי בגדה ולבלימת הידרדרות.
על אף היעדר אופק מדיני ושפל חסר תקדים בין הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן וממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו, הקשרים ושתוף הפעולה הביטחוני מונעים פיגועים ותקריות אלימות מסוגים שונים.
לתדרך את החיילים
אבל התקרית מעידה גם על קלות הדעת וההפקרות ששוררות בקרב יחידות צה"ל. השימוש בתוכנת הניווט ווייז מתגלה שוב ושוב כמסוכן ביותר. החיילים נכנסו לג'נין כתוצאה מטעות בניווט. ככל הנראה, הם לא הפעילו את הלחצן שהיה אמור למנוע מהם לנסוע למקומות המוגדרים מסוכנים. צה"ל לא מצא עדיין את הפתרון ליידע את חייליו ולהדריכם כיצד לנווט. בשנים האחרונות היו כמה מקרים שבהם חיילי צה"ל, כתוצאה מבורות, אי ידיעת הארץ והסתמכות עיוורת על טכנולוגיה מוכוונת אלגוריתמים, נכנסו בטעות לערים וכפרים פלסטיניים. הגיע הזמן שצה"ל יפתח תוכנה או יישומון שינחה את חייליו, בעיקר אנשי מפקדה ועורף חסרי מודעות, כיצד לנהוג כך שלא ייקלעו למקומות מסוכנים.