1. הרכבת יצאה: מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך, די משועשע מהמהומה סביבו. נדמה לי שהוא די נהנה מהסיטואציה. לאלשיך יש בעיה שהוא לא מודע לה. מבקריו טוענים שבראיון שנתן ל"עובדה" הוא נראה מדושן עונג. יש בזה משהו. העניין הוא שאלשיך נראה מדושן עונג תמיד. לדעתי, גם כשהוא ישן הוא מדושן עונג. כשלומדים להכיר אותו, מבינים שזה לא אישי. זה הטיפוס.
כששואלים אותו אם הוא מתחרט על הראיון ההוא, שעורר סערה גדולה והעניק לתומכי נתניהו אמתלות שונות ומשונות להציק למשטרה, הוא מגיב בביטול. אלשיך הוא לא מהמתחרטים. הרי לא הוא קבע את הטיימינג של השידור. אותו מעניינת רק העובדה שדיבר אמת. הוא נתן גיבוי לשוטרים ולחוקרים שלו ומבחינתו זה מה שחשוב. הוא לא אחראי לפרשנויות. כן, הוא יודע שהסיכוי שיקבל שנת כהונה רביעית קטן אפילו מהסיכוי שהמפכ"ל הבא יהיה דודי אמסלם, אבל זה לא מעלה ולא מוריד מבחינתו שום דבר. לא אמכור את היושרה שלי בשביל עוד שנה בתפקיד, הוא אומר בשיחות סגורות. כן, הוא היה שמח לקבל עוד שנה, אבל הוא יודע שסביר להניח שזה לא יקרה. אז לא. לא ביקשתי את התפקיד הזה לעצמי, אומר המפכ"ל למקורביו, לא התחננתי עבורו, ואני לא מוכן לוותר על גרם אחד של אינטגריטי כדי לקבל עוד שנה. נכון, כדי להשלים את מה שאני מנסה לעשות בארגון צריך עוד זמן, אבל גם אם זה לא יקרה אני אסיים, אצדיע ואפרוש. מה שחשוב לי זה לצאת מכאן בראש זקוף.
עוצמת הראיות בתיק 1000 ברורה. מהתיק הזה אין יציאה ללא כתב אישום. העובדות מבוצרות, השיטה נחשפה, גם אם היועץ המשפטי יוריד בסוף את האישום בקומה אחת משוחד למרמה והפרת אמונים, אין בפרקליטות אפילו אחד שלא מבין שלא יהיה מנוס מהגשת כתב אישום בתיק הזה. מסכת התירוצים שגומגמה ביומיים האחרונים על ידי סוללת פרקליטיו של ראש הממשלה עוררה בעיקר פרצי צחוק בקרב כל מי שבקי בחומר. תכף נגיע לזה. נדמה לי שמשטרת ישראל עשתה כאן עבודה יסודית, יצירתית ומקיפה. נדמה לי שהפרקליטות, מהפרקליטה המלווה ליאת בן ארי דרך פרקליט המדינה שי ניצן ועד אביחי מנדלבליט, נתנה לעבודה הזו גיבוי מלא והייתה מעורבת בכל פרט, מהלך או התפתחות בחקירה לאורך כל הדרך.
יותר מזה: מי שטרפד את כוונתו של ח"כ יואב קיש לערוך בוועדת הפנים משפט שדה למשטרה היה היועץ מנדלבליט, בכבודו ובעצמו. הוא פנה ליועמ"ש של הכנסת, עו"ד אייל ינון, ששיגר מיד מכתב רשמי ומנע את הדיון בכותרתו המקורית: "התנהלות המשטרה בתיקי נתניהו". דיון כזה הוא לא פחות משיבוש חקירה. מה שנשאר לקיש זה לדון בראיון של המפכ"ל ב"עובדה". נדמה לי שהמפכ"ל יעמוד בזה.
גם הרמיזות שלפיהן המלצות המשטרה לא הוגשו בתיאום עם הפרקליטות, אינן מחזיקות מים. התיאום היה מושלם, הנוסח נמסר מראש, היועץ ואנשיו לא הופתעו משום דבר. כן, יש מתח מסוים בין רחוב סלאח א־דין (פרקליטות) למטה המשטרה בשייח' ג'ראח, אבל הוא מקומי וטקטי, לא אסטרטגי. בסביבת היועץ לא אהבו את הראיון ל"עובדה" בעיתוי שבו שודר ולא מתלהבים מהאסרטיביות של דוברות המשטרה, אבל הם מתגברים. כן, כנראה שיידרשו השלמות חקירה מינוריות לתיקי 1000 ו־2000, אבל לא שום דבר שמשנה את תמונת המצב הכוללת. הרכבת של כתב האישום יצאה מהתחנה.
2. איש ללא עצמות
מתישהו, אחרי שכל זה ייגמר, נצטרך לעשות חשבון נפש. איך הנחנו למשפחה הזו להשחית כל חלקה טובה במדינה. איך נוצר מצב שבו ההתנהגות החזירית הבלתי נתפסת נחשפת, בהיקפים שלא ייאמנו, ולא נמצא אפילו שר אחד, או ח"כ אחד בקואליציה, שיביע לפחות שאט נפש. סליחה, היה אחד כזה. נפתלי בנט. אמר, אבל נשאר.
נצטרך לנסות להבין איך הצפרדע ההיא מהמשל ההוא נשלקה אט־אט, תוך שהיא ממשיכה לבטוש בעליזות בביצת הסחי הרותחת. איך יכול להיות שהגענו למצב שיו"ר קואליציה עולה לדוכן הנואמים במליאה ונותן שם מונולוג שלא היה מבייש את דון קורליאונה. בעצם, כן היה מבייש אותו. אני בספק אם אפילו במשפחות הפשע היו מכנים אדם שנקרא לעדות על ידי המשטרה ואמר את האמת בשם "שטינקר". אז הנה, לטובת ח"כ אמסלם וחבריו, עדכון קצר מתוך שיעורי יסוד באזרחות לכיתה ד': כשמשטרת ישראל מזמנת אזרח לעדות בחקירה פלילית, הוא צריך לספר את האמת. נקודה. מי שמספר את האמת הוא אזרח שומר חוק. מי שמכנה אותו "שטינקר" הוא, ובכן, יושב ראש הקואליציה.
אין דוגמה טובה יותר למה שקרה כאן מהשר יריב לוין. הביטו בו, ראו אותנו. לוין הוא איש מרשים. חד, מוכשר, רהוט, חרוץ. פעם נחשב לימני קיצוני, היום הוא לגמרי מיינסטרים, שהרי הליכוד שבר חזק ימינה. לוין עשה לעצמו שם של מי שלא מתכופף בפני השררה, חובט אפילו בבית המשפט העליון, לא ממצמץ. אז מה הפך אותו לגרסה חבוטה של סנשו פנשה? לא יודע.
נורת האזהרה הראשונה נדלקה במהלך הבחירות לנשיאות בשנת 2014. מועמד החלומות של לוין אמור היה להיות ראובן (רובי) ריבלין. איש המחנה הלאומי, איש ארץ ישראל השלמה (כמוהו), איש ההוד וההדר הז'בוטינסקאי. ריבלין התמודד מטעם הליכוד, כזכור. מפלגתם של לוין ונתניהו. לסיבוב השני עלו שניים: ריבלין ומאיר שטרית. גם שטרית מועמד ראוי, אבל הוא ערק מהליכוד לקדימה, הוא תומך מוצהר בהקמת מדינה פלסטינית, הוא היה מהמחנה השני, הוא כל מה שמנוגד לאידיאולוגיה של לוין.
מה עשה לוין? בהפסקה בין הסיבוב הראשון לשני הוא אץ־רץ לחדרם של הח"כים החרדים, בשליחותו של בנימין נתניהו, והפציר בהם לתמוך בשטרית, לא בריבלין. למה? כי זו הייתה ההוראה שקיבל מנתניהו. למה נתניהו נתן את ההוראה הזו? כי הוא וגבירתו שונאים את ריבלין שנאת מוות ומייחסים לו תיאוריות קונספירציה שונות ומשונות שכל קשר בינן לבין המציאות מקרי בהחלט. עמוד השדרה המוסרי, הערכי והאידיאולוגי של לוין לא אותת לו לעצור, להגיד "עד כאן", אדוני ראש הממשלה, אי אפשר להצביע לשטרית במקום לרובי שלנו, זה לא יעלה על הדעת, זו גזירה שאני לא מוכן לשאת, לא אוכל אחר כך להביט על עצמי במראה. לא, הוא פשוט גרר את עצמו לשליחות הבזויה בלי להניד עפעף. הוא ידע שכדי להתקדם הוא צריך לסמרטט את עצמו, להתעלם ממצפונו, מהאידיאולוגיה שלו, מיושרתו. וכל זה, על מה ולמה? כי ככה בני הזוג נתניהו החליטו.
עכשיו נדלג לימינו: בערב הגשת המלצות המשטרה, כשהתברר שנגבתה עדות גם מיאיר לפיד, יצא השר לוין במתקפה חריפה נגד יו"ר יש עתיד: בעודו עוטה על פרצופו את הבעת הקוזק הנגזל הגדיר לוין את עדותו של לפיד כ"הפיכה שלטונית". איך הוא מעז למסור עדות, זעק, הרי יש לו אינטרס אישי וכו' וכו'. נכון, לשפל המדמנה שבו מבוסס יו"ר הקואליציה לא הצליח לוין לרדת (בינתיים), אבל לפחות ניסה. על פי הערכים שהרביץ נתניהו בשריו וחברי הכנסת שלו, כשהמשטרה מזמנת אותך לעדות אתה צריך לשקר, או לא לזכור, או לשבש את החקירה. אחרת תוגדר מיד כ"שטינקר". ולמלשינים, נאום אמסלם, לא תהיה תקווה.
אז זהו, שגם יריב לוין עצמו נקרא לעדות במשטרה. שאלו אותו על פגישה שהתקיימה אצל נתניהו באחד מימי שישי, ממש זמן קצר לפני כניסת השבת, בבהילות רבה. לוין זומן לפגישה הזו יחד עם שר נוסף (זאב אלקין). שאלו את לוין אם בפגישה הזו הורה נתניהו למתן את ההתקפות של הליכוד על "חוק ישראל היום" שהגיש ח"כ איתן כבל. זה קרה בעיצומו של הרומן שפרח בין נתניהו לנוני מוזס, רומן מוקלט שהפך ל"תיק 2000". נתניהו הורה לראש הסגל שלו להקליט בחשאי את מפגשיו עם מוזס, בעודו מורה למלחכי פנכתו להעביר חוק נגד הקלטות מהסוג הזה. אז בעיצומם של הדיונים בין מוזס לנתניהו על הגבלת "ישראל היום" ורתימת "ידיעות" לטובת ראש הממשלה, החל נתניהו לבדוק את היתכנות הפרויקט דרך שני מקורביו, אלקין ולוין. הפגישה הזו מבססת את עבירת השוחד בתיק הזה.
מה לדעתכם אמר לוין לחוקרים? נכון מאוד: לא אמר. הוא בכלל לא זכר את הפגישה. דמנציה מוקדמת. אף על פי שזו הייתה פגישה שקשה לשכוח, הוא שכח. למזלנו (ולרוע מזלו), עד המדינה ארי הרו לא שכח. הכל כתוב ביומניו. אפילו נתניהו לא שכח את הפגישה הזו. לוין כן שכח. האיש הזה הוא נבחר ציבור. האיש הזה הוא מנהיג. "איש ללא עצמות" הוא שם ספר נפלא שכתב פעם אמנון דנקנר. לו היה חי, הייתי מציע לו לכתוב ספר המשך: האיש ללא עמוד שדרה (וזיכרון).
ויריב לוין הוא רק דוגמה. זה הפרצוף של מפלגת השלטון מקיר לקיר. נדמה לי שרק אורן חזן העז להגיד השבוע משהו להגנתה של משטרת ישראל. כל השאר השלימו עם ההשחתה העצמית, כופפו את הראש, הדמימו את המצפון, ניפצו את כל המראות בבית ונהמו את מה שהכתיבה להם משפחת המלוכה. זה, יותר מכל דבר אחר, פשוט איום ונורא. אני מכיר את הליכוד, גדלתי בליכוד, פעלתי בליכוד, הליכוד הזה כבר לא קיים. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
3. שקיות שחורות אטומות
מסע התירוצים המשודר של פרקליטי נתניהו בימים רביעי וחמישי היה מעורר רחמים. לשיא הגיחוך הגיע עו"ד דן אבי־יצחק, שהודיע נחרצות בראיון לגלי צה"ל שנתניהו בכלל לא ידע שמילצ'ן מעורב במיזם הסחר החופשי בין ישראל לירדן. הוא תמך בפרויקט, הודיע אבי־יצחק לאומה, רק כי הוא תואם את משנתו הכלכלית, אבל בכלל לא ידע על זה שמילצ'ן וטאטא מעורבבים בו.
הקטע הוא שמי שמעורבב כאן זה אבי־יצחק. בספרי "נתניהו", שיצא לאור לפני שבועיים, מתוארת סיטואציה שבה יושב ראש הממשלה מתישהו בסוף 2010 עם ניצב בדימוס זאב אבן־חן ובנו עדי, זמן קצר לאחר השריפה בכרמל שבה נספתה בתו של אבן־חן, טופז. בשלב מסוים הפגישה נקטעת כי לנתניהו מגיעים שני אורחים חשובים, והוא מציג אותם בפני אבן־חן ובנו. "תכיר את ארנון מילצ'ן ורטאן טאטא", אומר נתניהו, "הם באים במסוק ישר מירדן, הם ישקיעו כסף רב במיזם שחשוב לי מאוד". מה שנותר זה לשאול למה עו"ד אבי־יצחק צריך את זה. איש מבוגר, רב־זכויות ועלילות, שמתרוצץ עכשיו בין האולפנים ובעיקר מביך את עצמו.
באותה דרך אפשר לטפל בכל שאר התירוצים והאמתלות של אנשי נתניהו. ביבי, הם אומרים, פתח את שוק חלקי החילוף לרכב וגרם למילצ'ן הפסדים מכיוון שהוא שותף בחברת יבוא רכב ("מכשירי תנועה"). אז זהו, שמילצ'ן החזיק גם בחברה לחלקי חילוף, והרפורמה הזו הסבה לו שם רווחים גדולים. לפיד, אומרים אנשי נתניהו, צריך להיחקר באזהרה משום שנפגש עם מילצ'ן, ומזכירים שלפיד עבד אצל מילצ'ן.
זה נכון. לפיד עבד אצל מילצ'ן בצעירותו, לפני 25 שנה, תקופה קצרה. כשר אוצר לפיד אכן ראה את מילצ'ן, שדיבר איתו על הצורך להאריך את תוקף "חוק מילצ'ן" מ־10 ל־20 שנה, אבל ההבדל בין לפיד לנתניהו בסוגיה הזו עצום: ראשית, לפיד, בניגוד לנתניהו, לא הסכים להאריך את תקופת הפטור. וגם אמר אמת למשטרה. שנית, לפיד לא קיבל ממילצ'ן בחייו כוס מים. לפיד לא היה מעלה בדעתו להפוך את מילצ'ן לספק של טובין בעלות של מאות אלפי שקלים. ליהיא לפיד לא הייתה מעלה בדעתה לדרוש שמפניה ותכשיטים ומעילים ולצוות על העברת האספקה השוטפת בשקיות שחורות אטומות. ובכלל, כשעוקבים אחר התנהלותו של נתניהו בפרשות הללו, נשאלת השאלה מאיפה הוא משיג את הכמויות המדהימות של חוצפה ועזות מצח. אולי גם זה מגיע במשלוחים ממילצ'ן בשקיות אטומות עשויות מעור של פיל.
אפשר לדוש ולדון בתיקי נתניהו לנצח. תיק 1000 הוא קצה של קרחון ענק, תעשיית מתנות מסועפת, בינלאומית, שפרחה בעשור האחרון וכללה הרבה יותר ממילצ'ן ופאקר. תיק 2000 רציני וחמור בהרבה מכפי שנדמה היה בהתחלה וכולל גם פעולות שננקטו בידי נתניהו לקידום העסקה המושחתת שרקם עם מוזס. בקרוב יתווספו לתיקים הללו גם כמה צוללות, וטובות ההנאה הענקיות שהרעיף שלמה (מומו) פילבר על בזק, שמחזיקה בוואלה. בכירי וואלה כבר מאשרים שהופעלו עליהם לחצי הענק במטרה להיטיב את הסיקור התקשורתי של נתניהו, ובעיקר הגברת נתניהו, בעוד מנכ"ל משרד התקשורת בולם את כל הרפורמות שאמורות לנפץ אחת ולתמיד את מונופול בזק. ויש עוד עניינים שטרם נחקרו ופרשות מתפתחות חדשות שעוד לא נבדקו, כי בחצרה של השחיתות כל אבן שמורמת חושפת עדת עקרבים חדשה, עד שנוצר הצורך להגיד די, נמאס, אי אפשר יותר, בואו נסגור עניין ונברח מכאן. וזה, פחות או יותר, מה שקורה עכשיו.
4. המתאגרף
סדר העדיפויות המשטרתי מוכיח את עצמו כהגיוני: קודם נגמור את הסיפור הפשוט של המתנות ואת סיפור ביבי־נוני. אחר כך נלך לדברים הכבדים. הנחת העבודה היא שעכשיו, כשכבר ברור שנתניהו ספג מכה שמזכירה נוקאאוט, שיש לו פגיעה קשה בשאסי והוא קרוב מאוד להגדרת "ברווז צולע", יהיה הרבה יותר קל לכל מיני עדי מדינה פוטנציאליים להשתחרר ולהגיד את האמת. בתקווה שהם לא מפחדים יותר מדי מדודי אמסלם. צריך לשים עין על עזרא סיידוף, דוד שמרון, יצחק מלכו ועוד כמה.
ועכשיו, לחברות האבטחה של וולטר סוריאנו, מי ששמו הוזכר לאחרונה בפרשת המעקבים אחר חוקרי המשטרה. נתניהו מיהר להגיב וסיפר שלא פגש את סוריאנו שמונה שנים לפחות.
סוריאנו מכחיש כל קשר לפרשת המעקבים אחר חוקרי המשטרה. סוריאנו הוא אדם מרתק ששווה הרחבה. הוא נמצא במעגל הקרוב מאוד לנתניהו עשרות שנים, הפיק את הסרט הראשון על יוני ושמר תמיד על מרחק מאורות הזרקורים או התקשורת החטטנית. האיש היה מתאגרף לשעבר, מתמחה בחקירות ומבצעים מיוחדים, יהודי בריטי שחזר בתשובה ומעריץ את נתניהו עד כלות. במעגל הפנימי הוא מכונה "המתאגרף", או "הבריון".
נתניהו טוען שבשמונה השנים האחרונות לא פגש את סוריאנו. תשמעו מה מספרת אודליה כרמון, מי שהייתה היועצת הקרובה של נתניהו בשבתו כיו"ר האופוזיציה בשנת 2006: "ביבי חיפש דרכים לשלם את שכרי", מספרת כרמון, "הוא הפנה אותי לכל מיני חברים שלו, בעיקר כאלה שאף אחד לא ידע עליהם, כדי לשמור על חשאיות. הוא אמר לי שסוריאנו הוא אחד החברים הכי קרובים שלו, ואז נפגשנו, אני וסוריאנו. ביבי ביקש ממנו לשלם לי פיקטיבית, בעודי עובדת אצלו כיו"ר אופוזיציה. כשישבנו, שאלתי את סוריאנו איך יכול להיות שהוא כל כך קרוב לביבי, ואני לא מכירה אותו. סוריאנו סיפר לי שהוא מוחרם אצלם בבית, במשפחת נתניהו. שאלתי למה. סוריאנו ענה שזה בגלל שהוא לא מביא לגברת מתנות". ביבי, סיפר סוריאנו לכרמון, רב איתי כל השנים ומבקש ממני, תעשה לי טובה, תביא לה משהו, איזה בושם, משהו, שיהיה לי שקט, אבל אני לא רציתי. אני לא מוכן. ולכן רוב האנשים בכלל לא יודעים שאני קיים, כי הקשר שלי עם ביבי הוא בינינו ואנחנו שומרים על חיסיון. שרה בכלל לא יודעת שאנחנו בקשר.
איך זה נגמר? סוריאנו סירב לשלם את שכרה של כרמון. כרמון מספרת שהוא אמר לה את הדברים האלה: "תשמעי, אני עוסק בעניינים חשאיים, שהשתיקה יפה להם, בעיקרון אין לי בעיה למלא את בקשתו של ביבי ולשלם לך, אבל תארי לעצמך שיום אחד אולי נהיה בחקירות, ואז איך נסביר את זה? ישאלו אותך מה עשית בשבילי, מה תעני?".
אני לא מכיר את סוריאנו, אבל לפחות לפי הסיפור הזה, מדובר באדם זהיר, נבון, הניחן גם בחוש נבואי. החקירות כבר כאן. נתניהו דאג לתשלום שכר פיקטיבי לכרמון באמצעות "ידידי הליכוד בארה"ב", בהנהלת ארי הרו, שמכהן עכשיו כעד מדינה נגדו.
עו"ד אילן בומבך, המייצג את סוריאנו, מסר בשמו: "הסיפור לא נראה הגיוני למר סוריאנו והוא לא זוכר אירוע או שיחה כזו. הוא לא גר בארץ כבר 15 שנים, הוא אדם מסודר וקפדן בענייני כספים ולא נראה לו הגיוני שיידרש לשלם משכורת פיקטיבית למאן דהוא. הוא מעולם לא היה שוקל לשלם בדרך כזו עבור שירותים פיקטיביים".
5. מחזיקי המפתחות
בנימין נתניהו תלוי עכשיו בשני אנשים: אביחי מנדלבליט ומשה כחלון. נתחיל עם שר האוצר. הוא מחזיק את המפתחות לתוחלת חייו הפוליטיים של נתניהו. מעמד מחייב, מפחיד, אבל גם מענג. בעיקר את כחלון, שביבי גירש בזמנו מהליכוד רק כי הצליח. ההמלצות פגעו פגיעה לא פשוטה במערכת החיסונית של נתניהו. בדיוק מה שקרה לאהוד אולמרט במלחמת לבנון השנייה. נתניהו משול עכשיו לחולה אנוש המאושפז במחלקה לטיפול נמרץ וכל זיהום מזדמן יכול לגרום לקריסת מערכותיו. עד מתי יחזיק כחלון מעמד? כל עוד הוא יאמין שיתרונותיה של ההישארות בקואליציה הנוכחית רבים מחסרונותיה.
כחלון הוא אדם עם סיסמוגרף פוליטי רגיש מאוד. הוא יודע לזהות דעת קהל, הוא רגיש לביקורת, הוא קשוב לזרמי המעמקים. כשיבין שהמשך הנשמת החולה המאושפז בטיפול נמרץ יכול לגרום לו נזק אסטרטגי בלתי הפיך, יתהפך. כרגע, ביבי וכחלון יושבים באותה סירה דולפת ושואבים את המים החודרים אליה במהירות, כדי להמשיך לצוף. מתישהו, כמות המים החודרים פנימה תהיה גדולה מהמים הנשאבים החוצה, ואז העסק יתחיל לשקוע. אנחנו עוד לא נמצאים במצב הזה.
כחלון יביט בסוף השבוע על כמות האנשים שתצא להפגין ברוטשילד. מזג האוויר הסוער ישחק לטובת נתניהו. כחלון יביט בסקרים ויערוך בעצמו סקרי עומק. כחלון יעקוב אחר התקדמות תיק 3000 ותיק 4000, ויבחן את שפת הגוף של היועץ המשפטי לממשלה. כל אלה יכווננו את התנהגותו על בסיס יומי. הוא ישקלל את המצב כל הזמן, כדי לא להחמיץ את נקודת האל־חזור שבה הוא עלול להפוך לזה שהכשיר את השרץ.
השאלה היחידה שנשארת פתוחה היא מה אומר כחלון למצפונו. איזו דמות נשקפת לעומתו כשהוא מביט במראה. הרי הוא יודע את האמת יותר טוב מרבים אחרים. הוא יודע, למשל, מדוע אין בישראל חוק מס ירושה. למה לא אמר לפחות משהו ערכי לא מחייב, כמו נפתלי בנט? כל זה יהיה השבוע, תלוי מה יגידו הסקרים, תלוי איך יתקדמו תיקי 3000, 4000 ומה יודלף מסביבתו של היועץ המשפטי לממשלה באשר להחלטה הסופית. כל אלה שיקולים פוליטיים, פופוליסטיים. מה עושה כחלון עם מצפונו האישי, איני יודע. מה הוא אומר לעצמו מדי ערב, בעלותו על יצועו? איך יכול להיות שלא הרהיב עוז להגיד משהו ערכי על מה שהתברר בהמלצות המשטרה, לפחות במתכונת של נפתלי בנט? אין לי מושג. כחלון הוא אבן הראשה של המשך כהונתה של ממשלת נתניהו בעת הזו. כרגע האבן הזו תקועה במקומה. מתישהו היא יכולה ליפול על ראשו של מי שבונה עליה.
מצבו של מנדלבליט מסובך עוד יותר. הוא יודע שאין מוצא מהתיקים הללו ללא כתב אישום אחד לפחות. הוא מכיר את כל החומרים, ראה את כל הראיות, קיבל את כל העדויות ומבין מצוין מול מי ומה יש לו כאן עסק. ועדיין, מוראה של מלכות מרחף מעליו, כובד האחריות מכביד על כתפיו, אף אחד לא מקנא בו. מנדלבליט לא זקוק לחודשים ואפילו לא לשבועות כדי לגבש את דעתו. אין שום דבר שהוא יכול ללמוד על התיקים הללו, שהוא לא יודע מזמן. כל פעולת חקירה שבוצעה בהם אושרה אצלו, ואחרי כל פעולה כזו התקיים אצלו דיון מסכם. אולי הוא מקווה שיקרה נס שיחסוך ממנו את הצורך לקבל את ההחלטה, אולי הוא משתעשע ברעיון שנתניהו יחליט לוותר ולפרוש מהחיים הפוליטיים בתקווה שזה ירגיע את החקירות ואת היצרים.
נדמה לי שתפילותיו של מנדלבליט בתחום הזה לא ייענו. הוא חלם להיות יועץ משפטי לממשלה. הוא הגשים את החלום. עכשיו הוא צריך למלא את תפקידו באמונה וביושר. שיהיה לו בהצלחה.