ההסלמה בדרום: במערכת הביטחון מבינים שיש צורך במהלך “שובר שוויון”

אם צריך היה תזכורת למצב הנפיץ של רצועת עזה, באה תקרית הגבול בשבת אחר הצהריים ואותתה שוב לישראל על נפיצותו של המצב. המטען שהונח על גדר הגבול לא היה הראשון מסוגו מאז מבצע צוק איתן לפני יותר משלוש שנים וחצי. מטענים דומים הונחו בתחילת 2015 ובאפריל 2016. אבל במבחן הנפגעים, זו התקרית הקשה ביותר.

בחודשים האחרונים יש ריבוי של תקריות ופעולות אלימות מסוגים שונים מצד עזה כלפי ישראל. באוקטובר חשף צה”ל מנהרת תקיפה שחפר הג’יהאד האסלאמי ופוצץ אותה. בתגובה, כעבור זמן מה הגיב הארגון בירי פגזי מרגמה על מוצב של צה”ל. אחר כך נחשפה עוד מנהרה, הפעם של חמאס, מתחת למעבר הגבול בכרם שלום. בדצמבר נורו כמה רקטות לשטח ישראל, אחת פגעה במבנה ביישוב בעוטף עזה. בין לבין היו מה שבצה”ל מכנים הפרות סדר או אירועי גדר, בהשראת חמאס, שבהם אלפי עזתים, לרוב בימי שישי לאחר התפילות במסגדים, מגיעים לגדר הגבול, מפגינים ומתפרעים. צה”ל מנסה להימנע מירי, אך במקרים אחדים הפרות הסדר הסתיימו במותם של עזתים.

לא ברור מי הניח את המטען, שככל הנראה הוסווה ביום שישי ליד דגל פלסטין שהונח על הגדר. אתמול, כשהגיע הסיור להסיר את הדגל ולבדוק שלא הונחו במקום מטענים, הופעל המטען בשלט רחוק. סוג זה של הטעיה מוגדר בצה”ל “פיגוע משיכה”.

במערכת הביטחון מעריכים כי לא אנשי חמאס הניחו את המטען, אך גם אם זו פעולה של הג’יהאד האסלאמי או של אחד הארגונים הקיקיוניים מהזרם הסלפי, עדיין בישראל רואים את חמאס כריבון בשטח ולכן גם אחראי למעשה.

חמאס מצוי זה זמן רב בצומת דרכים. הוא מנסה למנוע פיגועים ולא להפר את ההסכמים וההבנות עם ישראל שהושגו בסיום צוק איתן. אך הוא גם מצוי בלחץ הולך וגובר של הג’יהאד האסלאמי, שמאחוריו עומדים איראן והארגונים הסלפים, שדורשים ממנו לתקוף את ישראל או לאפשר להם לעשות זאת.

חמאס לפי שעה עומד בפרץ, אך מעמדו וסמכותו מתערערים. בין השאר, בצל הבידוד הבינלאומי שלו, המבוי הסתום בפיוס עם הרשות הפלסטינית, הפסקת הסיוע הכספי של מאות מיליוני הדולרים מקטאר והמצוקה הכלכלית הקשה שבה חיים כשני מיליוני אזרחים.

מצרים מתנערת זה שנים מעזה ומטילה אותה לפתחה של ישראל, שאינה מנסה, ואם היא מנסה, היא לא מצליחה לשכנע את המצרים לסייע לה בהקלת המצוקה ברצועה. וכל זאת כשבממשלת ישראל עצמה מתווכחים על הגדרות סמנטיות אם מדובר ב"אסון הומניטרי” או ב”מציאות אזרחית קשה”.

מעבר לתגובות הצבאיות המשתנות של צה”ל, פעמים תקיפה גדולה ופעם ירי מדוד, במערכת הביטחון מבינים שצריך מהלך “שובר שוויון”. במטרה למנוע הסלמה, מנסה הדרג הצבאי לשכנע את הקבינט לצאת במהלך נועז שיקל מאוד על המצוקה הכלכלית־חברתית. הצעות יש בשפע, אך הקבינט, עקב מאבקי אגו, ויכוחים פוליטיים ואדישות או אטימות, משתהה וסבור שמה שהיה הוא שיהיה. שם לא מאמינים כי כל תקרית קטנה עלולה לחולל פיצוץ אדיר שייצא מכלל שליטה.