1. בחודש שעבר יכול היה אלוף (בדימוס) עמוס ידלין להיות גאה. הוא סיים בהצלחה עוד כינוס שנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי, שבו משתתפים שרים, קצינים בכירים, ראשי קהילות מודיעין ועוד, מהארץ ומהעולם. ידלין, טייס שהשתתף בתקיפת הכור הגרעיני בעיראק ביוני 1981 ולאחר מכן כיהן כנספח צה"ל בארה"ב וכראש אמ"ן בתקופת מלחמת לבנון השנייה, עומד בראש המכון זה יותר משש וחצי שנים. בזכות הכינוסים, המחקרים והקשרים הבינלאומיים יצאו למכון ולחוקריו מוניטין של גוף מחקר אמין, חסר פניות, שמייצג את המיינסטרים הביטחוני, אך לא חושש גם לבקר את מדיניות הממשלה.
אבל התדמית הזו עלולה להיפגע מהעובדה שידלין הוא גם מבעלי המניות של ארגון הקרוי "קלע שלמה", חברה לתועלת הציבור וללא כוונות רווח, שהוקמה לפני כשנה וחצי בהחלטת ממשלה כדי לשמש חוד החנית במאבק נגד ארגון ה־BDS ותופעות של אנטישמיות. השם שנבחר הוא שילוב של כוח המזוהה עם המלך דוד, שהשתמש בקלע (רוגטקה) נגד גוליית הפלישתי, עם החוכמה הרבה שמיוחסת לשלמה המלך.
לאחרונה התפרסמו ב"הארץ" ובאתר "העין השביעית" פרטים על החברה ובעלי המניות שלה. מנכ"ל החברה הוא שגיא בלשה, בעבר מנכ"ל המועצה הישראלית־האמריקאית (IAC), ארגון אמריקאי שהתורם המרכזי שלו הוא איל ההימורים ובעליו של "ישראל היום", שלדון אדלסון. בלשה עומד לסיים בקרוב את תפקידו, והחברה מחפשת לו מחליף.
היוזם של הקמת החברה הוא תא"ל יוסי קופרווסר, בעברו ראש חטיבת המחקר באמ"ן ומנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים. זהו המשרד שאחראי כיום על החברה ועל ניהול המאבק במה שבמשרד מכנים "דל"ג", ראשי תיבות של דה־לגיטימציה - הניסיון של ארגונים אנטי־ישראליים ברחבי העולם להטיל ספק בזכותה של ישראל להתקיים. גם קופרווסר הוא בעל מניות בחברה, וכמו כן אנשי מודיעין ומשרד החוץ לשעבר, בהם אלוף יעקב עמידרור, שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן וראש המטה לביטחון לאומי (מל"ל), ורון פרושאור ודורי גולד, שהיו שגרירי ישראל באו"ם. כל השמות האלה הם גם נושאי משרות בכירות במכוני מחקר ובאקדמיה.
יודגש שכל בעלי המניות פועלים בהתנדבות וללא שכר. שאלתי את ידלין, שהיה גם מועמד המחנה הציוני בבחירות האחרונות לתפקיד שר הביטחון, אם הוא אינו חושש שכבעל מניות בקלע שלמה, הפועלת בשליחות הממשלה, ייפגע מעמדו כראש מכון וכפרשן חסר פניות. "עמותת קלע שלמה נלחמת ב־BDS", השיב ידלין, "שהוא איום על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. חשוב להבדיל בין הסברה של מדיניות הממשלה, שאת זה אנו משאירים לממשלה ישירות דרך מערכי הדיפלומטיה שלה, לבין מלחמה באנטישמים, בשונאי מדינת ישראל שבשבילם כל ממשלה בישראל וכל נוכחות יהודית־ציונית בישראל לא לגיטימית". ידלין ביקש להדגיש כי "המכון למחקרי ביטחון לאומי אינו מכון פרשנות - גם הוא חברה לתועלת הציבור שמטרתה לקדם את הביטחון הלאומי של ישראל על ידי מחקר והמלצות למדיניות".
דובר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, שבו מועסקים קופרווסר וגולד, מסר בתגובה כי השניים "מבצעים וימשיכו לבצע פעילות מחקרית, ללא פניות ומשוא פנים, בתחומים רבים שבהם הם עוסקים כגון: מדיניות, דיפלומטיה, ביטחון ישראל, נושאים אסטרטגיים, משפט בינלאומי וירושלים. פעילותם של ד"ר גולד ותא"ל קופרווסר במסגרת קלע שלמה שונה במהותה מפעילותם המחקרית. בשולי הדברים חשוב לציין כי ה־ BDS לא פועל נגד מדיניות הממשלה אלא נגד מדינת ישראל".
קלע שלמה הוא מעין ארגון חזית. גוף חוצץ, מעין רצועת ביטחון, ומאפשר לממשלה לבצע פעולות שונות, אך מותיר בידיה מרחב להכחשה או להתנערות ממעשיה. הוא גם מאפשר לממשלה לגייס כספים מתורמים יהודים כמו נשיא הקונגרס היהודי העולמי רון לאודר, אדלסון, חיים סבן ואחרים. באמצעות המשרד לנושאים אסטרטגיים הממשלה כבר הקציבה הרשאה (התחייבות) לשלוש שנים בסך 128 מיליון שקל כנגד גיוס של סכום דומה מבעלי הון יהודים, וכל זאת כמובן אם הפעולות ייצאו אל הפועל.
זו לא הפעם הראשונה שבה ישראל נעזרת ביהודים עשירים למימון מיזמים שהיא מבקשת לשמור עליהם בסוד. חלק מהכסף לבניית הכור הגרעיני בדימונה גויס בשנות ה־50 מיהודים בארה"ב ובצרפת. גם מבצעי משה ושלמה בשנות ה־80 להעלאת יהודי אתיופיה מסודן מומנו באופן דומה.
ישראל לא המציאה את השיטה. ברה"מ הקימה ארגוני חזית, שהבולט בהם היה הקומינטרן, כדי להשפיע על דעת הקהל במערב ולנהל באמצעותם מסעות תעמולה וגיוס סוכנים של השפעה או מרגלים של ממש. בשנות המלחמה הקרה פעלה ארה"ב באופן דומה כאשר תקציבים שהועברו ל־CIA מימנו כתבי עת, סרטים, עיתונאים או מנהיגי איגודים מקצועיים ברחבי העולם. משטר האפרטהייד בדרום אפריקה הקים בסוף שנות ה־70 קרן סודית, שבה היה מעורב איש העסקים הישראלי ארנון מילצ'ן, שמימנה עיתונאים, קנתה כלי תקשורת והפיקה סרטים, בתקווה שאלה ישנו את תדמיתו של משטר הגזענות והאפליה של פרטוריה.
מאז שנוסד ב־2006 כדי לספק תעסוקה וכבוד לאביגדור ליברמן שהצטרף לקואליציה של אולמרט, עבר המשרד לנושאים אסטרטגיים גלגולים שונים - הוא הוקם, פורק, מוזג, פורק והוקם שוב. אחר כך מונה לתפקיד, מטעמים דומים לאלו של ליברמן, משה (בוגי) יעלון. גם השר יובל שטייניץ היה ממונה על המשרד. גופי המודיעין והביטחון - המוסד, השב"כ והוועדה לאנרגיה האטומית - לא ממש ספרו את המשרד, ושיתפו עמו פעולה כמי שכפאם שד. בקיצור, זה היה משרד מיותר שחיפש לעצמו ייעוד. ולבסוף מצא אותו.
זה קרה לאחר שנחתם הסכם הגרעין של המעצמות עם איראן, והסוגיה ירדה מסדר היום. ממשלת נתניהו חיפשה אויב חיצוני חדש ומצאה אותו בדמות BDS. הממשלה הפכה את תנועת החרם ליעד שיש להיאבק בו והטילה את המשימה על המשרד לנושאים אסטרטגיים, שעליו ממונה כיום השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. בהתאם לכך הוחלט להקצות למשרד תקציבים הולמים ולאפשר לו לגייס כוח אדם. תקציב המשרד הוא כ־50 מיליון שקל, מועסקים בו 25 עובדים, ויש לו כוונה להתרחב.
מנכ"לית המשרד היא סימה וואקנין־גיל, שהייתה הצנזורית הראשית ותת־אלוף בצה"ל, שיצא לה שם של עובדת ציבור עצמאית, דעתנית, ליברלית ושוחרת חופש הביטוי והתקשורת. תשומת הלב, מבית ומחוץ, למשרד ולעיסוקיו קיבלה תאוצה כאשר וואקנין־גיל החל לגייס כוח אדם של בעלי עבר מודיעיני. בכך נוצר הרושם שמדובר בעוד משרד שוחר חשאיות ומבצעים אפלים. הרושם הזה התחזק כשבמשרד הוקם אגף מודיעין שבראשו עומד שי הר צבי, לשעבר סגן אלוף בחטיבת המחקר של אמ"ן. יתר על כן, וואקנין־גיל הופיעה לפני כמה חודשים בפני הכנסת וביקשה שיחריגו את המשרד מחובת השקיפות על פי חופש המידע, וטענה כי משרדה חייב לפעמים לפעול מתחת לרדאר. לפי שעה המשרד לא הוחרג.
אם לא די בכך, בשנתיים האחרונות התרחשו כמה אירועים שחיזקו את הרושם כי המשרד מנהל מבצעים חשאיים, שתכליתם להכפיש ולהשחיר את מי
שסומנו כפעילים מרכזיים של BDS. במקרה אחד, כפי שדיווחה עמירה הס ב"הארץ", בוצעו פעולות הטרדה כמו הטלת אשפה למפתנה של משפטנית פעילה פלסטינית בהולנד. במשרד טוענים שהם אינם קשורים לפרשה.
במקרה אחר הצליח תחקירן של רשת אל־ג'זירה הקטארית - לא מחובבי ציון - לתעד בחשאי עובד זוטר מקומי בשגרירות ישראל בבריטניה, שהתרברב בכוחו לרכוש השפעה על חברי פרלמנט. העובד, שהיה צריך להתקבל לעבודה למשרד לנושאים אסטרטגיים, פוטר, ומשרד החוץ שהעסיקו התנער ממנו.
במקרה נוסף החדירה אל־ג'זירה במבצע מודיעיני חשאי תחקירן לארגונים יהודיים בארה"ב כדי לאסוף מידע על הקשר שלהם ועל השפעתם על הממסד הפוליטי האמריקאי. התחקיר עדיין לא פורסם בעקבות לחץ של ארגונים יהודיים (שהופעלו על ידי המשרד) על ממשלת קטאר, השולטת בתחנה.
במשרד לנושאים אסטרטגיים מודעים לדימוי שיצא להם ומנסים כעת להתנער ממנו. "יצא לנו שם של מי שפועלים פעולה חשאית ופוגעים בדמוקרטיה, אך זה רחוק מהמציאות", אומר גורם בכיר במשרד בראיון ל"מעריב־סופהשבוע", "אנחנו לא עושים מסעות השחרה ולא לוחמת מודיעין. אנו לא כוח אפל. המאבק שלנו הוא אזרחי. אנחנו לא צריכים שום ארגון מודיעין, ואין לנו יכולת של יחידה כמו 8200. אנו נעזרים בכלים של מידע גלוי".
הגורם מציין כי המשרד אינו חפץ להיאבק במי שקוראים לחרם על ישראל, משום שהם מבטאים עמדה שגם אם יש להסתייג ממנה, היא מקובלת בשיח
הפוליטי, אלא רק באלה שמבקשים לאתגר את קיומה של המדינה ולערער אותו. ובכל מקרה, הוא מודה כי BDS אינו מהווה איום קיומי על ישראל ואינו פוגע בביטחון המדינה, אף שלדבריו אין להקל ראש בארגון, משום שפעולותיו יכולות לפגוע בחוסן הלאומי של המדינה. משום כך המשרד אינו רואה עצמו כמשרד ממשלתי רגיל אלא כ"כוח משימה לאומי". לדברי הגורם, "היריבים שלנו מאוד יצירתיים. הם משתמשים בטיעונים של זכויות אדם וערכים ליברליים, צדק והיסטוריה שמכוונים לקהל מערבי. הם קלטו שזה עקב אכילס שלנו. וישראל נרדמה בשמירה ולא הבינה שאלה הם טיעונים שמאחוריהם יש נטיות אנטישמיות או מגמה לערער על עצם זכות קיומנו".
מנכ"לית המשרד וואקנין־גיל מדגישה בשיחה עם "מעריב־סופהשבוע" כי ״המשרד הוקם במטרה להיאבק במסע הדה־לגיטימציה והחרמות - חתירה תחת הלגיטימיות שלנו כמדינת הלאום של העם היהודי. אלמלא הפעילות שאנו מובילים במסגרת המערכה שכנגד - היינו מדברים היום על זירה מופקרת הנתונה ליוזמות של ארגוני החרם והדה־לגיטימציה של היריב באופן מלא".
לדבריה, "מאז הקמתו, מהווה המשרד לנושאים אסטרטגיים את הגוף היחיד בישראל אשר משימתו העיקרית הינה טיפול בתופעה: לקיים מחקר מקיף בנושא, לקבוע אסטרטגיית פעולה, לרכז את המאמצים של גורמים ממשלתיים ואזרחיים נגד התופעה - והכל בהובלת השר גלעד ארדן. בשנתיים האחרונות התקיימה פעילות משמעותית לחשיפת הפנים האמיתיות של התנועה, לעצירת פעילותה ולהצגת ישראל באופן חיובי. כיום ישנה כתובת אחת לכל הגורמים שנאבקים בתופעות הללו וברחבי העולם - וזה הבדל גדול״.
באגף המודיעין עוקבים אחר פרסומים של אנשי תנועת החרם ומביאים כדוגמה לאנטישמיות כמה ציטוטים. אחד מהם הוא של הזמר רוג'ר ווטרס, שטען ב־2013 כי יש "קווים מקבילים" בין מה שישראל עושה לפלסטינים לבין תופעות בגרמניה הנאצית בשנות ה־30. ציטוט אחר הוא של עלי אבו נימה, עורך האתר "אינתיפאדה אלקטרונית", שכתב ב־2012 כי "הציונות אינה כפרה על השואה אלא המשך הרוח שלה".
ומשום כך החליטו במשרד שלא להסתפק רק בהסברה תגובתית, שהייתה במשך שנים נחלת משרד החוץ, ולעבור למתקפה. זהו טיעון שמקומם את משרד החוץ, שרואה במשרד לנושאים אסטרטגיים גוף מיותר, שאינו תורם לביצור ביטחונה של ישראל, אולי אף מחליש אותה ופוגע בדימויה כמדינה דמוקרטית.
כך או כך, באגף המודיעין של המשרד לנושאים אסטרטגיים פועלים במלוא המרץ למיפוי כל מי שפועלים נגד זכות הקיום של ישראל, ומנסים לתקוע טריז בינם לבין ארגונים יהודיים בעולם. להערכת המשרד, ה־BDS הוא במהותו מטריית־על של ארגונים ובודדים ברחבי העולם, שמוכוונים על ידי הרשות הפלסטינית. המשרד מיפה 50 ארגונים עיקריים ועוד 150 משניים, ומטרתו היא לחשוף את הקשרים האלה ולהצביע על מקורות המימון. במשרד מודאגים בעיקר מההשפעה שיש ל־BDS על צעירים חדורי אידאלים, חלקם גם יהודים, דרך הצגתם כגופים המתנגדים לכיבוש, ולא לעצם קיומה של ישראל.
המשרד, או כוח המשימה הלאומי, כפי שהוא מבקש להיקרא, הציב לנגד עיניו שלושה יעדים שאותם יבצע גם בעזרת קלע שלמה. הראשון הוא השגת מידע על אותם ארגונים וסיכול פעולותיהם. היעד השני הוא לעבוד בשיתוף פעולה עם ארגונים וקבוצות פרו־ישראליות בעולם, כדי לשכנע ממשלות להפסיק לתרום כספים לארגוני ה־BDS. ואכן, לאחרונה ממשלות נורווגיה, שווייץ, הולנד, שוודיה ודנמרק החליטו להגביר את הפיקוח על העברות הכספים שלהן, כדי לוודא שהם מועברים למטרות ראויות ולא לכאלה שמיועדות להכפיש את ישראל. והיעד השלישי הוא מה שמכונה "לוחמה תודעתית", ותכליתו לפגוע במוניטין של ארגוני ה־BDS. לדוגמה, השימוש שהם עושים בערכים מערביים, כאשר האמת העירומה היא שבמדינות הערביות ובפלסטין פוגעים בזכויות נשים או בזכויות להט"בים ובחופש הביטוי.
אבל מעל לכל נשאלת השאלה: האם ארגוני ה־BDS באמת פוגעים בכלכלה ובאקדמיה ומערערים את הלגיטימיות של ישראל, או שמא עצם המאבק שהמשרד לנושאים אסטרטגיים מנהל, בעזרת הכסף מיהדות העולם, מעצים אותם והופך זבוב לפיל?
2. השבוע ביקרה בחשאי ברואנדה משלחת של משרד הביטחון ונציגים של כמה תעשיות ביטחוניות כדי למכור נשק וטכנולוגיות. המשלחת, בראשות ראש האגף לסיוע ביטחוני (סיב"ט) מישל בן ברוך וראש היחידה לאפריקה אייל כליף, כללה גם נציגים של אלביט, התעשייה האווירית, תע"ש, תעשיית נשק ישראלית ועוד.
הביקור בעיתוי הזה רק מחזק ומדגיש את הקשר בין שתי המדינות, שבמרכזו תוכנית הממשלה לגרש את עשרות אלפי המסתננים והפליטים מסודן ואריתריאה לרואנדה. אף שההסכם בין שתי המדינות חוסה בצל הדיון בדלתיים סגורות שהיה בבג"ץ - רואנדה בכלל מכחישה את קיומו - התפרסם כי ישראל משלמת למדינה האפריקאית כ־5,000 דולר על כל מגורש. כעת נראה כי בנוסף להטבה הכספית, ישראל גם מחמשת את משטרו של הנשיא פול קגמה.
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "ראש סיב"ט אכן נמצא ברואנדה, בסמינר שעוסק בחדשנות ובטכנולוגיה".