ביום רביעי צפיתי בתוכנית הבוקר של אורלי וילנאי וגיא מרוז בערוץ עשר. זה היה הבוקר השני שבו הם עסקו בהתבטאויות של ראש המכינה הקדם־צבאית בעלי, הרב אלי סדן, שנחשפו בערוץ אצלם. לא צריך להיות גאון כדי להבין שהשניים לא התאמצו להתעמק בעובדות, לפני שהשיקו קמפיין בדרישה לקחת מהרב סדן את פרס ישראל. אני מוכן להמר שאף אחד משניהם לא הקשיב לשיעור אחד של הרב סדן, אף כי כולם נגישים ברשת. אני מנחש שאף אחד משניהם לא קרא מילה שכתב הרב, לפני שהחליט להכריז עליו מלחמה.
יום קודם כתב מרוז על הנושא באתר האינטרנט של הערוץ וקבע כי הרב סדן "מביא איתו אג׳נדה משיחית, חשוכה, גזענית ומסיתה, לכאורה היטלראית...". כן, כן. קראתם טוב. "היטלראית"! לא "תהליכים", לא "גרמניה של שנות ה־30", לא "גבלס". מרוז אינו משחק בכאילו. הוא רואה את הרב סדן ונזכר ישר בראש הפירמידה: אדולף היטלר. "אני עומד מאחורי זה", הדגיש למחרת, לטובת מי שטעה לחשוב שמדובר אולי בפליטת קולמוס. ההשוואה המטורפת
הזאת להיטלר לא הפריעה למרוז לשבת בהמשך לפני המצלמה ולהטיף לרב סדן מוסר על התבטאויותיו.
רגע, זה לא נגמר פה. כי למרוז היו גם כמה תכנונים בכל מה שקשור לרב סדן: "שיגישו נגדו תלונה במשטרה, שתהפוך לכתב אישום, שייגמר במאסר ארוך, ושישחררו אותנו מעונשו של זה". ובעוון מה יבוא עונש המאסר? איזו עבירה בדיוק עבר הרב? עזבו שטויות. אל תהיו קטנוניים. מישהו בטח יכול למצוא איזה סעיף ולזרוק אותו לקלבוש ל"מאסר ארוך".
עוד נשוב לתוכנית זו, אבל קודם צריך לחזור מעט אחורה, כדי להבין את ההקשר הכולל של מה שמתרחש פה בעת האחרונה. בשבוע שעבר פרסם ארגון השמאל שישים ואחת, בדף הפייסבוק שלו, ציטוט קשה מפיו של הרב סדן: "כל התמימים שואלים איפה היה אלוהים בשואה: אתם יודעים שבמאה ה־20 רוב העם היהודי התחיל לחלל שבת, לאכול טריפות ולגלות עריות?". למי שהתקשה להבין, תחת הכותרת "עלי, עלי, שייגמר כבר", הופיע בדף הפייסבוק גם הסבר. "קוראים תמימים, האם שאלתם את עצמכם פעם מה גרם לנאצים לרדוף את סבא וסבתא? ובכן, לרב אלי סדן יש תשובה בשבילכם: סבא וסבתא היו פשוט עסוקים מאוד בגילוי עריות ולכן נענשו".
משה מאירסדורף, חברי, היה הראשון שהטריח את עצמו להאזין לשיעור של הרב סדן שממנו נלקחו הדברים, כדי להיווכח במה דברים אמורים. "שקרנים עלובים", כתב ברשת החברתית כעבור שעה קלה, וחשף את מה שהשמיטו בארגון השמאל מדברי הרב סדן. “אני לא יודע למה הייתה שואה", אומר שם הרב סדן, משפט אחד לפני הקטע שצוטט בפוסט. "אני לא חושב שאף אחד יודע. ואני מציע לאף אחד שלא יחשוב שהוא יודע מה כתוב שם למעלה בסדר ההנהגה האלוקית. וכל מה שאני אומר מכאן ואילך, זה לא שאני אומר שבגלל זה באה השואה. אני רק רוצה לשאול כמה שאלות את כל התמימים האלה שאומרים 'איפה היה אלוהים?'".
מאחורי המרדף אחר שברי ציטוטים של הרב אלי סדן, עומד ארגון ששמו "הפורום החילוני". הארגון הזה שם לו למטרה להילחם בחינוך הדתי, במה שהוא מכנה "הדתה" ובמה שמדיף ריח של שני אלה. כיוון שהמכינה הקדם־ צבאית "בני דוד" בעלי היא חוד החנית של הציונות הדתית בכל מה שקשור בחינוך לפני הגיוס לצה"ל, וכיוון שבסיוטי הלילה שלהם רואים אנשי הפורום את הציונות הדתית משתלטת להם על המדינה, הם בוחרים לכוון אל עלי את עיקר מאמציהם. יש להם, לאנשי הפורום, כוונה ברורה להביא להפסקת תקצובה של המכינה הזאת, ששלחה עד היום אלפי בוגרים ליחידות קרביות, לפיקוד ולקצונה.
כדי שזה יהיה ברור, נדגיש שהפורום איננו הבעיה. מותר לו. הוא גוף פוליטי שמנהל מערכה פוליטית. הבעיה היא בכמה כלי תקשורת שעלו על מדים, חתמו על מה שצריך בנשקייה והתגייסו גם הם למלחמה זו, שאין לה כלום עם פמיניזם ואין לה כלום עם זכויות נשים, והיא מוכוונת כל כולה לפגוע במה שמזוהה כאחד מסמלי הציונות הדתית.
השבוע, כאמור, הגיעה עוד מנה של ציטוטים, הפעם משיעור שהעביר הרב סדן לפני ארבע שנים. כמה דברים יש לומר על הפרסום הזה בערוץ עשר. הראשון, שאלמלא היה מדובר ברב סדן ובמכינת עלי, עורכי החדשות לא היו מטפלים בציטוט ישן וחסר רלוונטיות שכזה. מעבר לזה, עשיתי השבוע מה שאני מנחש שלא עשה אף אחד מהעיתונאים ומהפוליטיקאים שתקפו השבוע את הרב סדן. החלטתי שלא להסתפק בשורה וחצי שחולצו מדבריו עבור מהדורת החדשות, והאזנתי לכל השיעור שלו. בעצם, לא רק לשיעור הספציפי הזה, כי השיעור הזה הוא חלק מסדרת שיחות העוסקות ב"כבוד האישה ושוויון בין המינים". ומי שמבקש לדעת מה חושב הרב על נשים, ואיננו עצל, מן הראוי שישקיע מעט בעניין הזה.
* * *
אומר מראש, תפיסת עולמי שונה משל הרב סדן. אני, וזו רק דוגמה אחת, לא מוצא שום בעיה עם נשים שדורשות בפני המתפללים בבית הכנסת שלי בשבת. נדמה לי שהמדיניות של הרב סדן מעט שונה. ועדיין, אחרי האזנה של כמה שעות לסדרת השיעורים שלו, ברור לי שמה שנעשה לו היה מעשה נבלה. הדמון שונא הנשים, כפי שהוצג בתקשורת, נשמע בהאזנה מלאה - אחרת לגמרי. כך הרב סדן, כך המשפטים שצוטטו מפיו והוצאו מהקשרם. מי שיאזין לשיעור, יימלא לעג כלפי אלה שניסו להציג את האיש כאויב הנשים. סדן מדבר בשיעור הזה בשבח הפמיניזם וקורא למלחמה באפליית נשים ובניצול נשים, בין כשמדובר בשכר הנמוך שהן משתכרות בהשוואה לגברים ובין בכל תחום אחר.
"הייתי מוכן להצטרף לארגון פמיניסטי שדואג לזכויות האישה", הוא אומר שם, ומדבר על "הברכה שבתנועות הפמיניסטיות". סדן עורך הפרדה ברורה בין הפמיניזם, שבו הוא תומך, למה שהוא מכנה "הפמיניזם המודרני", שאליו הוא מתנגד. המשפחה, עבורו, היא הבסיס לכל. כל מה שפוגע בה פסול בעיניו.
אפשר כמובן להתווכח איתו ועם גישתו. אפשר לטעון שהוא טועה כשהוא חושב שהבאה לעולם של עוד ילד חשובה יותר מהקריירה של בני הזוג. זה דיון ראוי בין שתי תפיסות עולם. העניין הוא שמי שסימנו את הרב סדן, אינם רוצים דיון כזה. הם אינם מוכנים לאפשר לו להתקיים. הם רוצים להוציא את הרב
מהמרחב הלגיטימי. אותו ואת דעותיו. אותו ואת המוסד המפואר שהקים. זה הסיפור. הוא ואין בלתו.
כדי להבין עד כמה רדוד ושטחי הדיון שהתנהל השבוע, צריך לקחת לדוגמה את ארגון נעמת, שיצא השבוע במחאה גדולה כל כך, עד שראשותיו הטריחו את עצמן ליישוב עלי כדי להפגין מול המכינה הקדם־צבאית שבראשה עומד סדן. שאלתי השבוע את יו"ר נעמת גליה וולוך, אם לפני שנסעה לעלי טרחה להקשיב לשיעור שממנו הוצאו הציטוטים. היא השיבה בשלילה. השטחיות הזאת יכולה להוציא מהדעת. מה, ישבתן על הספה, ראיתן ציטוט של 20 מילה מתוך שיעור של שעה, שגם הוא לקוח מתוך סדרת שיעורים, ונסעתן להפגין, בלי לשאול, בלי ללמוד, בלי להתעניין - ולו כדי לא להביך את עצמכן?
כשבסביבתו של הרב טוענים שהדברים הוצאו מהקשרם, לא עניין אתכן לבדוק את זה, ולו כדי להיות בטוחות שלא נפלה שגגה על ידיכן? אתן מנהלות מלחמה נגד איש, בלי לדעת מי הוא? בלי לקרוא טקסטים שלו?
וזה לא שקשה לגלות מה הוא חושב. הנה, רק לפני שבועיים, כמה ימים לפני הפרסום האחרון בעניינו, שטח הרב סדן את תפיסת עולמו במאמר שפרסם ב"מקור ראשון". הכל שם ברור. הכל מובן. הכל זמין לכל גולש. הרב סדן מודה שם שתחת ידה של המכינה שלו נפלו תקלות; שגם הוא וחבריו חייבים בחשבון נפש. אבל בד בבד הוא מסביר הסבר היטב את עמדותיו בענייני נשים ותפקידן. קודם כל הוא מגדיר "התקדמות עצומה של עולמנו" את העובדה שבניגוד לעבר, מתאפשר היום לנשים ללמוד תורה. אחר כך הוא משבח את תפקידה הגדול של האישה "בבניית האומה" כרעיה וכאם, ואז עובר לדבר על היכולות האחרות שיש לנשים.
"אי אפשר ואסור להגביל ולצמצם את כל הנשים בעולם רק לתפקיד זה. יש לנשים כישרונות נוספים, וזכותן, ובהיבטים מסוימים גם חובתן, להוציא אל הפועל כישרונות אלה... יש נשים, שעם כל הבנתן את תפקיד הרעיה והאם כתפקיד ראשון במעלה, מסוגלות יחד עמו למלא תפקידים חשובים בחברה ובחינוך, ברפואה ובמדע, ואף בפעילות ציבורית. זה נפלא. ולא לחינם נטע בהן ה' כוחות נוספים, ועינינו הרואות נשים רבות התורמות תרומה מאוד חשובה ואיכותית לעם ישראל בתחומים שונים, והן עושות זאת לא כדי להתפרסם, אלא מפני שיש להן מסירות נפש על עם ישראל, והן רוצות להיות שותפות בתחייתו, גם בעניינים הכלליים, מבלי לאבד את החשבון מה עיקר ומה טפל". עכשיו תגידו, זה דומה במשהו למה שציירו לכם על המסך בשברי משפטים?
אורלי וילנאי הייתה מוטרדת השבוע מהמסר שהרב סדן מעביר לתלמידיו: "ילדים בני 18, מעריצים, הולכים אחר כך לצבא בדיוק עם הדברים האלה". אילו הרב סדן היה מחזיק בתפיסת עולם הדומה לזו שציירה לו וילנאי, היא הייתה צודקת. ההוכחה הכי טובה שהיא טועה נמצאת אצל אלפי הבוגרים שעברו תחת ידה של המכינה זו ב־30 השנים האחרונות.
האם מישהו שמע בשלושת העשורים הללו על מי מהבוגרים הללו שנהג בשוביניזם? שפגע בנשים? שלא כיבד נשים? הרי הבוגרים האלה אינם נמצאים על הירח. הם כאן. בינינו. מפוזרים בכל תחום אפשרי. הם שופטים, עורכי דין, חקלאים ורופאים. רבים מהם שירתו ומשרתים כקצינים בצה"ל, מפקדים על חיילים וגם על חיילות. שמישהו יסביר איך, לעזאזל, מבין האלפים האלה לא שמענו על אף אחד שמיישם את החינוך שלפי הסיפורים העניק לו הרב סדן? אז נכון, יש אפשרות שהם כולם לא הבינו את החומר. ויש עוד אפשרות, שכולם כאיש אחד קמו ומרדו בתורתו.
אבל יש עוד אפשרות. והאפשרות הזאת אומרת שהם ישבו אצלו בבית המדרש עשרות או מאות פעמים, במשך שנה או שנתיים, והבינו אותו אחרת ממה שהבינו השבוע צופי ערוץ עשר בשני המשפטים שזרקו להם. ולכן הם אינם מדירים נשים. ולכן הם אינם מעליבים נשים. ולכן, כמפקדים, הם אינם שולחים את כל החיילות למטבח. כי מסתבר שישנם החיים כפי שהם מצטיירים דרך מסך הטלוויזיה. וישנם החיים עצמם. ובחיים עצמם - באוהל, בשטח, מתחת לאלונקה - אין כלום מכל זה.
"אני מבין שלפי דבריו", כתב מרוז על הרב סדן, "עדיף שהן לא יצאו בכלל - בטח לא לעבוד או ללמוד. מעניין אם יש לו בנות, מתוך 12 ילדיו". אז הנה, גיא, בדקתי בשבילך. יש לו, לרב אלי סדן, 9 בנות. מסקרנות בדקתי גם מה הן עושות בחיים. כי נוכח מה ששמעתי השבוע מפיהם של כל מי שפסקו בעניינו, יכולתי להמר שהן יושבות בבית ודופקות שניצלים מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, למקרה שהגבר שלהן ייכנס הביתה רעב. ובכן, לא בדיוק. יש לרב סדן בת אחת שהיא רופאה גינקולוגית, ואחת שהיא מחנכת, ואחת שהיא פסיכולוגית, ואחת שהיא עובדת סוציאלית, ואחת שהיא חקלאית, ובת שהיא מדריכת רכיבה, ובת שהיא מאמנת אישית, וגם שתי בנות סטודנטיות, האחת לריקוד והשנייה לחינוך מיוחד.
וגם פה, יש שתי אפשרויות כדי להסביר את הרשימה המפוארת הזאת. או שמדובר בחבורה של בנות ששמה פס על כל מה שהיא שמעה בבית. או להפך, שהיא מיישמת את כל מה ששמעה בבית, ורק אנחנו אלה המתקשים לשמוע.
יום למחרת פרסום הדברים פתחה יעל דן את תוכניתה בגלי צה"ל בהקראת הטקסטים שפורסמו מתוך שיעורו של הרב סדן. כדי להעצים את מחאתה, היא גם הביאה זמרת שתשיר את הטקסטים, וסיימה באזכור ש"אנחנו משלמים לו משכורת, לאיש הזה".
ובכן, צריך להזכיר ליעל דן, שגם את שכרה שלה אנחנו משלמים. וגם את שכרם של מרצים מהאקדמיה שקוראים לחרם על ישראל או שמשווים את שרת המשפטים שלנו לנאצית. וגם את המשכורת שלי. אם עורכים תחרות שירים, גם אני יכול בקלות לחבר מנגינה ולשיר את הטקסטים של יעל דן ושל חבריה, הממומנים כולם מכיסנו.
זה יתחיל בקטע הראשון שבו ראיינה דן את אבי בניהו ברגעים שבהם נטמן רס"ן אלירז פרץ, בוגר המכינה של הרב סדן בעלי, ומה שהיה דחוף לה להגיד לו הוא: "חובשי הכיפות הם אלו שממלאים את דרגי הפיקוד, ואני שואלת אותך אם זה לא מדאיג אותך". זה יימשך בקטע של רינו צרור, המכנה את נתניהו "ארדואן של ארץ הקודש". ובבית השלישי נשיר את רזי ברקאי, המשווה בין אימהות שכולות של חללי צה"ל לבין אימהות שכולות של המחבלים הפלסטינים.
נשבע לכם, אחלה שיר אני מכין מזה. ובניגוד לרב סדן שעובד בגוף אזרחי, שמתוקצב על ידי המדינה, יעל דן ורינו צרור ורזי ברקאי עובדים בצה"ל ממש. המשכורת שלהם מגיעה ישירות מהכיס שלי, הרבה יותר מהמשכורת של הרב סדן.
צריך לומר משהו גם על אלה הדורשים לשלול מהרב סדן את פרס ישראל בעקבות דבריו. תגידו, אתם רציניים? רוצים שנזכיר לכם מי קיבל פה את פרס ישראל? קיבלה אותו שולמית אלוני. זו שאמרה ש"החרדים יונקים מאותם יצרים אפלים שינקה הזוועה הנאצית פשיסטית". זו שכתבה ש"נתניהו הזכיר לי את מוסוליני, והוא תלמיד מצטיין של גבלס". זו שקבעה ש"אלי ישי פועל לפי חוקי נירנברג". על הרב סדן אתם מדברים?
בפרס ישראל זכה פרופ' זאב שטרנהל, שכתב ש"בשעת הצורך נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעפרה או באלון מורה", וש"רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית". בפרס ישראל זכה יגאל תומרקין שאמר ש"כשאני רואה את החרדים, אני מבין את הנאצים", ושעל כהנא, רפול וגנדי העיר: "תרומתי האמיתית תהיה אם אקח תת־מקלע במקום עט ועיפרון ואהרוג אותם".
בפרס ישראל זכה שייקה לוי, שהסביר בראיון, "אני לא יכול לסבול ילדים קטנים עם פאות, שיש להם מורי והוא מלמד אותם להיות תימנים ולא ישראלים. רציתי לתפוס את המורי שלהם ולשבור לו את העצמות". בעצם, למה ללכת להיסטוריה? בשנה שעברה זכה בפרס ישראל פרופ' דוד שולמן, מייסד ארגון תעאיוש, מי שתומך בסרבנים, מי שכותב על אכזריותה של ישראל ומי שקיבל את הפרס בעת שפעיל מרכזי בארגון שהקים, נחשף כמי שהסגיר פלסטינים אל מותם, רק משום שמכרו קרקעות ליהודים.
לפני כמה שבועות מתחתי כאן ביקורת על ראשי המכינה בעלי. קראתי להם לערוך בדק בית. בכל מה שקשור למהות הדברים, אני עדיין סבור שעליהם לטפל בחלק שלהם. יש לי ויכוח עם חלק מתפיסות העולם של חלק מהרבנים בעלי, ובוודאי עם חלק מההתבטאויות. ובכל זאת, שגיתי כשהתייחסתי עניינית לטענות נגדם.
נדרשו לי עוד כמה שבועות ועוד מעט ציטוטים שיצאו, כדי להבין שאין כאן שום דבר ענייני. מהמקום הזה, ומתוך הסתכלות במערכה שמתנהלת כעת נגד המכינה, קיבלתי על עצמי להתגייס, להיות חייל של המכינה בעלי. כי מתנהלת פה מלחמה, והיא לא על זכויות נשים. היא על חופש הביטוי. היא על החופש לקיים דיון. על החופש להחזיק בדעות אחרות מאלה שמחזיקים בהן רוב ערוצי הטלוויזיה. והקרב הזה חשוב יותר מכל קרב אחר. וזה קרב שאסור להפסיד בו.