ההישג המזהיר הפך לקרב הטחת בוץ - כשבדרך מתעלמים מהלקחים

חשיפת השמדת הכור בסוריה שהשתלטה היום לחלוטין על סדר היום הציבורי בישראל, נראתה ודאי לתייר או למתבונן מבחוץ כסוג של מחזה סוריאליסטי. במשך כל היום מדינת ישראל סיפרה לעצמה את הסיפור שהתפרסם באופן מפורט ואמין בלא מעט כלי תקשורת ברחבי העולם. סוגית הצנזורה עולה במקרה הזה במשנה תוקף כסוגיה שחייבת להיבחן באופן עמוק ובמידת התאמתה למציאות הנוכחית.

יש קונצנזוס רחב על כך שלפחות בשלבים הראשונים היה לה תפקיד חשוב בהורדת רף המתיחות מול סוריה ולשמירה על העמימות. אבל לאחר שהפרשה סוקרה לאורך השנים באופן מפורט בתקשורת הבינלאומית, צריך גם לשאול האם הצנזורה ארוכת השנים לא מנעה בארץ דיון ציבורי חשוב ומעמיק שהיה מעודד הפקת לקחים חשובים בדרג המדיני ובקהילת המודיעין.

 לצד ההישגים הגדולים של המבצע והשורה התחתונה שלו - ההשמדה המוצלחת של הכור - מאבקי הגרסאות בין אמ"ן והמוסד ובקרב מקבלי ההחלטות כפי שראינו היום, רק מוכיחים עד כמה נותרו הרבה דברים לא פתורים ולא מתוחקרים. בעיקר בכל הקשר לפער המודיעיני שנמשך במשך כמה שנים טובות, שבהן כמעט הצליחו הסורים להשלים את בניית הכור מתחת לאפה של ישראל. וזאת כשבמקביל גם הכור בלוב חמק  למודיעין הישראלי מהמסכים. השיח שהתפתח היום היה מאבק פרוע של קרדיטים וגרסאות שונות - כל-אחד והחלק שלו להצלחת המבצע. על חלוקת האחריות גם לכשלים שהתגלו בדרך, כבר לא נמצאו קופצים.

 הפרסום אתמול נותן הזדמנות לעסוק בסוגיות המהותיות ולא רק בהצלחת המבצע, ההרתעה והגאווה הישראלית. במקום זאת נדמה שלפחות היום, השולי הפך לעיקר, הטחת הבוץ בין מקבלי ההחלטות, האשמות הדדיות וקונספירציות פרועות לגבי הנסיבות להורדת הצנזורה בעיתוי הנוכחי - את מי ואת מה זה משרת?
 

לסיפור המעשה כחלק מהאתוס של הגבורה הישראלית יש חשיבות רבה ואסור לזלזל בה. יש גם הרבה סיבות להיות גאים, ועוד לא דיברנו על ההרתעה. אבל מנגד, כמעט 11 שנים אחרי השמדת הכור עולה שאלה כבדת משקל: האם  התקיים תחקיר משותף לגופי המודיעין השונים והדרג המדיני על התהליך כולו? האם נבדקו לעומק הסיבות לפערי המודיעין בלוב ובסוריה? האם נבחנו יחסי העבודה והממשקים המשותפים בין אמ"ן למוסד בשנים המדוברות? 

ישנן עוד שאלות רבות שכנראה לא נחקרו עד תום לאחר המבצע, לפחות לא בדיון משותף שמלבן לעומק את הפערים בין הגופים השונים, המערכת הביטחונית והמדינית כולה. כאשר במבחן התוצאה הושג הישג מזהיר, שהופך עכשיו  לקרב קרדיטים מיותר ומכוער, השולי הופך לעיקר - כאשר בדרך מתעלמים גם עכשיו לחלוטין מהלקחים שחובה להפיק.