מסע הצלב: זו הסיבה שהאירופאים רוצים לחסל את ישראל כמדינה יהודית

מדיניותן האנטי-ישראלית הקיצונית של רבות ממדינות אירופה זה עשרות בשנים - העיסוק האובססיבי של האיחוד האירופי בסוגיה ה"פלסטינית", הזרמת מאות מיליוני שקלים בעשור האחרון לארגוני שמאל קיצוני העוינים את עצם קיומה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, השוואתה החוזרת ונשנית של ישראל על ידי מדינאים, אומנים ואינטלקטואלים אירופים לגרמניה הנאצית - מלמדת כי בעיניהן מדינת ישראל הינה מוקצית מחמת מיאוס.
 

העוינות כלפי ישראל אינה נחלת אירופה בלבד. נוצרי מאמין כנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש, שהחשיב עצמו כידיד ישראל, חרת על דגלו מאז אסון התאומים את המלחמה בטרור האסלאמי כגורם המרכזי המתווה את מדיניותו. חרף זאת, ממשלו סוכך והגן על רב-המרצחים הטרוריסטי יאסר ערפאת ונעמד על רגליו האחוריות, תוך חבירה לאיחוד האירופי, כדי לדרוש מישראל לערוב לשלומו.

 

יתרה מכך, ממשל בוש יצא בשנת תשס"ב (2002) ביוזמה מדינית מרחיקת לכת - שבמרכזה הקמת מדינה פלסטינית עד שנת תשס"ה (2005) - יוזמה שהוגדרה, למרבה הלעג, כ"חזון הנשיא בוש". צא וראה, שאלת זכותם להגדרה עצמית של קרוב ל-50 מיליון כורדים, מדוכאים ומושפלים עד עפר בארבע מדינות שבהן מרוכזים רובם ככולם (עיראק, טורקיה, סוריה ואיראן), אינה עומדת כלל על הפרק מבחינת האיחוד האירופי ואף לא על ידי ממשל טראמפ. לעומת זאת, "זכותם" של כ־2.5 מיליון ערבים המתגוררים ברצועת עזה וביהודה ושומרון למדינה משלהם הינה בעיני האיחוד האירופי הסוגיה הבינלאומית החשובה ביותר. אפילו ממשל טראמפ, שהוא באמת ידידותי ביותר לישראל, טרם התנער ממנה סופית. 
 

אין כל ספק שדווקא מהותה היהודית של מדינת ישראל היא שביסוד התיעוב האירופי כלפיה. ראוי אפוא לעמוד ולבחון את שורשיה של עוינות זו. 

האנטי כרייסט

ההוויה והתרבות האירופיות לדורותיהן ולענפיהן השונים יונקות בראש ובראשונה מהנצרות. גם מדינאים, אומנים ואנשי רוח מערביים המתנגדים ושוללים את הנצרות - כגון גתה - רואים בנצרות מרכיב מרכזי של התרבות האירופית. לדעת גתה, רק מי שעבר בכור הנצרות, יכול להיות חלק מהחברה האירופית.

גתה הוא מהמייצגים המובהקים ביותר בתקופה המודרנית של מה שניתן לכנות התרבות האירופית המערבית, כפי שהיא באה לידי ביטוי מהתקופה העתיקה ועד לימינו. ככזה הוא הרבה לעסוק ולחקור את יסודותיה ומקורותיה הנוצריים ומטבע הדברים - בשל שנאת העולם שבין הנצרות לבין היהדות - התעניין לא מעט גם ביהדות. את הגותו ומסקנתו בעניין סיכם כך: "ניגודה של הנצרות ליהדות גדול בהרבה מניגודה של הנצרות לאלילות". 

בשל מסקנתו זו התנגד גתה למתן שוויון זכויות ליהודי אירופה ולשילובם בחיי הקהילה תוך המשך שמירה על דתם. זאת משום שלטעמו התהום שבין שתי הדתות איננה ניתנת לגישור: הנצרות אינה כופרת ו/או שוללת את היהדות, אלא טוענת שהיא היא היהדות האמיתית - ורוּס ישראל - וזוהי גם תמצית זכות קיומה בעיני עצמה.

מציאות של כ־1,600 שנות קיומו של עם ישראל באירופה הנוצרית - מאז ההכרה בנצרות כדת האימפריה הרומית על ידי הקיסר קונסטנטינוס בשנת דפ"ה (325 לספירה) - באה לידי ביטוי בהמשך דבקותו בחיים על פי תורה ומצוות ובכפירה גמורה במשיחיות השקר של האל הנוצרי, שהוא על פי הנצרות בנו הפיזי, כביכול, של אלוהים. העם היהודי כולו מוסיף לכפור כפירה גמורה ומודעת באל הנוצרי, שעל פי עולמה של יהדות ועולמם של יהודים, גם אם אינם מאמינים, אינו אלא משיח שקר.
 

לפיכך, על פי תפיסת יסוד זו, מובן שאין זכות קיום ליהודי וליהדות. אותה קבוצה של יהודים הכופרים בנצרות - "ישראל הישן" מבחינת הנצרות - הינה מעין מעשה שטן להכעיס, הקורא תיגר על עצם מהותה של הנצרות, ובמינוח האמוני הנוצרי - "אנטי כרייסט". לכן נידון העם היהודי, כל עוד לא יכיר באמת הנוצרית, לסבל, ביזיון, גלות, רדיפות וחרפה לעולמי עד.
 

מתפיסה זו נובעת באופן טבעי וברור תפיסה נוספת, שגם היא נשמת אפה של הנצרות - הרצון להכחדתה הגמורה של היהדות מעל פני האדמה. יודגש: רצון עז זה אינו נובע מהתפתחות רעיונית-היסטורית מסוימת של זרם כזה או אחר, ולכן עסקינן כביכול בתפיסה שממנה עשויה הנצרות להיפטר אי-פעם בעתיד. תפיסה זו, של שלילת קיומה הלגיטימי של היהדות, הינה לב לבה של הנצרות. כידוע, אין הבן יכול לרשת את אביו אלא במותו. הנה כי כן, טענתה-תפיסתה המרכזית של הנצרות כי היא "ישראל החדש" או "היהדות החדשה" הינה חסרת נפקות גם לשיטתה היא, כל עוד "ישראל הישן" - הכופר בנצרות - ממשיך להתקיים.
 

על פי תפיסת היסוד הנוצרית, הכחדת עם ישראל אינה אמורה להתרחש באמצעות שפיכות דמים והרג פיזי של כל היהודים, כי אם בדרך של המרת דתם באמצעות פעולה מיסיונרית רצופה בקרבם. אולם 60 דורות של קיום יהודי באירופה הוכיחו לנצרות כי הסיכוי לשמד גמור, או אפילו משמעותי, בקרב עם ישראל, שואף לאפס. וכך נוצרה סתירה פנימית בתפיסת היסוד הנוצרית. שהרי על פי עקרונותיה, הכנסייה "אינה שופכת דם" - גם לא את דמם של הכופרים - שאותם הייתה תמיד מסגירה לרשות החילונית.
 

מה פלא אפוא כי האפיפיור פיוס ה-12, שראה את עצמו כמגלם באישיותו ובתפקידו את הנצרות כולה, הסתכל על הופעתו של היטלר ימ"ש, ששם בראש מעייניו את השמדתו הגמורה והמוחלטת של העם היהודי - "הפתרון הסופי" - כאצבעו של האל הנוצרי, שבא לבצע את מטרת הנצרות הנצחית. קרי, השמדתו הגמורה של עם ישראל. 
 

פיוס ה-12, בן למשפחה איטלקית אריסטוקרטית - משפחת פאצ'לי - ראה באופן ודאי את היטלר ואנשיו ככנופיה בהמית של מרצחים צמאי דם. אך כמי שעומד בראש הכנסייה, חייב היה שלא לנקוף אצבע כדי לסכל, או אף לשבש ולו במקצת את מזימת הנאצים, שהרי בכך, כאמור, הוא מבצע את עיקר העיקרים ויסוד היסודות של הנצרות.
 

אי-ההכרה הנוצרית בלגיטימיות של הקיום היהודי והיותה של הנצרות בסיסה של התרבות המערבית, היא הנותנת מדוע לא רק פיוס ה-12 ראה בהיטלר אצבע אלוהים, אלא מדוע גם המובהקים שבמשכילי העולם המערבי, לרבות פאסקל, וולטר, גיבון, קאנט, הגל וכמובן גתה, לא עלה בידם להתגבר על שנאת העולם הנוצרי ליהדות, ולמנוע ממנה להיות חלק בלתי נפרד מהווייתם ותחושותיהם שלהם כלפי היהדות והיהודים. 

זאת ואף זאת, אדישותם וחוסר המעש הגמור של מנהיגים נאורים כרוזוולט וצ'רצ'יל אל מול השמדתם של ששת מיליוני יהודים בשואה, תוך הימנעות מנקיפת אצבע כדי להצילם מן התופת, ואף סיכול בפועל של כל יוזמה - כגון הפצצת מחנות ההשמדה - היו יכולים לבוא לעולם רק משום שאם לא במודע, הרי ודאי שבתת-מודע חשו הם כי היהודים הנם בבחינת זרים המוקצים מחמת מיאוס, ולכן אין לנהוג בהם כבמנהג בעלי זכות קיום טבעית. 
 

תחושה זו יסודה כמובן בתפיסתה של הנצרות את היהדות. לפיכך אושוויץ - מיזם רצח העם התעשייתי הגדול בהיסטוריה - לא היה אלא מיזם משותף של הצלב הנוצרי וצלב הקרס הנאצי, תרתי משמע. יש לזכור, הטלאי הצהוב של צלב הקרס אינו אלא ירושה וחיקוי של הטלאי  הנוצרי מימי הביניים. ואולי ישאל השואל ויצביע על "המסמך היהודי" של הכנסייה הקתולית ממחצית שנות ה-60 המסיר מהיהדות את "אחריותה" לצליבתו של האל הנוצרי, כהוכחה לכך שהנצרות בכל זאת משנה את גישתה בכל הנוגע לשלילתה הגמורה את היהדות.

אז נשיב לו לשואל, שלא המיתוס הנוצרי לגבי חייו וצליבתו של האל הנוצרי הוא שביסוד שנאת העולם הנוצרי לעם ישראל - אם כי מיתוס זה היה במשך עשרות דורות כלי רב משמעות לליבוי שנאת ישראל בקרב החברה הנוצרית - אלא עצם קיומו של העם היהודי, שיש בו משום הכחשת מהותה של הנצרות, הוא הוא השורש לתיעוב ולסלידת הנצרות מן היהדות. לפיכך, בכל הנוגע למיתוס הנוצרי של צליבת האל הנוצרי, הנצרות מסיבות טקטיות עשויה לשנות את עמדתה. לא כן באשר לשלילתו המוחלטת של המשך קיומו של עם יהודי, המתכחש לנצרות.

האסון התיאולוגי

ברור אפוא כי תקומתו של עם ישראל - הכופר כפירה גמורה ומוחלטת בנצרות - בארץ ישראל, היא ארץ הקודש, שהיא כמובן מולדתו ההיסטורית של העם היהודי גם על פי התפיסה הנוצרית, הינה האסון התיאולוגי החמור ביותר בתולדות הנצרות. כל שלימדה הנצרות ביחס לקיומם האומלל של היהודים כנרדפים, גולים ומושפלים בשל סירובם להכיר בנצרות כ"ישראל החדש", נראה לפתע כחזון תעתועים, המתרסק מול תרחיש המערער את יסוד היסודות של האמונה הנוצרית. במילים אחרות, תקומתו החדשה של "ישראל הישן" בארצו הינה תרחיש ה"אנטי כרייסט" הקיצוני ביותר האפשרי מבחינה אמונית נוצרית.

אם לא די בכך, בחלוף 19 שנים מהקמתה - בעקבות ניסיון שכניה הערבים לחסלה - משחררת אותה מדינה יהודית גם את כל שטחה של ירושלים מכיבוש זר ונוכרי, ושמה את ידה גם על מקום קבורתו של האל הנוצרי.
 

הנצרות מסוגלת לקבל - אם כי לא בחדווה - את שלטונה של כל דת שהיא בירושלים, אולם לא את שלטונו של העם היהודי. שלטונם של יהודים על קברו של "משיח ישראל האמיתי", לפי התפיסה הנוצרית, הוא עלבון משפיל, שעמו לא תוכל הנצרות להשלים לעולם. ואם יקשה שוב השואל ויצביע על כך כי דווקא זרמים נוצריים - כגון האוונגליסטים בארה"ב וגם באירופה - הם כיום התומכים המובהקים ביותר של ישראל וניצבים כחומה בצורה מול מדיניות אירופית עוינת כלפיה, לרבות תמיכה במפעל ההתיישבות הציוני ביהודה ושומרון וירושלים המזרחית - אז נשיב לו לשואל, שהמשל אינו דומה לנמשל. 

 

אותן קבוצות נוצריות אוונגליסטיות התומכות בישראל מודרכות על פי השקפתן הנוצרית, שלפיה דווקא גאולת ישראל בארצו, שיבת ציון מלאה של כל היהודים לארץ הקודש, שלטון יהודי מלא בארץ ישראל כולה ובירושלים, ומעל לכל, בניית בית המקדש השלישי על הר הבית, כמו גם מלחמת גוג ומגוג שתבוא בעקבות כל אלה - מלחמה שבה היהודים ינצחו - בזכות כל אלה יכירו סוף-סוף היהודים באל הנוצרי, ישמידו את עצמם כיהודים, יכירו בביטול תורת ישראל ויפסיקו להתקיים כיהודים הכופרים ב"יהדות החדשה", היא הנצרות.

בכך אין כמובן להביא לכך שמדינת ישראל לא תכיר תודה על הסיוע המדיני רב העוצמה והחשיבות שהנצרות האוונגלית מעניקה לה. להפך, יש לשתף איתה פעולה בכל מקום ובכל זמן במאבק באויב הערבי. קל וחומר כשסיוע ותמיכה מדינית אלו של הנוצרים האוונגלים הם העומדים מאחורי ההכרה של טראמפ בירושלים כבירת ישראל ובמושב שגרירות ארה"ב בירושלים. אולם אין בתמיכה בלתי מסויגת זו משום אות להסתלקותה של הנצרות האוונגלית מתפיסת היסוד שלפיה, בסופו של דבר, על היהדות הכופרת באל הנוצרי להיעלם מעל פני האדמה, באמצעות שמד.

"ישראל החדשה"

מאחר שהנצרות האנטישמית הינה היסוד, המסד והבריח התיכון של התרבות האירופית-מערבית, כי אז, גם כיום, כאשר מרביתה של אוכלוסיית העולם המערבי נטשה זה מכבר את הנצרות וכנסיותיה, עדיין הסוגיה היחידה שבה יש תמימות דעים גמורה בין קומוניסטים, סוציאליסטים, פאשיסטים, ליברלים, שמרנים, דמוקרטים, אנרכיסטים, אתאיסטים, נוצרים אדוקים, ניאו-נאצים, מכחישי שואה, תומכי הגלובליזציה ומתנגדיה, הינה שנאה ועוינות תהומית יוקדת למדינת ישראל. שנאה זו יסודה בראש ובראשונה בכך שקיומה של מדינת היהודים כשלעצמו הוא בבחינת פצע פתוח בלתי ניתן לריפוי, בעיקר העיקרים של האמונה הנוצרית, הא ותו לא.
 

לפיכך, תפיסת היסוד הנוצרית-אנטישמית מזהה ובצדק את הקמתה של מדינת טרור ערבית בלב לבה ההיסטורי של מולדתו של העם היהודי כפוטנציאל להשמדתה העתידית של המדינה היהודית, וזאת כפתיח להשמדת העם היהודי כולו. לכן, כשם שפיוס ה-12 ראה את היטלר, דווקא משום רצונו הנחוש להשמיד את העם היהודי כולו, כשליח האל הנוצרי, ולפיכך, לא העלה על דעתו לסכל את מזימתו - כך גם האיחוד האירופי אינו יכול שלא לתמוך בהקמתה של מדינה ג'יהאדו-שהידו-טרוריסטית-"פלסטינית", דווקא בגלל הפוטנציאל הטמון במדינת טרור שכזו להשמדתה העתידית של מדינת ישראל. 
 

מאותה סיבה בדיוק, האיחוד האירופי, כמו גם מדינות אירופיות בנוסף ובנפרד מן האיחוד, מממנות בנחישות, שלא לומר בהתלהבות את ה"קרן לישראל החדשה" - זהו שמה האמיתי ולא השם השקרי והמטעה "הקרן החדשה לישראל", שבו היא משתמשת - וזאת בהיקף כספי רב. לשיטת הקרן, "ישראל החדשה" היא ישראל שפסקה להיות מדינה יהודית והפכה להיות מדינת כל אזרחיה וערב רב של מסתנניה העבריינים.

קרן זו מממנת זה כ-20 שנה ארגוני שמאל קיצוני, שחיסולה של ישראל כמדינה יהודית הוא ציר פעילותם העוינת. ארגונים אלה "מצטיינים" בהאשמות רוויות ברמייה וכזב, המשמיצים את ישראל בפשעי מלחמה, באפרטהייד, בטיהור אתני של ערבים, בהפרת החוק הבינלאומי, בסוגיית השב"חים-העבריינים, כמו גם בתמיכה בארגונים המתמחים בהגנה על מחבלים-רוצחים, חברי כנופיות טרור ששמו להן למטרה להשמיד את מדינת היהודים. 
 

מסע שקרים כוזב זה דומה עד כדי זהות לעלילות הדם המתועבות ביותר של אירופה הנוצרית כלפי היהודים לאורך 60 דורות. הנה כי כן, האנטישמים האירופים השטופים בשנאת ישראל והקרן לישראל החדשה מתאימים זה לזה כמו כפפה ליד. אין אפוא תמה כי אירופה האנטישמית, מכוח היותה נוצרית, עטה כמוצאת שלל רב על הקרן לישראל החדשה. יותר מאשר העגל - הקרן - רוצה לינוק, שונאי ישראל באירופה ובארה"ב, שמחים להניק.