נטישת ממשל טראמפ השבוע את המועצה לזכויות אדם של האו"ם הייתה במובן מסוים צעד משמעותי לא פחות מהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים. כמו המהלך ההוא, גם הפעם הזוכה הגדולה היא ישראל והנפגע המרכזי הוא האיחוד האירופי, משום ששלילת זכויות מישראל הינה הנדבך המרכזי במדיניותו.
אבל לפני שנגיע לאירופה, כדאי להבין את מהות המהלך האמריקאי. המועצה לזכויות האדם של האו"ם הוקמה ב־2006 על חורבותיה של ועדת האו"ם לזכויות האדם. ממשל בוש הביא לפירוקה של הוועדה, מפני שהאנטישמיות האובססיבית שלה מנעה ממנה להתמודד באופן רציני עם תופעת הפרת זכויות האדם.
ממשל בוש קיווה כי המועצה החדשה תשמש גוף רציני לטיפול בסוגיה, ולצורך כך ביקשו להגביל את החברות בה למדינות דמוקרטיות. אולם עד מהרה התקווה האמריקאית התבדתה, וכמו בוועדה הקודמת - מדינות ששוללות זכויות אדם השתלטו על המועצה החדשה.
כמו הרכב חברותיה, גם האנטישמיות של הוועדה שחוסלה הפכה במהרה למוקד העיקרי של המועצה החדשה. ב־2007 אישרה המועצה את סעיף 7 בפרוטוקול שלה, הקובע שישראל היא המדינה היחידה בעולם שתשמש כנושא קבוע בדיוניה. התוצאות לא איחרו לבוא: בין 2006 ל־2016 גינתה המועצה את ישראל 68 פעמים. באותה תקופה היא גינתה 20 פעמים את סוריה, תשע פעמים את קוריאה הצפונית, ואיראן זכתה לשישה גינויים בלבד. בשנה החולפת ישראל גונתה עוד חמש פעמים - יותר מכל מדינות העולם ביחד.
טבלת הגינויים מפגינה אמת פשוטה: המועצה איננה מתעסקת בהגנת זכויות אזרח. היא קיימת כדי לשלול את זכות הקיום של ישראל, וזאת תוך שלילת המושג זכויות אדם. הרי אם יש אמת מידה אחת לישראל ואחרת לשאר מדינות העולם, אין כל משמעות למונח זכויות אדם.
השגרירה האמריקאית לאו"ם ניקי היילי הסבירה שההחלטה לנטוש את המועצה לא הייתה גחמה של רגע. במשך 17 חודשי כהונת טראמפ, היא ואנשיה עסקו במגעים אינטנסיביים עם עמיתיהם באו"ם בניסיון לתקן את הפגמים המובנים במועצה.
לטענת היילי, שני גורמים הביאו לכישלון מאמצי הרפורמה שלה. ראשית ולא במפתיע, מדינות השוללות זכויות אדם - לרבות רוסיה, סין, קובה ומצרים - פעלו במישרין למניעת כל שינוי במועצה. הגורם השני שעליו הצביעה היילי היה, לדבריה, מתסכל יותר מהראשון.
"יש מדינות רבות שחברות במועצה לזכויות אדם ושותפות לערכים שלנו", אמרה. "הן נבוכות מההתעללות האובססיבית נגד ישראל. הן שותפות לשאט הנפש שלנו מצביעות של מדינות כמו קובה, ונצואלה, קונגו ואחרות שמכהנות במועצה. אולם רבות מהן סירבו לערער את הסטטוס קוו. נתנו להן הזדמנות אחר הזדמנות בחודשים רבים של התייעצויות, אולם הן סירבו להביע עמדה שלא מאחורי דלתיים סגורות. חלקן אפילו הודו כי הן חיות בשלום עם הפגמים הבולטים של המועצה, כל עוד הן יכולות לנצל אותה כדי לקדם את סדר היום הצר שלהן במבנה הקיים שלה".
במילים אחרות, היילי האשימה את מדינות אירופה בחבלה במאמצי הרפורמה של ארה"ב. על פי המדווח, האיחוד האירופי פסל את המאמצים של היילי ואנשיה לבטל את סעיף 7, וזאת בשל טענת המדינות כי הן מצביעות כגוש ובלגיה התנגדה לביטול הסעיף. היילי יחסה את ההתנגדות הזו למה שכינתה "פשרה מוסרית" ופחדנות, אולם האמת חמורה יותר: האירופים לא מצדדים במבנה האנטישמי של המועצה, משום שהם פחדנים, ולא משום שהם נותנים לבלגיה זכות וטו. עבורם מבנה המועצה מקדם את האינטרסים שלהם כגוש.
פספוס משמעותי
היטיב לבטא את האינטרסים האירופיים הללו, ובאופן עקיף גם את הכוונות של אירופה, שר החוץ הבריטי בוריס ג'ונסון. בעקבות הודעת הפרישה של האמריקאים, טען ג'ונסון בפני המועצה כי גם בריטניה לא אוהבת את סעיף 7, ובעוד שישה חודשים תצביע נגד כל הצעת החלטה המועלית לדיון מכוח הסוגיה הקבועה הזאת.
משם עבר ג'ונסון לנאום על חשיבות הקניית 12 שנות לימוד לכל הבנות בכל העולם. אולם למועצה לזכויות האדם של האו"ם יש אפשרות להשיג את המטרה הנעלה הזו בערך כמו שלמיקרונזיה יש סיכוי להכתיב את מחיר הנפט העולמי. וזה כל העניין.
נאומו של ג'ונסון מדגים באופן כמעט מושלם את מהות המערכה האירופית נגד ישראל: מצד אחד, האירופים בעד מטרות נשגבות, ומצד שני, לא עושים דבר לקדמן. בפועל הם משקיעים מאות מיליוני יורו בחתרנות ובפגיעה ישירה בישראל, בזכות קיומה ובזכותה להגן על עצמה, וזאת בשם "זכויות אדם".
האירופים צריכים את שילוב המילים "זכויות אדם" כדי להסתיר את המערכה שלהם נגד ישראל. המועצה לזכויות האדם של האו"ם מקדמת אותה ועל כן היא יקרה להם. כדי להבין זאת מספיק להעיף מבט בשמות שלל העמותות הרדיקליות בישראל וברשות הפלסטינית שהאירופים מממנים במיליוני יורו: בצלם, יש דין, שוברים שתיקה, האגודה לזכויות האזרח, כרם נבות, זוכרות, גישה, עמק שווה ועוד.
מהשם "בצלם" לא הייתם יודעים שמדובר בארגון שפועל בזירה הדיפלומטית לגבות מחיר מישראל על פעולות שהיא נוקטת כדי להגן על עצמה, עד שהיא תהסס להתגונן בפני טרור. אך זה בדיוק מה שמנכ"לית בצלם לשעבר, ג'סיקה מונטל, אמרה לאנשי השגרירות האמריקאית בפגישה ב־2010 שהודלפה ב"ויקיליקס".
לא הייתם מנחשים שהארגונים "יש דין" ו"שוברים שתיקה" קיבלו מענק מהאיחוד האירופי כדי להפליל חיילי צה"ל באופן אישי בגין פשעי מלחמה מדומים. אולם בשבוע שעבר חשף "ישראל היום" את הפרויקט החדש שהאיחוד האירופי מקדם באמצעות ארגונים אנטישמיים אלו.
וזה מביא אותנו לישראל. בשבוע שעבר נפגש ראש הממשלה בנימין נתניהו עם מנהיגי גרמניה, צרפת ובריטניה, שלוש מדינות שיחד משלמות עשרות מיליוני שקלים בשנה לארגונים שפועלים בשליחותן כדי לשלול את זכות קיומה של ישראל. נתניהו נסע לדון איתם בנושא האיראני. אומנם חשוב, אבל פספוס משמעותי.
ישראל איננה יכולה להתמודד לבד עם אירופה. אנחנו חלשים מדי. מאזן הסחר מוטה לטובתם בצורה משמעותית. אבל אנחנו גם לא יכולים לשבת בצד ולתת לאמריקאים לעשות את העבודה בשבילנו.
האירופים חותרים תחת ממשל טראמפ גם בזירת מדיניות החוץ וגם בתחום הסחר הבינלאומי. באמצעות הגנה על ישראל הממשל מקעקע את הלגיטימיות המוסרית של אירופה להטיף מוסר נגד וושינגטון.
ישראל בינתיים, ולא בטובתה, יושבת בצד ונותנת לממשל להוביל את המערכה בלעדיה. היילי לא אמורה להיות הקול החזק ביותר במערכה בעד ישראל. אנחנו אמורים למלא את התפקיד הזה. זה יעזור לה וגם לנו.
ג'ונסון הרגיש בנוח כאשר דיבר במועצה לזכויות האדם כי ישראל לא חשפה את עורמתו. ישראל לא חושפת את הכספים האדירים שבריטניה שופכת על ארגונים תומכי טרור נגד ישראל, היא לא חוסמת את פעילותם בחוק. זאת בדיוק כפי שהיא לא מתחילה כל דיון עם מנהיגים זרים בדרישה כי יעבירו את השגרירות שלהם לירושלים, כאילו האפליה הזאת בסדר בעינינו.
האירופים מצליחים לקדם מדיניות אנטישמית כי המדינה היהודית נותנת להם אישור. האמריקאים כבר החליטו שהאנטישמיות של אירופה פוגעת באינטרסים שלהם ועל כן הם פועלים לפגוע בה. אבל אנחנו הנפגעים העיקריים, וכדאי שנתחיל להיות הגורם העיקרי שנלחם נגדה.