1. האנרגיה של שטייניץ: נתחיל באקטואליה. ועדת המינויים של הסוכנות היהודית החליטה להעדיף את יצחק הרצוג על פניו של יובל שטייניץ כיו"ר הסוכנות היהודית שיחליף את נתן שרנסקי.
שטייניץ, שר האנרגיה, שילם את המחיר על כך שלא תמך בנתניהו בנושא החקירות ולא היה מוכן להגן עליו בעניין ההתקפות נגד המשטרה: "לפני שנה דיברו איתי על האפשרות לעבור לתפקיד הזה ואמרתי שיו"ר הסוכנות הוא תפקיד חשוב ושהוא מעניין אותי. מאז לא חזרו אלי ובזמן האחרון לא דיברו איתי על הנושא", השיב.
וכעת לנושא האנרגיה. בשבוע הבא יטוס שטייניץ לכנס האנרגיה הבינלאומי בוושינגטון. הוא יפגוש שם אישי ממשל ושרי אנרגיה מכל העולם. "מתוכננת לי פגישה עם שר האנרגיה האמריקאי ריק פרי. אני יכול לגלות לך שבמהלך הכנס נחתום על הסכם להקמת מרכז מצוינות למחקרי אנרגיה וחדשנות. עד סוף השנה נצא במכרז בינלאומי לפיתוח 25 בלוקים ימיים מול חופי ישראל במטרה למצוא מאגרי גז נוספים", אומר שטייניץ.
הוועדה לביקורת המדינה דנה בסוגיית הגז ותעריפי החשמל היקרים. יש עדיין מי שטוען שמתווה הגז נכשל.
"זה לא כישלון. זאת לא סתם הצלחה, אלא הצלחה מסחררת. מתנגדי המתווה צריכים לבקש ממני סליחה, כי חלקם מודה בשיחות איתי שלא לציטוט שהמתווה עובד הרבה יותר טוב ממה שחשבנו. אדם הגון צריך להתבונן בעובדות ולהודות שמחיר הגז ירד, זיהום האוויר ירד ויש תחרות. המתווה פועל טוב ומהר יותר ממה שחשבנו. 'לוויתן' נמצא בפיתוח ולקראת סוף 2019 יפיק גז. מאגרי 'כריש' ו'תנין' נמצאים בפיתוח ויפיקו גז לקראת 2021. אנחנו בדרך להפוך למעצמת גז אזורית. נמכור גז לירדן ומצרים ב־24 מיליארד דולר. בקרוב תושלם הנחת צינור הגז לירדן, וזה כמו חלום. שלי יחימוביץ' טענה שהמצרים או הירדנים לעולם לא יקנו מאיתנו גז ושהטעיתי את בג"ץ, והנה זה קורה. אנחנו במו"מ מתקדם עם האיחוד האירופי לחיבור ישראל לאירופה בצינור גז דרך קפריסין. בניגוד לדברי הסקפטים החלה התחרות במשק הגז".
למרות כל הבשורות הטובות, השבוע התברר שחברת החשמל משלמת עדיין עבור הגז מחיר הגבוה בכ־50% בהשוואה ליצרנים הפרטיים.
"כשמשווים את מחירי הגז בישראל לאלה שבמדינות שהגז שלהן נמצא גם הוא בים, כמו נורווגיה, הולנד או בריטניה, רואים שהמחירים בישראל נמוכים יחסית. מי שאישר בזמנו את ההסכם של חברת החשמל עם חברות הגז יצר את הבעיה. מדובר באורית פרקש, מנהלת רשות החשמל, שאישרה את ההסכם ב־2012, ובדיוויד גילה מרשות ההגבלים, שביטל את הסעיף שהקובע שהגז לחברת החשמל לא יהיה תמיד הזול ביותר. אותם רגולטורים שהתנגדו למתווה הגז.
"מחיר החשמל תלוי לא רק במחיר הגז, קיימים גורמים נוספים כמו עלויות כוח אדם וההוצאה לצורך הקמת תחנות חדשות. כמחצית מהחשמל מיוצרת על ידי יצרנים פרטיים שקונים את הגז בזול. "החוזה של חברה החשמל עם ספקיות הגז ייפתח ב־2021, אבל ייתכן שהחוזים ייפתחו קודם לכן והוזלת המחיר תהיה כבר ב־2019. בכל מקרה, חייבים לזכור שללא החיבור לגז טבעי מחיר החשמל היום היה גבוה ביותר מ־20%".
האם אבי גבאי, שהיה היחיד שהתנגד בממשלה למתווה הגז, צריך להתנצל לאחר שנחשפו על ידי עמיתי קלמן ליבסקינד ב"מעריב" המגעים שניהל עם חברות הדלק לעבודה אצלם?
"התנגדותו של גבאי הייתה חסרת שחר. כל ההתנגדויות גרמו לצערי לכך שהמאגרים היו קבורים מתחת לפני הים במשך שש שנים. אלה נפלאות הפוליטיקה. חלק מהמתנגדים טעו בתום לב, אבל אחרים חיפשו ספינים פוליטיים, ואבי גבאי הוא אחד מהם. התנגדותו למתווה לא הייתה הכי ישרה בעולם. בזמן הדיונים על המתווה הוא הציע לי לתקן את המתווה ולא לפרק את מונופול הגז, אלא רק לפקח על המחיר. רק לאחר מכן, כשראה לאן נושבת הרוח ודעת הקהל, ואחרי מחיאות הכפיים שקיבל, הפך את עמדתו להתנגדות גורפת למתווה. בניגוד לגבאי, לא קיבלתי הצעות עבודה מפתות. אבל בתקופה שעשיתי את תיקון ששינסקי, המגדיל את תשלומי המס של חברות הדלק, הפעילו עלי לחצים מפה ועד להודעה חדשה. גבאי מתלונן על קמפיין נגדו, אבל זה כלום לעומת מה שאני וששינסקי חווינו".
אתה עדיין מפנטז על מכירת גז לטורקיה, גם לנוכח ההתבטאויות של ארדואן הגובלות באנטישמיות?
"המדינה היחידה שלא התקדמנו בנושא מכירת גז בקשר אליה היא טורקיה. המגעים איתם עדיין לא הבשילו. אני מודאג מהטון הבוטה של הפוליטיקאים בטורקיה כלפינו, אבל בעוד 10־20 שנה, גם אחרי תקופת ארדואן, טורקיה עדיין תישאר. לשני הצדדים יש אינטרסים כלכליים, וצריך לזכור שלפני שאנחנו מנתקים בכעס את היחסים עם הטורקים, יש גם נפגעים אחרים. טורקיה מעליבה כל הזמן גם את האמריקאים, ההולנדים והגרמנים".
אני רוצה לשאול על ענייני עודף רגולציה, או ליתר דיוק על ההחלטה שלא לאשר את מיזוג בנק אגוד עם מזרחי טפחות. מה דעתך?
"אני מעריך את מיכל הלפרין הממונה על ההגבלים ואת סגנה אורי שוורץ, אבל עם כל הכבוד, ההחלטה שלהם שלא לאשר את המיזוג היא טעות. רגולטור אינו צריך לבחון אם מיזוג הוא רע לתחרות. אחרת מהר מאוד אנחנו ננהל את המשק, ואנחנו לא רוצים להגיע לשם. הרגולטור אמור להתערב אך ורק במקרים קיצוניים.
"למשל, לו על הפרק היה עומד מיזוג בנק לאומי עם הפועלים, היה מקום להתערב. במקרה של איחוד בנק קטן עם בנק בינוני הרגולטור אפילו לא צריך להתקרב לעסקה, כמו שהוא לא צריך להתערב במיזוג בין שתי מסעדות. הנזק שייגרם הוא שבעתיד אנשים לא ירצו אפילו לשמוע על השקעה בבנקים קטנים. במקרה של הצלחה ואקזיט, הרגולטור ימנע את המכירה. אבל במקרה של כישלון וצורך לצמצם הפסדים, הרגולטור ימנע מיזוג. פסילת המיזוג היא פגיעה בשוק הבנקאות בטווח הארוך. בכל מקרה, קשה לחשב את התרומה של בנק אגוד לתחרות, אבל לדעתי המיזוג דווקא כן יוסיף לתחרות. בעניין זה אני לא מקבל את עמדות עמיתי משה כחלון ואלי כהן".
2. סרבן חתימה: שר האוצר משה כחלון מודאג מאוד משינוי המגמה בתחום יוקר המחיה. אתמול הוא כינס את בכירי משרדו לישיבת חירום כדי לבחון באילו צעדים לנקוט כדי לבלום את המגמה. בישיבה הוחלט לבדוק פרטנית את ההתייקרות בכל מוצר ולנקוט צעדי חירום, כמו הפחתת מכסים והקלות נוספות על יבוא מוצרים מחו"ל.
ההתייקרויות באו לכחלון בזמן לא טוב. השר נערך בכל יום לאפשרות להקדמת הבחירות. הוא קיבל את שלוש השנים הנדרשות לעמוד בהתחייבויותיו לבוחר בנוגע למחירי הנדל"ן וליוקר המחיה. בפועל הוא נוהג כאילו כבר החל את מסע הבחירות. אלא שככל שחולפים השבועות מתברר שהמצב מסובך וההישגים עלולים להיעלם בכל רגע.
עם פרסום מדד מאי לפני שבוע התברר שמדד הדיור נותר תקוע במקום, ומחירי הדירות החדשות עשו תפנית כלפי מעלה. לאחר מכן הגיעו נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהצביעו על צניחה בקצב התחלות הבנייה, מה שעלול לרמז על חידוש תנופת המחירים. בשבועיים האחרונים התייקרו גם מוצרי צריכה כמו אורז, בשר ומוצרי נייר.
מבחינת כחלון, ההתייקרויות בעיתוי הנוכחי הן פיגוע של ממש, אבל בניגוד לתחומים אחרים הוא לא שולט עליהן. כשיש בעיה שקשורה ליבולי אורז בתאילנד, כשהשחיטה הכשרה מתייקרת, וכאשר שכר המינימום עולה, המחירים עולים. זאת מתמטיקה פשוטה, עם כל הכבוד ליוקר המחיה. אבל מתמטיקה ופוליטיקה לא הולכות יחד. בימים האחרונים המחירים בכלל ומחירי מוצרי המזון בפרט מתחילים להתפרץ. כך למשל אישרה ועדת מחירי החלב למחלבות לייקר את מוצרי החלב ב־3.4%. יש צורך באישור כזה, כיוון שמוצרי החלב הרלוונטיים כמו גבינה לבנה, חלב וחמאה נמצאים בפיקוח. כ־50% ממוצרי תנובה מפוקחים מכל הצדדים. מחיר החלב הגולמי ברפתות ("מחיר מטרה") עלה במצטבר ב־6.5%, וביולי מחכה התייקרות של 4% נוספים. למרות הנתונים, שר האוצר מסרב לחתום על צו ההתייקרות. העקשנות השתלטה עליו אף על פי שוועדת המחירים כבר הוזילה שלוש פעמים ברציפות את מחיר מוצרי החלב.
אז מדוע מתנהג כחלון כאותו סרבן גט המסרב לחתום לאשתו גם אם יתהפך העולם? כי כולנו היא קודם כל מפלגה חברתית. מבחינתו, ייקור סל המזון הוא פוטנציאל לפיגוע אלקטורלי. הוא לא רוצה להצטייר כמי שבמו ידיו תורם ליוקר המחיה. ויש לו סיבה לדאגה: דקה אחרי שמוצרי החלב שבפיקוח יעלו, יתייקרו אוטומטית גם המוצרים שאינם בפיקוח. יש כאן חומר תעמולה מצוין נגדו לקראת הבחירות, ולכן יועציו, בהם נדב שיינברגר, משכנעים אותו שלא לחתום.
מצד שני, ח"כ מירב בן־ארי, יו"ר שדולת כחול־לבן בכנסת, לא מבינה אותו. בן־ארי, הקרובה לכחלון, הוזמנה לפני שבוע לביקור בתנובה, נפגשה עם המנכ"ל אייל מליס ולמדה מקרוב את בעיות ענקית החלב. "אם שר החקלאות חתם על צו ההתייקרות, אין סיבה שדווקא שר האוצר לא יחתום. עליית המחירים מוצדקת במקרה הזה, ואף אחד לא יאשים בכך את כחלון. מדובר בנוסחה אוטומטית, ועובדה שהמחירים בעבר ירדו", אומרת לי ח"כ בן־ארי.
אבל עם כל הכבוד לקרבתה לכחלון, לא בטוח שזה יעזור. אפילו משה גפני מוועדת הכספים איים על כחלון לאשר חקיקת בזק המאפשרת ייקור תעריפים ללא אישורו, אבל זה ממש לא מזיז לשר האוצר. מה שמעניין אותו הוא השאלה כיצד הוא יצטייר בעיני הבוחרים שלו.
כחלון אינו לבד בשיקוליו האלקטורליים. שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ סירב ב־2012, זמן קצר לאחר המחאה החברתית ולפני הבחירות, לאשר את התייקרות מוצרי החלב ודחה את המהלך לאחר הבחירות. להערכתי, זה יקרה גם הפעם, וחבל. חבל כי חברה עסקית המתנהלת משיקולי רווח, אבל גם באחריות תאגידית, נאלצת לנחש את שיגיונות הפוליטיקאים הפועלים משיקולים אלקטורליים. חבל כי כחלון טיפס על עץ גבוה, ואף אחד לא מושיט לו את הסולם לרדת. אם יחתום על הצו, אף אחד לא יאשים אותו בייקור מוצרים הנקבעים כאמור בנוסחה אוטומטית, בדיוק כמו מחירי הבנזין למכוניות.
איך בכל זאת ניתן לבנות את הסולם שיורידו מהעץ? תנובה (בשיתוף המחלבות האחרות) חייבת לפנות לבג"ץ לקבלת סעד משפטי. גם כחלון מחכה לעתירה כזאת, שתאפשר לו לרדת מהעץ. אם המחירים יעלו, הוא יצטייר כמי שנאבק אבל נאלץ להיכנע לבג"ץ. אלא שהנהלת תנובה מהססת בגלל שיקולים של תדמית. סיפור הקוטג' והמכה שחטפה אחרי המחאה החברתית היו כל כך כואבים שהיא לא רוצה לקפוץ בראש.
שיקולי התדמית רלוונטיים מתמיד. עובדה שיצרני מוצרי חלב אחרים, כמו שטראוס או טרה, שמרבית מוצריהם לא בפיקוח, לא מייקרים מחירים למרות התייקרות עלויות החלב. מחיר גביע קוטג' תקוע כבר שש שנים על 6 שקלים, ואף אחד לא יעז לשנותו. גם עופרה שטראוס למדה את הלקח מהמחאה ואינה רוצה להיות בקו החזית. המחלבות האחרות מתחבאות מאחורי גבה של תנובה, בהנחה שהיא תספוג את האש והם יוציאו את הערמונים.
בינתיים בתנובה מפעילים לוביסטים ולוחצים מאחורי הקלעים. הדיון השבוע בוועדת הכספים זומן בלחצו של ח"כ מיקי לוי, אף על פי שהוועדה הרלוונטית שאמורה לטפל בכך היא ועדת הכלכלה של איתן כבל (שמשום מה עדיין מבזבז זמן פרלמנטרי יקר על פרשת האשראי לטייקונים).
3. כיסאות מוזיקליים: המערכת העסקית חוותה השבוע כמה שינויים פרסונליים בקרב בכירי המנהלים בחברות הבורסאיות. מתברר שכיסאו של מנכ"ל אינו עניין בטוח, ובכל רגע נתון הוא עלול להפוך לכיסא מפלט. תזזית השינויים הפרסונליים מתרחשת כי המערכת העסקית נעשית תחרותיות וחסרת רחמים. יוקר המחיה והתחרות נישאים בפי כל, וכל מנכ"ל חייב לקרוא את תמונת המצב ולספק את הסחורה.
הגופים המוסדיים אקטיביים, ופתיל הסבלנות הולך ומתקצר, מה שפוגע באיכות השינה של המנכ"לים. ענף הביטוח הוא דוגמה מצוינת. מתחילת השנה התחלפו שלושה מנהלים בכירים: יהודה בן אסייג מונה למנכ"ל מנורה מבטחים, דורון ספיר מונה למנכ"ל מגדל, ויורם נווה מונה השבוע למנכ"ל כלל ביטוח.
אגב, הליך המינוי בכלל ביטוח, שנגרר מספר חודשים, היה רחוק מלהיות ענייני ומקצועי. הוא נוהל על ידי שני פוליטיקאים לשעבר: דני נווה, יו"ר כלל ביטוח ושר הבריאות לשעבר (הליכוד), ומשה טרי, הנאמן של כלל ביטוח ולשעבר עסקן פוליטי (הליכוד). כששני גורמים שהפוליטיקה לא זרה להם מעורבים בתהליך, וכשלחברה אין בעל בית, זו התוצאה. שלושה בעלי מקצוע איכותיים הגיעו לסיבוב הסופי: ענת לוין שכיהנה כמשנה למנכ"ל, שי פלדמן מנכ"ל AIG וסמנכ"ל דיסקונט יובל גביש. כל אחד מהם עולה בניסיונו וביכולותיו המקצועיות על יורם נווה. הליך הבחירה היה רחוק מלהיות מקצועי. ליורם נווה מחכה עבודה רבה, אבל ייתכן שהמזל ישחק לו אם הריבית במשק תעלה.
מכאן לשוק הבנקאות. כפי שחשפתי השבוע, ישראל טראו, מנכ"ל בנק אגוד, נשלח הביתה, משום שלטעמם של הבעלים לא קידם את הליכי המיזוג עם מזרחי טפחות. התחרות החריפה בין הבנקים עשתה את שלה, ואגוד הזדנב מאחור. בעלי הבית איבדו את הסבלנות והם מחפשים מושיע חדש. עדיין לא ברור מי יעז להציע את עצמו לנהל בנק שעתידו לוט בערפל. טראו, שנכשל לטעמם של הבעלים, משלם את המחיר חמש שנים לאחר שמונה לתפקיד.
המצב בקבוצת בזק, שחוותה השבוע דרמה ניהולית, לא שונה בהרבה. מאז פורסמה לפני שנה חקירת רשות ני"ע, כל האחראים בקבוצה, ובראשם שאול אלוביץ', סטלה הנדלר ורון אילון, נאלצו ללכת הביתה אף על פי שעדיין לא הוגשה טיוטת כתב אישום ולא נערך שימוע.
המנכ"לית הנדלר הוחלפה על ידי דודו מזרחי, שהספיק בשנתיים האחרונות להחליף לא פחות משלוש משרות ניהוליות: סמנכ"ל בכיר בבזק, סמנכ"ל בכיר בפרטנר והמשנה למנכ"ל תנובה. אפשר לקבוע שתוכנת הניווט במכוניתו מבולבלת מרוב יעדי נסיעה חדשים. מזרחי, שנאלץ לפרוש מבזק על רקע מחלוקת עם המנכ"לית, חוזר לשם ביוזמת יו"ר הדירקטוריון שלמה רודב, שגם הוא חדש בבזק. בדרך כלל לא נהוג להחזיר מי שפרש בטריקת דלת. אבל אם רודב עצמו פרש והוחזר כיו"ר, אין סיבה שהוא ינהג בצורה שונה לגבי מזרחי.
מנכ"ל יס רון אילון נאלץ ללכת הביתה אחרי 12 שנים, והוחלט שהוא יוחלף על ידי מנכ"ל פלאפון רן גוראון, שימשיך במקביל לנהל את פלאפון. לא ברור כיצד הסכים הדירקטוריון לאפשר לגוראון לנהל בו־זמנית שתי חברות הנמצאות במוקד תחרות חריפה בשוק התקשורת. כנראה שליו"ר בזק אצה הדרך והוא ניצל את החלפת המנכ"ל כדי להעיף על הדרך את אילון, אף שעדיין לא היה לו מחליף חלופי.
מה שהתרחש בכלל ביטוח, בבנק אגוד או בקבוצת בזק יכול לקרות בכל חברה עסקית. ייתכן שממש ברגעים אלה מתבשלת בקרב החברות הדחה נוספת. משרת מנכ"ל כרוכה לא רק בפינוקים. הצדדים הפחות זוהרים ידועים פחות לפעמים, אבל הם עולים למנכ"לים בבריאותם.
4. לין כיועץ מס: זה לא סוד שנשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין ושר האוצר חלוקים במספר תחומים, שאחד העיקריים שבהם הוא מדיניות המסים. הפעם בחר לין לפרסם באמצעותי את אחת מנקודות המחלוקת העיקריות. "כקורא נאמן של כתבותיך אני מבקש להתייחס למה שכתבת בשבוע שעבר", כותב לי לין על רקע זה, "ציטטת את כחלון שאמר 'לא ניכנע ללחצים של חברות להעלות מסים, כי זה רע למשק ולכלכלה'. הוספת ש'כחלון צודק. מסים גבוהים מפחיתים את החשק לעבוד, מעודדים את קיומו של הון שחור ופוגעים בצמיחה'. אני חייב לתקן את משה כחלון. שר האוצר חייב להבין שביטול פטור ממסים אינו מהווה העלאת מסים. ההפך. ביטול פטור ממס לסקטור מסוים מהווה הקלה לכלל הציבור.
"מאחר שהמדינה זקוקה לרמת הכנסות נתונה, אם היקף הפטורים יגדל, יהיה צורך בצד השני של המשוואה להעלות מסים. כמי שכיהן בעבר כממונה על הכנסות המדינה, אני אומר שביטול פטורים ממס הוא הדרך הנכונה ביותר להגדיל את הכנסות המדינה, שכן בדרך זו מקדמים את השוויון בתשלומי המס".
לין ממשיך וכותב: "מכון כלכלי חשוב במרכז הבינתחומי קבע שאם יבוטלו הטבות המס על פי חוק עידוד השקעות הון, ניתן יהיה להפחית את מס החברות ל־17% על כלל המשק, מבלי לפגוע בהכנסות המדינה. מאחר שהפטור ממע"מ ביבוא האישי עד 75 דולר הולך ומתרחב בגלל הגידול בהיקף הרכישות, ברור שבעקבות כך הכנסות המדינה ממע"מ תרדנה ומי שיצטרך למלא את החסר יהיה הציבור".
כוכבית: כחלון מכיר היטב את עמדותיו של לין בנושאי המסים והפטור ממע"מ. אבל כפי שציינתי בקטע על תנובה, עד לבחירות אין עם מי לדבר.