1. במהלך 20 שנות קיומה של התוכנית "זהבי עצבני" ברדיו 103FM, מביאים לי עשרות יוצרים צעירים דיסקים עם שירים שהם יודעים שכמעט אין סיכוי שמישהו ישמיע אותם ברדיו. התוכנית "זהבי עצבני" נותנת לאורך השנים במה ליוצרים לא מושמעים, וזאת כמובן אם השירים לטעמי ולטעמו של העורך המוזיקלי של התחנה, יואב חנני.
כשהתפוצצה השבוע פרשת המרגל גונן שגב, נזכר חנני שיש אצלנו שיר ששמו "מתגונן", שעוסק בשגב. אני זוכר במעורפל שמישהו צעיר וביישן הביא לי את הדיסק בתקופת מעצרו של שגב שנחשד אז בהברחת עשרות אלפי כדורי אקסטזי לישראל במסווה של סוכריות M&M.
חנני זכר שהשמענו את השיר מספר פעמים כשהפרשה הייתה חמה. חיפשנו בגוגל ובשירונט, אבל לא מצאנו זכר לשיר או ללהקה ששרה אותו. לחצתי על חנני שיחפש את הדיסק במגירות שבהן הוא שומר את הדיסקים שמושמעים רק אצלי בתוכנית. והנה, יגעת ומצאת תאמין - הדיסק נמצא. בלי שמות חברי הלהקה, בלי שמו של מחבר השיר, בלי תמונה או איור - דיסק פשוט שעליו כתוב "אקטואלט" (כנראה על משקל נייר טואלט).
מחבר השיר וחבורת הרוקרים ששרים בתקליטור נעלמו. זה כ־14 שנים לא שמעתי מהם. אבל מי שכתב את השיר ניחן ברוח נבואה. תקראו את המילים של "מתגונן", שהוקדש לשר לשעבר שגב, ותבינו למה אני מתלהב ממנו. הייתי שמח אם מישהו שמכיר את כותב המילים או שהמחבר עצמו ייצרו איתי קשר. אני מת לדעת מה עבר לו בראש כשכתב את השיר המדליק הזה:
מתגונן
הבאתי מתנות מחו"ל
דוד שלי ביקש
התיק היה מלא סוכריות,
מדליקות אש
25 אלף לא נראה לי מוגזם,
צריך שיהיה מספיק
לחלק לכולם.
לכל החברים
ולטובות מבנות העם
וגם קצת כדי לזרוק לברווזים באגם.
לא, אדוני, אני לא מיתמם
אני לא מבריח אקסטות
זה רק אם אנד אם, אם אנד אם, אם אנד אם.
תפרו עלי
על איזה תיק מלא סוכריות
הם אומרים שזה סמים,
אני אומר שטויות
אז מה אם את הדרכון זייפתי,
שום סמים לא הברחתי
ובתיק שנעלתי בלוקר,
היו סוכריות שעלו לי ביוקר
לא, אדוני, אני לא מיתמם...
הייתי שר בממשלה,
עכשיו אני עציר.
פתחו עלי תיקים במשטרה
והמצב הולך ומחמיר
עוד מעט יגידו שריגלתי,
שבמדינה שלי בגדתי
הם אפילו יגידו שרצחתי
רק כי שוקולד אני הברחתי
לא, אדוני, אני לא מיתמם
אני לא מבריח אקסטות
זה רק אם אנד אם
מבריק! קם בן אדם בבוקר וכותב פזמון שאחרי כ־14 שנים מתברר כשיר נבואי. אדוני הנביא, צור קשר ביום ראשון ב־12 בצהריים, כשאשמיע את השיר ברדיו 103FM. אשמח להחליף איתך כמה מילים.
2. הצעירה שובה מלכה המתינה בתחנת אוטובוס בעפולה, כשמחבל תושב ג'נין בן 20 דקר אותה ופצע אותה אנושות. שובה מלכה, שהייתה בדרכה לבחינות הבגרות, הגיעה למיון במרכז הרפואי עפולה, הועברה לטיפול נמרץ, עברה ניתוחים מסובכים ומשם הועברה למחלקה הכירורגית.
המחבל שנורה על ידי כוחות הביטחון שפעלו במהירות באזור האירוע, הועבר גם הוא לטיפול באותו בית חולים. יעל, אמה של הפצועה, התראיינה לטלוויזיה וביקשה מהציבור שיתפלל למען בתה ויקרא תהילים. ככה זה: בכל פעם שמתרחש פיגוע והנפגעים הם אנשים דתיים, מבקשים קרובי משפחתם מהציבור להתפלל למען יקיריהם.
אני לא מאמין בתפילות ובפנייה לאלוהים ה"רחום והחנון" שיביא רפואה שלמה והחלמה לנפגעים אחרי שנדקרו או נפגעו מירי או מטען. אני מציע למתפללים שיתפללו לאותו אלוהים שהם מאמינים בו שימנע את הפיגועים האלו, אם הוא אכן כל יכול כפי שהם מאמינים.
יש משהו אכזרי, בעיקר בפיגועים המוניים, כשאנשים שקרוביהם נפצעו עולים לשידור בתוכניות רדיו ומצטלמים לתוכניות טלוויזיה ותוך כדי נשיאת עיניים למרומים אומרים שקרה נס ושקרוב משפחתם ניצל, כאשר באותו זמן קרובי המשפחה של אלו שנרצחו בפיגוע מבכים את יקיריהם, לפעמים אלו ילדים רכים בשנים או קשישים חסרי ישע. להם לא קרה נס. ובכלל, מה זה נס? כשארבעה בני משפחה נשחטים בפיגוע אכזרי ואחד ניצל זה נס?
איך אפשר לעמוד על פתח קבר טרי של תינוקת שנרצחה בפעוטון ולומר "אל מלא רחמים". איך אל מלא רחמים מאפשר שתינוקת זכה ותמה תמות בגלל גננת מפלצת?
הרופאים שהצילו את חייה של שובה מלכה הם אלו שמצילים חיים, ולא האלוהים שבו היא מאמינה. ממיטתה בבית החולים היא התראיינה לטלוויזיה ואמרה: "תודה לבורא עולם שעשה לנו נס עצום".
אני מאחל לך בריאות ואושר, שובה מלכה, ושתצליחי בבחינות הבגרות וגם שתחשבי שאם ההוא שאת מאמינה בו היה רוצה בשלומך, הוא היה מונע את הפיגוע הרצחני. שהרי אלוהים הוא כל יכול והכל נהיה בדברו, והניסיון לרצוח אותך נעשה תחת עינו הפקוחה.
3. הרשימה ההולכת ומתארכת של פעוטות שנפגעו לפעמים עד מוות על ידי אלו שאמורות לשמור עליהן ועל בריאותם, מעלה את הנושא לסדר היום. וכמו שהוא עלה, ככה הוא יורד, משום שיש עוד אירועים מסעירים שמשכיחים את האירוע המסעיר מהשבוע הקודם. הניסיונות לקדם את חוק הפיקוח על גני הילדים הפרטיים נתקעו השבוע בגלל עימותים בין משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. שר העבודה והרווחה חיים כץ הודיע בשבוע שעבר שבכוונתו לדרוש שבישיבת הממשלה ביום ראשון תתקבל החלטה בעניין. אך כשפרסמה מזכירות הממשלה את סדר היום לקראת ישיבת הממשלה, לא היה זכר לדרישה של כץ.
מה שכן יהיה על שולחן הממשלה בתחילת השבוע הוא נושא חשוב ומשמעותי יותר מהשריפות בשדות עוטף עזה, יותר חשוב משערוריית הפעוטונים, יותר חשוב מעליות המחירים ההיסטריות של מצרכי מזון, יותר חשוב מההפקרות בכבישים והמדרכות בגין השתוללות רוכבי האופניים. למרות כל הצרות שמתרחשות בארץ הקודש, לתדהמתי הכותרת בעיתון הייתה: "נתניהו מכנס דיון מיוחד בנושא האירוויזיון".
ומעניין לעניין באותו עניין. המשורר יהודה עמיחי כתב שיר שנראה לי פתאום כל כך מתאים לעצם הימים האלו. נכון שלא סטטיק ובן־אל וגם לא עומר אדם או שרית חדד שרים אותו, אבל הוא שיר ראוי לתשומת לב ולקריאה מעמיקה:
אלוהים מרחם על ילדי הגן
פחות מזה על ילדי בית הספר.
ועל הגדולים לא ירחם עוד
ישאירם לבדם,
ולפעמים יצטרכו לזחול על ארבע
בחול הלוהט,
כדי להגיע לתחנת האיסוף
והם שותתי דם.
אולי על האוהבים באמת
ייתן רחמים ויחוס ויצל
כאילן על הישן בספסל
שבשדרה הציבורית.
אולי להם גם אנחנו נוציא
את מטבעות החסד האחרונות
שהורישה לנו אמא
כדי שאושרם יגן עלינו
עכשיו ובימים האחרים
פינת הפקס
כותב לי מר ניסים פנדו מחולון: "האהבה הכי חזקה שראיתי בחיים היא האהבה בין המעשן לסיגריה שלו. היא נשרפת בשבילו והוא מת בגללה. זו אהבה אמיתית".