המון יהודים צודקים, והשאלה היא רק למה אף אחד מהם אינו חכם

לפני שלוש שנים עשיתי טעות מרה כשנסעתי לארה"ב לביקור משפחתי. בביקורת הדרכונים ישב בחור עצבני שעלעל בדרכון שלי ואז קם במהירות וסינן - בואי אחרי. הפרידו אותי מבעלי, לקחו לי את הדרכון ואת הטלפון, והכניסו אותי לאיזה משרד אחורי דחוס שבו חיכיתי למעלה משעה. לא היה את מי לשאול מה קורה, הייתי מנותקת מהעולם החיצון, ולא היה לי מושג מה הסיבה שמעכבים אותי. כשסוף סוף התפנתה אלי שוטרת, היא המטירה עלי שאלות פולשניות לגבי חיי האישיים והמקצועיים, וכשבשלב כלשהו הבינה שאני לא מהווה סכנה ברורה ומיידית - שחררה אותי לדרכי.

הטעות המרה הייתה שלא צילמתי, לא תיעדתי, לא דיברתי בזעזוע עמוק על השתקת עיתונאים ישראלים בארה"ב או על מגמות אנטישמיות בביקורת הגבולות, לא נזעקתי לכתוב פוסט, ולא פנו אלי לתגובה משום כלי תקשורת, אפילו לא מאיזה עיתון יהודי קיקיוני. המשכתי הלאה בחיי. מיותר לציין שעד היום גם אף אחד לא התנצל בפני.

אודה שעד לרגע זה לא לגמרי הבנתי מה הבעיה עם מה שהפך ל"פרשת ביינרט". כנראה שהבעיה היחידה האמיתית מתחת לסחרחרת הציוצים הפוליטיים הסוחפים, היא שביינרט הוא דמות ידועה בקרב יהדות ארה"ב, אבל הרבה פחות בקרב הישראלים.

כן, ישראל מתשאלת אנשים שנכנסים לנתב"ג. כן, מי שביקר בירדן או בארץ ערבית אחרת (גם אם הוא אזרח ישראלי) יישאל על כך. כן, מדי פעם יש טעויות בשיקול דעת, וזה אפילו יכול ליפול על מישהו עם יכולת ליצור גלים אנטי-ישראליים. אבל מה יש מתחת לכל זה? האם יש שינוי משמעותי במדיניות התשאול של השב"כ? על פי המשרד לעניינים אסטרטגיים והשב"כ - לא. אין "הוראה מלמעלה", וזה גם לא קשור לחוק החרם, שאמור למנוע כניסה של מספר מאוד מצומצם של אנשים שהפכו את החרם על ישראל לעבודה שלהם, ובצדק.

האם היה צריך לעכב את ביינרט? לא. האם לגיטימי לתשאל את מי שבביקורו האחרון בישראל השתתף בהפגנה נגד הממשלה בחברון, גם אם הוא לא מהווה סכנה? כן. אז האם כל המחדל הוא בכך שלא זיהו אותו? האירוע היה מיותר, ובשב"כ מן הסתם ירעננו נהלים, אבל יש מרחק עצום מכאן ועד למסקנות מרחיקות הלכת שרצו פה בימים האחרונים.

אתמול פורסם שמתחילת השנה נמנעה כניסת 250 איש לישראל. אבל מה המספרים מוכיחים? מעטים מהמנועים אינם חיים במדינות מוסלמיות, ולא פורסם אם יש שינוי במספר מסורבי הכניסה, ואם כן - למה. אגב - אם כבר זורקים מספרים שלא מוכיחים דבר - סוכלו גם 250 פיגועים על ידי השב"כ מתחילת השנה.

בעולם של היום, השאלות הנכונות כמעט לא נשאלות. יש תיאוריות קונספירציה מפולפלות, וזעקות שבר שלכאורה אמורות להוכיח ש"צדקתי", ורק מחכות לאיזה אירוע כדי להישלף. האסוציאציות האוטומטיות מתגברות בשניות על העובדות והופכות ל"דיון", שמועצם ברשתות החברתיות ולכן מדווח בכלי התקשורת שגם ככה לא בדיוק מתים על ישראל, וחוזר חלילה. תכלס, לביינרט הרדוף על ידי השב"כ המפלצתי לא קרה השבוע שום דבר שלא קרה לי בארה"ב לפני שלוש שנים.

הדבר היחיד שבכל זאת שונה, הוא שראש הממשלה בכבודו ובעצמו התנצל על ה"טעות המינהלית" (ואני לא אומרת את זה רק בגלל שברק אובמה לא התנצל בפני על התקרית ההיא בזמנו). אולי ראש הממשלה שלנו בכל זאת מבין שהבעיה העיקרית עם "פרשת ביינרט" היא לא העובדה שמישהו תושאל בטעות, אלא ההשלכות.

יהדות ארה"ב היא ברובה דמוקרטית, והיא ניזונה ממידע שמשודר ב-CNN ומתפרסם ב"ניו יורק טיימס". הדיון שם כבר מזמן אינו מתקיים סביב השאלה האם ישראל צריכה לפנות את השטחים לטובת מדינה פלסטינית, אלא האם ישראל היא דמוקרטית או לא, מפלצתית או לא, רודפת מיעוטים להנאתה ומעודדת רצח להט"בים ברחובות או לא, אורתודוקסית שונאת רפורמים או לא, והאם היא משתיקה ועוצרת כל שמאלני שאינו מסכים עם הממשל. הגזמות יש למכביר, ולעומתן אין כמעט אזכור של הטרור, החמאס, הסתה אנטישמית, או תנועת חרם שמטרתה חיסול ישראל היהודית.

ההתנצלות החריגה של נתניהו כנראה כוונה להרגיע את הקהילה היהודית בארה"ב. אבל בהתנהלותה השוטפת, הממשלה פועלת מול הקהילה הזו באופן מוזר ביותר. למרות הבעייתיות שקיימת כבר שנים ארוכות, הממשלה עומדת לסיים קדנציה שלמה ללא שר חוץ. חוטובלי, סגנית השר הווירטואלי, נוזפת ביהודי ארה"ב שהם לא שולחים את ילדיהם לצבא, וחושבת שזאת הסברה. כשמתעוררת סערה בכוס תה בשם "פרשת ביינרט", אין אפילו מי שיפרסם הודעה מסודרת לגבי המדיניות. כשאין אפילו את המינימום הזה, פלא שאנשים מאמינים לקונספירציות ונסחפים?

כתבה שכן משקפת את הנעשה בישראל פורסמה ב"אל איי טיימס", ומכיוון שלא התאימה למנטרות הפוליטיות האוטומטיות, לא זכתה פה להד כלשהו. "משבר רודף משבר, וישראל מפסידה במלחמת היח"צ", נכתב שם. יש תחושה שאף אחד לא מנהל את הקשר עם המדיה הבינלאומית. דובר צה"ל מדברר את פעולות הצבא, אבל לא את מדיניות הממשלה. הסרטונים שנתניהו מעלה בפייסבוק עובדים נהדר על ה"בייס" בישראל, אבל לא על יהודי ארה"ב. בדוברות כלפי חוץ יש מערכת בהכחשה. משום מה אף אחד כאן לא הפנים את העובדה שאם לא תסביר כמו שצריך, מישהו אחר יסביר במקומך.

מאמרו של רון לאודר שפורסם השבוע ב"ניו יורק טיימס" דווקא כן זכה לתהודה. ישראל צריכה לבחון את דרכה, הוא כתב. ביטול מתווה הכותל, מעצר הרב הקונסרבטיבי, חוק שמפלה להט"בים, מיעוט אורתודוקסי קיצוני שקובע עבור כל היהודים, וחוק הלאום שעורר אמוציות לגבי חוסר שוויון בקרב מיעוטים - זה גדול עלינו, יהודי ארה"ב. אנחנו לא כאלה.

לאודר צודק, כי המחיר שקואליציית הימין משלמת שוב ושוב לחרדים הוא בלתי נסבל. לא רק עבור הרוב החילוני במדינה - אלא עבור הקשר של יהודי ישראל עם שאר היהודים בעולם. במצב שבו אין תקשורת מסודרת מולם מטעם ישראל, והם חשופים לפעילות אינטנסיבית בקמפוסים ולתקשורת מוטה שנתפסת על ידם כעובדות, כל דבר יוצא מפרופורציה ומקבל שיוך קונספירטיבי. ברגע שזה המצב, גם מאמר צודק ונכון נערם על גבי הערימה הלא נכונה.

"פרשת ביינרט" כרגיל הסיטה אותנו מהמהות: אם נתניהו רוצה להיות ה"פרוטקטור אוף איזראל", זה לא מסתכם בפעולות צבאיות בצפון ובהסדרים המקומיים שנותנים לו קצת שקט מול החמאס והרשות. מי שרוצה להגן על ישראל צריך לדאוג ליחסיה עם הקהילה היהודית הרחבה. נכון להיום, אין מישהו כזה בנמצא.

משרד החוץ הוא פיקטיבי. אין מערכת דוברות מקצועית שמתמודדת עם המורכבות מול יהדות העולם בעידן הרשתות הקונספירטיביות, ול״בייס״ מוכרים את השטות ש״אם הם רוצים לשנות משהו שיעלו לארץ, אחרת שיסתמו ויצאו לנו מהפריים״. לראות ולא להאמין. מה שווה חוק הלאום שאמור לשמר את כוחו של העם היהודי אם ככה אנחנו מתנהגים?

גם מנהיגי היהדות האמריקאית לא בדיוק עושים את הדבר הנכון. המאמר של לאודר צודק, אבל אם הכוונה היא לתקן משהו, למה לא לפרסם אותו בעיתון ישראלי? ב״ניו יורק טיימס״ הוא רק מתווסף למאמרים שמתפרסמים כבר שנים נגד ונגד ונגד ישראל, והרי המטרה של שני הצדדים היא שהקרע התפיסתי יתאחה. יהודים מצליחים כמו ביינרט שוכחים שיש טרור, עסוקים בעידוד חרמות ובהפגנות בחברון, והמומים מכך שמתשאלים אותם כשהם באים לחגוג פה בת מצוה. הרי בארה״ב זה לא היה קורה, נכון? אז זהו, שכן. בארה״ב זה תמיד היה הרבה יותר גרוע, וכל מי שהמום וכואב מכך שעיתונאי יהודי עוכב לתישאול בנתב״ג, מוזמן לנסות להפגין בעד המוסלמים או נגד הממשל באנגליה או בצרפת, ואז לנסות שוב להיכנס לשם ללא שום עיכוב או תישאול. שיהיה לו בהצלחה.

אין הרבה יהודים בעולם, אבל יש המון יהודים צודקים, גם בסיפור הזה. נתניהו צודק - המדיה הפרוגרסיבית רודפת את ישראל כבר שנים. גם ביינרט צודק - שכשמעכבים אותך שלא לצורך בשדה התעופה זה לא נעים. לאודר צודק בטענתו שהממשלה בישראל משלמת מחיר גבוה מדי עבור חיבת החרדים ומזניחה "בייס" אחר, לא פחות חשוב לביטחוננו וקיומנו העתידי כעם. המון יהודים צודקים, והשאלה היא רק למה אף אחד מהם אינו חכם.