יש אומרים כי הפניית הגב הפתאומית של דונלד טראמפ אל נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בפרט, ואל טורקיה בכלל, בשבועות האחרונים היא עדות שלא ניתן לסמוך על הנשיא האמריקאי. הוא עלול להפנות את גבו אל ירושלים בדיוק כפי שהוא עושה לארדואן, ככה סתם, ללא התראה מוקדמת. אולם הטענה הזאת מבוסס על חוסר הבנה בסיסית של המשבר ההולך ומסלים ביחסי ארה"ב־טורקיה, שבאופן כללי מיטיב עם ישראל. לא טראמפ גרם לקרע ביחסים. ארדואן הוא שהביא לסופה את הברית רבת השנים בין וושינגטון לאנקרה. טראמפ מפנה את הגב לטורקיה כי כבר אין לו אפשרות להתעלם מהמציאות.
עד לפני שבועיים טראמפ דווקא כן התעלם ממציאות זאת. כמו שני קודמיו, ג'ורג' בוש וברק אובמה, טראמפ קיבל את ארדואן במלוא הכבוד בבית הלבן ונפגש עמו בפורומים רב־צדדיים, כמו ועידת נאט"ו בחודש האחרון. בשנה האחרונה, כדי לרצות את ארדואן, בגד ממשל טראמפ בבעלי בריתו הכורדים בסוריה. בינואר עמדו האמריקאים מן הצד בעת שארדואן הורה לצבאו לפלוש למחוז אפרין שבצפון מזרח סוריה ולתפוס את השטח מידי הכוחות הכורדיים. ביוני סגר מזכיר המדינה מייק פומפאו הסכם עם עמיתו הטורקי מוולוט קבוסוגלו, שלפיו כוחות כורדיים המוצבים לצד כוחות אמריקאיים בעיר מנביג' שבמזרח סוריה יסוגו ויוחלפו על ידי כוחות טורקיים. הסכם פומפאו־קבוסוגלו נסגר על רקע איומים גלויים של ארדואן לפעול צבאית נגד האמריקאים במנביג' אם לא ירחיקו את הכורדים מהעיר.
ביוני גם התקיים טקס רשמי בבסיס חיל אוויר האמריקאי בטקסס, ובו קיבלו לידיהם צוותי אוויר טורקיים שני מטוסי 35־F מתוך מאה מטוסים שטורקיה הזמינה. אומנם המטוסים לא הועברו לטורקיה באותה עת, אולם עריכת הטקס היוותה הצהרת כוונות של ארה"ב כי היא מתכוונת להעבירם לטורקיה, אף שארדואן רכש מסוריה מערכת טילי קרקע־אוויר מסוג 400־S, מה שעומד בסתירה לחברותה של טורקיה בברית נאט"ו ומסכן את מערכות החמקן של ה־35־F. על רקע המשבר, השבוע חתם טראמפ על חוק האוסר העברת המטוסים לטורקיה.
הממשל המשיך לשמור על טורקיה ולפייס את ארדואן אף על פי שהוכח שטורקיה הפרה את הסנקציות של מועצת הביטחון נגד איראן, רכשה נפט מדאע"ש ואפשרה לו להפעיל בשטחה בסיס לוגיסטי. ממשל טראמפ שמר אמונים לטורקיה על אף תמיכתו המוצהרת והפעילה של ארדואן בחמאס. טראמפ המשיך להתעלם מהעובדה שטורקיה כבר מזמן הפנתה את גבה לארה"ב עד שלפני שלושה שבועות חצה ארדואן קו שאין ממנו חזרה.
באוקטובר 2016 עצרו שלטונות טורקיה כומר אוונגליסטי אמריקאי ששמו אנדרו ברנסון בעיר איזמיר. ברנסון מתגורר באיזמיר מאז 1993 ומנהל שם כנסייה אוונגליסטית קטנה שלה 25 מתפללים קבועים. לאחר מעצר בתנאים קשים ביותר במשך שנה וחצי הוגש נגדו כתב אישום בגין ריגול וחברות בארגון טרור. ברנסון מואשם בקשירת קשר עם ארגונו של המנהיג המוסלמי הטורקי הגולה פתהוללה גולן, המתגורר כבר שנים בפנסילבניה שבארה"ב. ארדואן מאשים את גולן באחריות לניסיון ההפיכה הכושל ביולי 2016 ודורש את הסגרתו לטורקיה. האמריקאים מסרבים.
המקרה של ברנסון מעורר עניין ודאגה רבים בקרב הנוצרים האוונגליסטים בארה"ב, המהווים את בסיס התמיכה הפוליטי הגדול ביותר של טראמפ. סגן הנשיא מייק פנס, אוונגליסטי בעצמו, מוביל את הקמפיין לשחרורו של ברנסון. כבר בשנה שעברה הניח ארדואן להבין כי הוא מוכן להחליף את ברנסון בגולן, אך האמריקאים התעלמו.
בכל זאת ניסה טראמפ להגיע עמו לעסקה. וכך קרה שבוועידת נאט"ו בחודש שעבר סגר טראמפ עסקה עם ארדואן, שלפיה בתמורה לשחרור ברנסון ישראל תשחרר מחבלת חמאס בעלת אזרחות טורקית ששמה אברו אוזקאן, שנעצרה בארץ ביוני בגין הלבנת כספים לחמאס. ב־14 ביולי ביקש טראמפ מראש הממשלה בנימין נתניהו לאפשר לה לחזור לטורקיה. ב־15 ביולי היא עלתה על מטוס לאנקרה.
ואז הגיעה הבגידה: במקום לשחרר את ברנסון, כפי שהתחייב, ארדואן שחרר אותו מהכלא הטורקי והכניס אותו למעצר בית. כעת חוזרים הטורקים לדרישה שארדואן השמיע לפני שנה - ברנסון תמורת גולן. טראמפ זועם. הוא הטיל מיד סנקציות אישיות נגד שרי הפנים והמשפטים של ארדואן, קצב לארדואן שבועיים לשחרור ברנסון, הכפיל את שיעורי המכס על יבוא פלדה ואלומיניום טורקי לארה"ב, ועוד היד נטויה.
טראמפ החליט לפעול נגד ארדואן מפני שזה בגד בו באופן אישי, אבל גם משום שהוא יכול. טורקיה איננה חשובה לארה"ב כפי שהייתה בעבר. האמריקאים כבר מצאו חלופות לבסיס חיל האוויר באינצ'רליק. נוסף לכך, הניסיונות להמשיך בעסקים כרגיל עם טורקיה כבר עולים לאמריקאים בלא מעט נכסים. כשעושים מאזן עלות־תועלת של הקרבת הכורדים בתמורה לבעלת ברית אשר רוכשת את מערכת ה־400־S, משמשת כצינור עיקרי להפרת הסנקציות הכלכליות על איראן וכל השאר - קשה מאוד לטעון שהמאמץ שווה. מלבד זאת, להבדיל מקודמיו טראמפ אינו חש חובה לשמר את מערכות הבריתות ששימשו את ארה"ב במהלך המלחמה הקרה אשר הסתיימה לפני 27 שנים. כפי שהוא מוכן לצמצם את חשיבותה של נאט"ו בשיקולים האסטרטגיים שלו, כך הוא מוכן להפנות את הגב אל טורקיה העוינת.
כיום מנצל ארדואן את הסנקציות כאמצעי להאשים את האמריקאים באחריות למשבר הכלכלי ההולך ומחריף בקצב מסחרר בטורקיה, אולם כשם שארדואן אחראי למשבר עם ארה"ב, כך הוא אחראי למשבר הכלכלי. ובדיוק כשם שיהירותו החולנית מונעת ממנו לרדת מהעץ ולשחרר את ברנסון, כך היא מונעת ממנו לבצע את הדבר הבסיסי המתבקש לצמצום המשבר הכלכלי בארצו.
משבר הלירה הטורקית, שצנחה בערכה ב־40% בשנה האחרונה, הוא תולדה של מדיניות הצמיחה של ארדואן. לאורך שנים שמר הנשיא הטורקי על שיעורי ריבית נמוכים מדי כדי לעודד חברות טורקיות ללוות כספים בשווקים בינלאומיים ולהגדיל את הייצור והצריכה בארצו. הבועה שנוצרה - צמיחה לא על בסיס הרחבת המשק אלא על בסיס צריכה מלאכותית מוגברת של סחורות זולות - גרמה למאזן חוב כנגד תל"ג של 70%, מהגבוהים בעולם המתועש.
פיחות הלירה כתוצאה מהמשך סירובו של ארדואן להעלות את הריבית מבשר על משבר חובות ודאי של חברות טורקיות. זה יוביל לשפל כלכלי חמור יותר כשמפעלים יתחילו להיסגר בסוף הקיץ ושיעורי האבטלה יעלו. אומנם ארדואן הגיב על הגדלת המכס על אלומיניום ופלדה שהטיל טראמפ בהטלת תעריפי מכס עוד יותר גדולים על יבוא אמריקאי לטורקיה, אבל האמת היא שאין לו סיכוי לעמוד בעימות כלכלי עם ארה"ב, גם אם בני עמו מוכנים "לאכול קש" בשביל המולדת. בקיצור, ארדואן דרדר את טורקיה למשבר כלכלי ומדיני - החמור ביותר שידעה זה לפחות 50 שנה - ובגלל אופיו קשה לראות דרך לפתור אותו.
# # #
אשר לישראל, הגיע הזמן שגם אנחנו נתאים את מדיניותנו למצב האמיתי של יחסינו עם טורקיה, ובראש ובראשונה - הפסקת היצוא הביטחוני אליה, לרבות סחורות בעלות צביון דו־שימושי. רק לפני שלושה חודשים דווח כי חברת "סלם פאוור קפאסיטורס" קיבלה פנייה ממזכירות האו"ם משנודע כי קבלים אלקטרוניים שמכרה לחברה טורקית נתפסו בדרך לאיראן. מדובר ברכיבים הנמצאים ברשימת הציוד הטכנולוגי האסור ליצוא לאיראן.
במאזן הכולל, טוב לישראל שהאמריקאים מבססים את מדיניותם כלפי טורקיה על המציאות ולא על אשליות, כי הברית שהייתה עד עידן ארדואן עדיין קיימת. אומנם ניתן להניח שהטורקים ימשיכו ואולי אף יסלימו את פעילותם העוינת נגד ישראל, אולם במצב שנוצר טורקיה גם יותר חלשה כלכלית משהייתה, וגם איבדה את הקלף החזק ביותר שהיה לה נגד ישראל: היחסים עם ארה"ב. היום ארדואן כבר אינו יכול להשתמש ביחסיו עם וושינגטון כדי לאלץ את ירושלים להיכנע לסחטנותו, ועל כך יש לברך.