אחד מהעיתונאים הקרובים ביותר לאורי אבנרי, ואחד מאלה שעברו איתו כברת דרך עיתונאית, הוא העיתונאי נתן זהבי. הבוקר (שני) הוא נפרד בתוכניתו ב-103FM ממי שהיה מחלוצי הדרך של העיתונות הישראלית, וזה ששבר גבולות ותמיד אמר כי הוא פועל לפי המוטו העיתונאי של "ללא מורא, ללא משוא פנים" ואחראי לחשיפות אדירות שטלטלו את המדינה.
"הבוקר הלך לעולמו אורי אבנרי. דיברו עליו הרבה משעות הבוקר, ואני פרסמתי מאמר ב"מעריב בסופהשבוע", והכותרת שלי היתה שהעיתונאי מספר אחת הלך. אני באמת חושב שזה ככה. יש אנשים שאומרים שאסור ללכלך על ולהגיד דברים רעים על מי שהלך לעולמו, ולי יש המון מילים טובות להגיד על אבנרי. הייתי עומד עם פה פעור שהוא היה עורך טקסט במערכת, בוחר תמונות, נותן כותרות, מעמד את הכתבה. יש מאות תמונות שנזרקו לפח ואני אספתי אותן לאוסף".
"פעם, בספר שהוא כתב, הוא הגדיר את תחילת עבודתי, למרות שהוא קצת שיקר, כמישהו שהגיע 'פרחח צעיר ומסומם מאילת, אבל כשרוני'. שהוא קיבל אותי, הייתי בן 16 ולא מסומם, אבל לא חשוב, היום מותר לו. הייתי כישרוני, מה לעשות, זאת עובדה. יש הרבה סיפורים על מערכת היחסים שהיתה לי איתו".
"אני מוכרח לומר - אני לא משתמש במילה הערצתי על אנשים, אבל הערכתי אותו בצורה קיצונית. שש שנים נסעתי איתו, כשהוא הלך לבחירות עם כוח חדש, היינו מגינים עליו בגופנו ברחובות, כי היו הרבה אנשים שרצו להתנכל לו. הייתי איתו בכבישים נגד הכפייה הדתית, ובעד אחדות בין הערבים ליהודים, ועמדתי בכנסיה לכנסת עם שלום כהן ואיתו, בהחלטה על חוק לשון הרע שאמור היה לסתום את הפה ל'עולם הזה'. הייתי יכול לתת עוד, אבל אני משאיר לאחרים להספיד אותו.
"משבע בבוקר התקשרו אליי מכל תחנות הרדיו והטלוויזיה. ניסיתי לדחות אותם בהומור, כי אני לא מתראיין ולא סובל את התוכניות האלה. הגיעו 23-24 טלפונים. כולל מהתחנה כאן. אם הייתי מתראיין, אז לא היה לי מה להגיד פה".
"האמת, זה עצוב. האיש היה פורץ דרך. אני עובר על עיתונים משנות השישים. היה לו אומץ להפציץ שער ב-67' שילדי תימן החטופים נמכרו ליהודים בארצות הברית, גם לקרוא למטכ"ל שלום בצה"ל במקביל למטכ"ל המלחמה. הוא חשף שחיתות, דקרו אותו, הוא חטף מכות, רצו להרוג אותו. למרות כל חילוקי הדעות כאדם, לא כעיתונאי, אפשר להגיד יהי זכרו ברוך".