חיילים בשירות חובה הם אנשים צעירים ובריאים. אנשים צעירים שאינם בריאים וסובלים ממחלות או ממגבלות רפואיות קשות פטורים בדרך כלל משירות צבאי. ובכל זאת, החיילות והחיילים בשירות חובה צורכים שירותי רפואה פי כמה וכמה מצעיר בגילם שאינו משרת. ביחידות מסוימות צריכת היתר הזאת מגיעה עד פי שלושה. ביחידות אחרות - הרבה יותר. תופעה זו אינה מוכרת בקרב החיילים הקרביים, אלא בעיקר בין המשרתים בתפקידים עורפיים. לכל ברור כי הבעיה העיקרית היא מוטיבציה ולא בעיה רפואית. וגם אלו הרוצים לשרת שמחים להשתחרר מתורנויות מטבח או משמירות מעיקות.
 
בצה”ל חסרים רופאים. הודות להקמת בית הספר לרפואה צבאית כחלק מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, יש די רופאים ליחידות השדה. הגדודים והיחידות המיוחדות זוכים גם להצבת פרמדיקים, המיומנים בביצוע פעולות מצילות חיים. השירות הרפואי למצבי חירום בצבא הוא מצוין. אך אי אפשר לומר זאת על הטיפול הרפואי ביחידות העורפיות. אין חדש במצב הזה. גם כשהייתי קצין הרפואה הראשי לפני כמעט שני עשורים, המצב לא היה טוב יותר. מבקרי המדינה, מבקרי מערכת הביטחון ונציבי הקבילות בצה”ל נתנו דעתם על כך פעמים רבות. 
 
מתוך הכרת חובתו ואחריותו המוחלטת של הצבא להעניק טיפול רפואי לחייליו ניסה חיל הרפואה דרכים רבות כדי לשפר את המצב. חברה אזרחית (“ביקור רופא”) נשכרה כדי לספק טיפול לחיילים חולים בעת שהם בחופשה בבתיהם, או בכאלו המשרתים בבסיסים פתוחים ושבים מדי יום הביתה. התוצאה לא הייתה טובה. משרתי קבע בבסיסים מסוימים טופלו במרפאות החוץ של אחד מבתי החולים הגדולים במדינה. התוצאה הייתה זינוק מדהים בצריכת שירותי הרפואה שלהם. רבים ממשרתי הקבע שהגיעו למרפאה יצאו ממנה עם הפניות לעוד שלוש מרפאות מומחים, בדיקות הדמיה שונות ומשונות והמלצות לטיפולים במכונים רפואיים, בעיקר כאלו שהתשלום עבורם מזרים כסף לקופות בית החולים.

חיל הרפואה ביצע גם פיילוט, ניסיון בקבוצה מוגדרת של חיילים שטופלו בקופת חולים. אחרי כשנה הוכרז על כישלון מוחלט של הניסוי, כי החיילים שטופלו בידי רופאי המשפחה שלהם קיבלו גימלים כאילו פרצה מגפת דבר בשפלה, ואינספור פטורים ממטבח, שמירות, תספורת, נעליים, ופטורים מהחובה להציג פטור בגלל רגישות יתר לנייר. 
 

על רקע זה, וכדי לתקן את הליקויים שנחשפו בדוחות הביקורת הרבים, הקים אגף הטכנולוגיה בצה”ל ועדה שתפקידה להציע רפורמה בשירותי הרפואה. למה אגף הטכנולוגיה? כי לפני 20 שנה ביטלו את עצמאות חיל הרפואה והכפיפו אותו לאט”ל (אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה). זה השריד האחרון לרפורמות שהנהיג הרמטכ”ל שאול מופז. כל השאר בוטלו בזריזות לאחר שסיים את תפקידו כדי למנוע את המשך הנזקים שכבר נגרמו בעטיין. רק הרפורמה בחיל הרפואה עודנה קיימת, ועד שתבוטל - לא ישתפר המצב. אבל זה עניין אחר. 
 
כאמור מונתה ועדה בראשות רופא בכיר, איש מילואים של חיל הרפואה, פרופ’ יצחק שפירא. היא המליצה על מיקור חוץ של שירותי הרפואה בצה”ל. כאילו לא ניסו זאת שוב ושוב ב־20 השנים האחרונות. לחברי הוועדה היה ידוע כי הפיילוט שבוצע בדיוק בגישה זו נכשל כישלון חרוץ והופסק. אבל אפשר שלא היה להם רעיון אחר או שהמגבלות שהוטלו עליהם מנעו פתרון אחר (למשל תוספת תקנים של רופאים כאזרחים עובדי צה”ל במשרה חלקית). הוועדה הנכבדה לא התייעצה, למשל, עם קציני הרפואה הראשיים לדורותיהם (טענו שהזמינו אותנו. אני לא קיבלתי שום זימון וכן גם חברי).
 
נציב קבילות החיילים, האלוף יצחק בריק, שכתב בתחילת השנה דוח קשה על המשבר בשירותי הרפואה, קרא את המלצות הוועדה וכתב כבר לפני כארבעה חודשים לסגן הרמטכ”ל: “אבקש להביע את הסתייגותי הנחרצת מהמהלך הזה”. אז הוא כתב. הרמטכ”ל גם לא התרגש כשבריק כתב שצה”ל לא מוכן למלחמה, ורק בלחץ דעת הקהל מינה בשבוע שעבר ועדת בדיקה בנושא. ועדת המשנה לכוח אדם של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת קיימה דיון במשבר שירותי הרפואה לחיילים, והזמינה גם את תא”ל ד”ר טריף באדר, קצין הרפואה הראשי המכהן, אך צה”ל מנע ממנו להופיע בפני הוועדה. אולי כי ידעו שהוא מתנגד בכל תוקף לרפורמה המוצעת. במקומו נשלח מי שעמד בראש הוועדה, ד”ר שפירא, כדי לספר כמה הרפורמה שלו נפלאה וגם לספר שניסה להתייעץ עם קציני הרפואה הראשיים הקודמים, ולא הצליח. 
 
כשהייתי חבר בוועדת החוץ והביטחון, שימש כאחד מחבריה, ח”כ מתן וילנאי, בעבר סגן הרמטכ”ל. פעם אחת סיפר לנו כי כשהיה מגיע עם קצינים בכירים אחרים לכנסת, “לא היינו סופרים אתכם”. הגישה הזאת כלפי הכנסת, כרשות המחוקקת שתפקידה גם לבקר את הרשות המבצעת, לא השתנתה כנראה מאז. עד שהצבא ילמד להפנים ביקורת ולנסות באמת לתקן ליקויים ולא רק לפרסם גרסה אוטומטית של “דוח תיקון ליקויים” לא ישתפר גם השירות הרפואי לחיילי צה”ל.