זה כבר ריטואל קבוע: מדי כמה חודשים מוציאה חבורת "מבוגרים אחראים" דוח "לא פוליטי" בסוגיה הפלסטינית. כבר אפשר לדקלם את הטקסט בלי לקרוא אותו ובלי לברר מי האנשים המנוסים, הבכירים והאחראים שכתבו אותו, כמובן אחרי עבודת מטה ארוכה וחובקת עולם. אנחנו כבר יודעים - הם דיברו עם האמריקאים, האירופים, הפלסטינים וגם עם ערבים ממדינות עלומות שם, כי בתור "אנשי מקצוע ובכירים לשעבר א־פוליטיים", דלתות בירות ערב נפתחות לקראתם מעצמן. עם כל המי ומי הם דיברו, כי בואו נודה, הם המי ומי. אז אפילו היו מוותרים על הנסיעות לחו"ל והשהייה בבתי מלון ברמת חמישה כוכבים, ורק מסתכלים במראה, הם היו מגיעים למסקנה הנכונה. כי מה לעשות, הם יודעים הכי טוב.
גם את מסקנות הדוח המושקע ופורץ הדרך אפשר לדעת מראש, מבלי לקרוא, לצאת לחו"ל או להתייעץ עם המי ומי. איך? כי הן תמיד, אבל תמיד, אותן מסקנות. לבכירים הא־פוליטיים, האחראים והמנוסים יש גברת אחת והם ילכו אחריה באש ובמים. קוראים לה גברת "לצאת מהשטחים", והיא נשארת ויהי מה - באש, במים, בטיל ובירי, במלחמה ובפיצוץ בבית קפה, בדקירה ובסקילה, עם או בלי אזיקים. היא לא משתנה אף פעם. היא האהובה ותמיד תישאר כזו.
במלתחה של גברת "לצאת מהשטחים" יש כמה אדרות. לפעמים קוראים לאדרת "שלום", לפעמים "התנתקות", "התכנסות" או "היפרדות". לפעמים היא לובשת אדרת "אינטרסים חיוניים" או "גושי התנחלויות", אבל תמיד זו אותה גברת. רק האדרת משתנה. למעיל של הגברת קוראים "דמוקרטיה", לשמלתה "דמוגרפיה", ולנעליה, שבהן היא יוצאת לטיולים תכופים בוושינגטון ובבריסל, קוראים "לגיטימציה בינלאומית". מתחת לכל אלה תחתוניה, שלהם קוראים "אש"ף", אבל על זה לא מדברים, כי זה עניין אישי, שיגרור תגובות של MeToo#.
על ירושלים ויתרה מזמן גברת "לצאת מהשטחים". לפעמים רוצה לצאת מהם חיש־מהר ולפעמים היא מדברת על כניעה הדרגתית, אבל היא תמיד אותה אישה, רק האדרת משתנה. אוהביה, היא יודעת, לא ינטשו אותה לעולם. מי שאהב אותה בעבר, ימשיך לאהוב אותה גם היום ולבוז לכל הפנאטים, ההזויים, המשיחיים והימניים הקיצוניים, שמוכנים לוותר עליה. ומי שלא מסכים, הרי הוא אנטי־דמוקרטי. ברור.
# # #
אוהבי גברת "לצאת מהשטחים" מפיקים את הכנסים והוועידות הכי מושקעים ומכובדים. גם המסיבות שלהם הכי נוצצות. ואצלם הכספים זורמים בחופשיות (תודה, סורוס. תודה, קרן). תמיד יהיה מישהו שבדיוק חזר מחו"ל אחרי פגישות חשובות ורץ לספר לחבר'ה. תמיד יהיו אח"מים מחו"ל שבאים לטכס עצה עם המבוגרים האחראים, הא־פוליטיים, אוהבי הגברת.
הפקת לקחי אוסלו? ברור, ישבו הרבה על העניין. ואם אופנת השלום כבר לא מה שהייתה, אז מדגישים את גוני ההפרדה החד־צדדית. זה מתאים לסתיו עם בלונים וגם לחורף של טרור, אפילו לאביב של גינויים באו"ם. יש הרבה אופציות: התנתקות, היפרדות, התכנסות וכמובן - ציונות. אוסלו נכשל כי הימין לא נחמד לאבו מאזן המתון. ואפילו השמאל לא נתן לו את הכבוד הראוי.
הפקת לקחי ההתנתקות? ברור שכן, כל המי ומי ישבו על זה והמציאו את האופנה החדשה. מדובר בכתונת משי עם פסים של סידורי ביטחון ארוכי טווח. גושים זה השחור החדש. התנחלויות בודדות הן הבעיה. וישנו גם העניין ההוא, האישי, שקוראים לו אש"ף. וגם פה המי ומי הא־פוליטי הפיק לקחים למכביר. אוסלו נכשל כי רבין נרצח וערפאת - הוא סתם בן זונה.
גם אם הישועה כבר לא תבוא מאבו מאזן המתון, אין בעיה, יש עוד אבירים שמחכים לנו בפינה. אולי את מרואן ברגותי נשכיל סוף־סוף לשחרר מהכלא. אולי מוחמד דחלאן, מאוטובוס ילדי כפר דרום, יחזור מהארמון שלו באבו דאבי. ותמיד ישנו ג'יבריל רג'וב, שמאחל לנו שנושמד במלחמה גרעינית. ג'יבריל לא עושה הרבה היום. הוא בטח פנוי לעוד סיבוב למען השלום. ואם גם הם לא בסדר, אז למה ציפיתם, יא קולוניאליסטים, קיצונים, אנטי־דמוקרטיים, משיחיים?
די, אומרים הא־פוליטיים, עלינו לוותר קצת על הנרטיב. לא, לא על הנרטיב של היסטוריה יהודית, שעליו כבר ויתרנו. וגם לא על הנרטיב של התנ"ך, שהרי כבר מזמן אמרנו "לא" למשיחיות. לא, עלינו לוותר על הנרטיב הפרובינציאלי, שמדבר על זכות החיים של ישראלים, לטובת הנרטיב שלהם, שאומר שאין לישראלים זכות חיים. ככה עושים שלום. או היפרדות. או התנתקות. או מתווה א־פוליטי פורץ דרך, הנשען תמיד על גברת "לצאת מהשטחים" האהובה.
ובמעמד חגיגי זה, נערך השבוע כנס מושקע ומכובד של בכירים לשעבר, שהם כולם־כולם א־פוליטיים מהמכון למחקרי ביטחון לאומי היוקרתי, בראשות האלוף (במיל') עמוס ידלין הא־פוליטי. בכנס הוצג לראשונה לציבור המתווה החדש של מומחי המכון. מדובר ב"מתווה אסטרטגי לזירה הישראלית־פלסטינית". אחרי עבודה סיזיפית ממש, שארכה שנתיים, שבמהלכן כל החלופות שעל השולחן נבחנו במקצועיות א־פוליטית, ואחרי התדיינות עם האמריקאים, האירופים, הערבים וכמה מנהיגי ציבור, הגיעו החוקרים הבכירים והמקצועיים למסקנה פורצת דרך.
על פי הדוח: "החלופה היותר יציבה, שתאפשר לישראל להתמודד עם אתגרי העתיד בצורה הטובה ביותר, ותשמר את צביונה ואת האינטרסים הבסיסיים והביטחוניים שלה, היא זו המקדמת היפרדות מדינית וטריטוריאלית מהפלסטינים לקראת מציאות של שתי מדינות לשני עמים". גברת "לצאת מהשטחים" נאנחת בסיפוק, צוחקת, ואומרת שאיינשטיין הטיפש אמר שמשוגע הוא זה שעושה את אותו ניסוי פעם אחר פעם ומצפה לתוצאות שונות. אבל אצלנו מבינים את האמת. מי שפועל כך אינו משוגע. הוא המומחה הא־פוליטי, האחראי, שעליו ורק עליו אפשר תמיד לסמוך.