ההצהרות שהמדינה היא בית לכל יהודי העולם מתבררות כבדיחה עצובה

שני הרבנים הראשיים, יצחק יוסף ודוד לאו, נמנעו בהתבטאויותיהם מאזכור המושג בית כנסת. הרב לאו טען בריאיון לעיתון "מקור ראשון" של הציונות הדתית, שהפיגוע היה "במקום עם סממן יהודי בולט", רק בגלל שהתברר כי חלק מהמתפללים במקום הם רפורמים.
 

בבית הכנסת בפיטסבורג היה ספר תורה, והיהודים לא התפללו לאל אחר, אבל זה לא משנה. מעניין איך מגדירים הרבנים לאו ויוסף מקומות תפילה מאולתרים, הנהוגים בישראל בחגי תשרי. אז עולה בעשרות מונים מספר בתי הכנסת הארעיים בשכונות השונות, בין השאר בחדרי מדרגות, בדירות ריקות ועוד. יש כמובן ספר תורה, ומתברר שהכול בסדר. אף רב אינו בודק איך הגיעו המתפללים בראש השנה למשכן התפילה הארעי, מי ברגל ומי ברכב, ואף גורם ממלכתי־דתי עוד לא הגדיר את המקומות האלה כ"מקום עם סממן יהודי בולט". 
 

המציאות הטרגית שהתבטאה ב־11 קורבנות, לא הביאה לסלחנות כלשהי של הממסד החרדי. כל העיתונות החרדית בישראל הגדירה את בית הכנסת בפיטסבורג רק כ"מרכז יהודי". אמירות אלה מתאפשרות מפני שהרבנות בישראל מכירה רק במנהגי הדת של יהדות המזרח ויהדות אשכנז.
 

כיוון שבעולם היהודי ישנם זרמים נוספים, אולי הגיע הזמן להתבונן בנצרות, שמצאה בהיגיון קיומי פרנסה לכולם. למשל, במערב מוכרים זרמים נוצריים קתולים ופרוטסטנטים, שאצלם יש גם חלוקות נוספות לפי מיקום גיאוגרפי - לותרנים, קלוויניסטים, אנגליקנים, אוונגליסטים, בפטיסטים ומורמונים. ברור שמצב כזה אינו אפשרי, כי הממסד החרדי אינו נוהג לחלוק בקושאן שלקח לעצמו על תורת ישראל במדינה. אבל במקביל, ההצהרות של ממשלות ישראל לדורותיהן, לפיהן המדינה היא בית לכל יהודי העולם באשר הם, מתבררות כבדיחה עצובה, כאשר הן פוגשות במציאות. 
 

השר האחראי ליהדות התפוצות נפתלי בנט הזדרז להגיע למקום האסון ולשאת דברים, שאין להם שום אחיזה במציאות שאותה מובילים הרבנים הראשיים, שלתפיסתם הוא חרד"ק. הזינוקים הסיטונאיים של ההנהגה שלנו לכל אתר שבו מתבצע פיגוע טרור נגד יהודים, אינם מתקבלים באהדה יתרה אצל הקהילות היהודיות בחו"ל, לא של נתניהו בצרפת ולא של בנט בארה"ב. 
 

למילים שהם משמיעים בצל הטרגדיות, אין כיסוי משמעותי בשטח. הקריאה למאות אלפי או מיליוני יהודים לעלות לישראל מעוררת את השאלה הבסיסית: לאן בדיוק? היכן נשכן את כולם? גם עליהם נעביר את קומבינת למשתכן? במציאות הטרור בעולם כיום, כשפיגועים מתבצעים כמעט מדי יום, לישראל אין שום ייחוד, אבל לא זכור ראש מדינה אחרת, שקורא לבני עמו לחוש ולחזור הביתה, כי בעולם הגדול ממש לא בטוח. 
 

בהשוואה לעולם, אצלנו המצב מסובך עוד יותר. ההנהגה שלנו אינה מעוניינת בעלייה מסיבית של הדמוקרטים מארה"ב, למשל, והיא אינה מסתירה זאת. אצלנו רצויים עולים חדשים, מצביעי ימין לפחות, ומצביעי ימין קיצוני הם בעדיפות עליונה. כי גם בטרגדיות, לא שוכחים הפוליטיקאים והמנהיגים הדתיים לשמור ולטפח את טוהר הגזע. עצוב.