דוד לאו ביזה ומבזה את כהונת הרב הראשי ושם ללעג את ערכי היהדות
יהודי מאמין שטבח מצמרר של 11 יהודים ויהודיות, לא מטלטל אותו והוא איננו מסוגל להשתחרר מהתייחסות לזהותם הדתית של הנרצחים, איננו ראוי לכהן ברבנות גם לא של כפר קטן ונידח
שלמה שמירהרב דוד לאו (צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90)
דוד לאו, הנושא כהונה בכירה עם סממן דתי של רב ראשי אשכנזי לישראל חייב להתפטר או להיות מפוטר על ידי רשות ממשלתית המוסמכת לפטרו. יהודי מאמין, שומר מצוות, שטבח מצמרר של 11 יהודים ויהודיות, לא מטלטל אותו והוא איננו מסוגל וכנראה גם לא רוצה להשתחרר מהתייחסות לזהותם הדתית של הנרצחים, זהות שהוא פוסל, איננו ראוי לכהן ברבנות גם לא של כפר קטן ונידח. על אחת כמה וכמה לכהן כרב ראשי של מדינת ישראל.
הרב לאו לא יכול היה להגיב על רצח היהודים ולציין שהרצח בוצע בבית כנסת בפיטסבורג. מדוע? כי בית הכנסת שבו נורו היהודים הוא בית כנסת קונסרבטיבי. זהות המקום פסולה בעיני הרב לאו. נכון, שיהודים התפללו ומתפללים בבית הכנסת הזה. אבל, אלוהים ישמור, זהו בית כנסת לא אורתודוקסי. זהו מקום תפילה קונסרבטיבי. חלילה מלהזכיר.
הבעת צער והשתתפות באבלה של קהילה יהודית איננה בהכרח הכרה בזהותה של הקהילה או בהשתייכותם של יהודיה כקונסרבטיבים או רפורמים. יהודים שנרצחים בדם קר רק כי הם יהודים, אינם מזוהים ונחשבים לפי עדיפותם המגזרית. אם רב בישראל איננו יכול להתנער ובאופן זמני מדעותיו על זרמים דתיים ביהדות כדי להביע את כאבו על האסון הנורא שאירע בפיטסבורג, איננו ראוי לכהן כרב או בתפקיד דתי אחר, אם להשתמש בלשונות של הרב, תפקיד עם סממן דתי.
זירת הטבח בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג. צילום: AFP
בהתנהלות הנלוזה הזאת, לאו ביזה ומבזה את כהונת רב ראשי, רמס את כבוד הדת היהודית ושם ללעג את ערכי היהדות. הוא מחק את שאריות הכבוד שנותרו כלפי הרבנות הראשית בישראל. מעמדה של הרבנות הראשית לישראל בתפוצות הוא בשפל חסר תקדים. לא רק בעיני הזרמים הרפורמים והקונסרטיביים, אלא גם בעיני רבנים אורתודוקסים ידועים ומוערכים בארה"ב. רבנים אלה חשים נעלבים ונפגעים מיחסה המפלה של הרבנות הראשית בישראל שאיננה מכירה בגיורים שהם, הרבנים האורתודוקסים מקיימים.
הרב לאו ברוב טיפשותו ואטימותו החמיץ הזדמנות לרומם מעט את כבוד הרבנות הראשית בתפוצה הגדולה בארה"ב. הוא צריך היה לטוס לפיטסבורג ולהשתתף באופן מופגן ומוצהר בהלוויות הנרצחים. תמונה של רב ראשי לישראל, אורתודוקס, צועד אחרי ארונות הנרצחים היתה מוסיפה כבוד והערכה לרב, לכהונתו הרמה ולרבנות הראשית. אבל הרב דוד לאו, לא יכול היה לסלוח ליהודים הנרצחים על שלא היו אורתודוקסים.
גם שתיקתם של השרים וחברי הכנסת החרדים והעדר תגובה פומבית מצדם לטבח בפיטסבורג היא בושה וחרפה והוכחה לאטימות לבם. לא אריה דרעי, לא יעקב ליצמן ולא גפני לא מצאו לנכון ולהכרח להביע צער וכאב על רצח של 11 יהודים. היהודים הנרצחים היו קונסרבטיבים. איך אפשר להצטער בגלוי על מותם? ממה הם חששו? הבעת צער וכאב למות יהודים הייתה פוגעת בשלמות הקואליציה, ואולי מסכנת את התקציבים שהם מקבלים?
