הגיע הזמן לבטל את פסטיבל רבין ואת לימודי החובה שהפכו לשטיפת מוח

כחודשיים לפני שיצחק רבין נרצח, בספטמבר 1995, שידר הערוץ הראשון, אז כלי תקשורת אדיר כוח, כתבה מצמררת שערך איתן אורן. הייתה זו חשיפה של ארגון טרור חשאי, "אייל" שמו, שנשבע לחסל את מובילי הסכם אוסלו. המצלמה של איתן אורן תיעדה את המהפכנים הנחושים בהר הרצל, כשהם נשבעים על ספר התנ"ך לממש את זממם.

הימים היו ימי שיא אוסלו, זמן קצר לפני מסירת מרכזי הערים ביו"ש לידי יאסר ערפאת. הפגנות המוניות של מי שראו את האסון המתקרב היו בכל הארץ. המפגינים הרגישו שגנבו להם את הארץ, המדינה והדמוקרטיה. בדיעבד הוכח עד כמה הם צדקו.   
 

סמוך לאחר שידור הכתבה הצלחתי לאתר את מי שהיה "המשביע" של הטקס מקפיא הדם. ב"מעריב" של סוף השבוע שאחרי ציטטתי אותו מסביר שהארגון הסודי פשוט לא היה קיים, והטקס כולו היה מבוים לצורכי הכתבה. הוא גם הוסיף שברור כי צוות הטלוויזיה הבחין בזיוף, בין היתר כשהמשתתפים פרצו בצחוק תוך כדי "השבעה". לימים גם ועדת שמגר לחקירת רצח רבין קבעה כי מי שראה את חומר הגלם שצולם הבחין שמדובר בביום מכוון לעדשות הטלוויזיה. לימים גם נחשף שמי שארגן את הטקס ופברק את הארגון הסודי היה סוכן שב"כ - אבישי רביב המפורסם. 
 

למה בחרו אורן והערוץ הראשון דאז למכור הצגה מזויפת של קיצוניות מטורפת ורצחנית מימין? כדי לחולל את הדינמיקה הכל כך מוכרת שהשמאל מקדם מאז הרצח הנתעב. המטרה: להכתים את הימין, לתייג אותו כקיצוני ומטורף, לסתום לו את הפה ולנצח פוליטית. 
 

היעד העליון של כתבת הטקס המזויף, כמו כתבות רבות נוספות שפורסמו אז, כמו התבטאויות רבות של רבין ובכיריו, היה בלתי תמים בעליל. הכוונה הייתה לנטרל את ההתנגדות העממית הרחבה לתוכנית השגויה והמדממת של הסכמי אוסלו, שהושגה באמצעות רמיסת הדמוקרטיה. אגב, אותו דבר נעשה ערב מה שמכונה ההתנתקות, כאשר פורסמו תסריטי אימים חסרי שחר על מטורפי הימין שיפתחו באש על חיילי צה"ל. המטרה בשני המקרים הייתה להכשיר צעדי דיכוי דרקוניים נגד ההתנגדות הפוליטית הלגיטימית מול ממשלות רבין ושרון.       
 

מאז הרצח שוכללה אותה שיטה של זיוף הטקס בהר הרצל. מחנה המתנגדים לרבין הפך בהבל האשמה לחבורת רוצחים אפלה, כדי לנצל את הרצח לניצחון פוליטי. כך הפכו אירועי ציון רצח ראש הממשלה לזירה מתמדת של הסתה. הסתה באמצעות ייחוס כוזב של הסתה למחנה היריב. 
 

המהלך הציני הזה כולל גם המצאת מורשת מזויפת ליצחק רבין, והשכחת המעשים החמורים שלו ושל ממשלתו. השכחת הונאת הבוחרים בבחירות 92', כאשר רבין הבטיח שלא ינהל מו"מ עם אש"ף. העברת הסכם אוסלו א' בקולות ימין גנובים של ש"ס, והסכם אוסלו ב' באמצעות שיחוד שני חברי הכנסת של מפלגת הימין צומת (אלכס גולדפרב וגונן שגב). המהלך הזה מחייב גם את השכחת הטעות האיומה שעשה רבין בעצם החתימה על הסכמי אוסלו. טעות שהובילה לאלפי נרצחים והקמת שתי ישויות טרור שתקועות לנו עמוק בגרון. 
 

בעבר חשבנו שמסע השיסוי השנתי הזה ייפסק ויופקו הלקחים האמיתיים מהרצח - אין כניסה לאלימות פוליטית. אבל אירועי השנה האחרונה ממחישים שהתופעה רק מחמירה. ככל שנוקפות השנים, השמאל מתכחש יותר למורשת רבין האמיתית שהיא המטת אסון על העם והארץ באמצעים אנטי־דמוקרטיים. המחנה שהלך והצטמצם מאז התבררו תוצאות ההרפתקה החמורה של אוסלו, מחריף את המצאת האשמות השווא נגד המחנה שצדק אז, מי שמייצג גם היום את רוב העם. 
 

לכן הגיע הזמן לחשוב מחדש. קודם כל לבטל את הפסטיבל השנתי של אירועי רבין, בין היתר את העצרות ולימודי החובה בבתי הספר שהפכו כר לשטיפת מוח לילדים. את הלקח האמיתי, שאלימות פוליטית פסולה מכל וכל, צריך להנחיל בצורות אחרות. את ההסתה הזו חייבים להפסיק.     

 

גם הנאום שנשאה השבוע דינה זילבר בכנסת הוא חלק מהשיטה של היפוך יוצרות הדמוקרטיה במטרה להשליט את השקפת העולם של המיעוט משמאל. זהו ניסיון לנטרל את הכרעת הרוב באמצעות האשמות שווא של פגיעה בדמוקרטיה. הפוך על הפוך, על פי מיטב המסורת החתרנית הקומוניסטית. כמה תשבחות קיבלה השבוע דינה זילבר, פקידת ציבור בכירה, מקהל המעודדים בעיתונות ובאופוזיציה. איזה אומץ לב, איזה קרב על נשמת אפו של חופש הביטוי. איזו יושרה של שומרת סף. אלא שמה שעשתה השבוע זילבר, ולא בפעם הראשונה, הוא ניסיון למרד, לא פחות מכך. אם רוצים לדקדק, מבחינה משפטית מדובר בהפרת אמונים ובהתנהגות אתית פסולה, הנוגדת את התקשי"ר ומחייבת פיטורין מיידיים.  
 

ניכר היה עד כמה הפקידה הבכירה התכוננה לפתיחה באש, כאשר הקריאה מהכתב נאום שלוטש עד בלי די. כך, מעבר לעובדה שזילבר מתפקדת באופן שוטף כנציגה מרכזית של השמאל הישראלי בצמרת הפרקליטות, היא הוסיפה נדבך נוסף להתקפות מרי שנשאה בעבר. לפני כשנה היא הופיעה במועדון בתל אביב, גם שם קראה מן הכתב, ותקפה במילים קשות את החלטות הממשלה ואת החקיקה של הכנסת. השבוע, חזר המופע ביתר עוצמה, כאשר למעשה היא מאשימה את הממשלה ורוב הכנסת בהתנהגות של המשטרים האפלים ביותר.  
 

זילבר, כידוע, מקבלת משכורת מאיתנו כמי שמשרתת את הציבור. בנאום התוכחה הפומבי שלה אין מילה של אמת. היא השתלחה בהצעת חוק הנאמנות בתרבות, שנועד למנוע מימון ממשלתי להצגות וסרטים של מי שחותר תחת המדינה הציונית. של מי שקורא לרסק את בחירת הרוב ולדרוס את הרעיון הציוני, לרבות מגילת העצמאות. איש לא העלה על דעתו למנוע את הפקת והצגת המופעים הללו, מדובר בסך הכל בחזרה לשפיות: פשוט לא לממן את מי שחותר תחת עצם הקיום שלנו כאן. אז על מה יצא הקצף, איפה הפגיעה האנושה בדמוקרטיה, בסדרי השלטון התקינים? 
 

הנאום מלמד רק על עומק הנגע בצמרת המנגנון הציבורי ומועדון המעודדים שלו. נגע שיצר מערכת מעוותת שבה נבחרי העם אינם השולטים, כי אם כת סגורה של משפטנים שנתמכים על ידי בג"ץ ומנהיגים כל שלטון בהתאם לצבת האידיאולוגית שלהם עצמם. 
 

כפקידת ציבור זילבר מחויבת לייצג ולשרת את מי שנבחרו על ידי הציבור - הממשלה והרוב בכנסת. ביקורת חיצונית נגד הדרג הנבחר והמחוקק היא חציית כל גבול. ונא לא להתרשם מהטענות המניפולטיביות לגבי עצמאות "שומרי הסף" וחובתם להביע עמדות משפטיות עצמאיות. יועץ משפטי צריך לשרת את עמדת הנבחרים. הוא יכול להציג את חוות הדעת המשפטיות השונות האפשריות, אבל חייב לכבד את בחירת הנבחרים. בוודאי את חקיקת הכנסת. רק אם דגל שחור של אי־חוקיות מתנוסס מעל ההנחיות שהוא מקבל, מותר לו להתבטא ולהתפטר. איזה דגל שחור מתנוסס מעל מדיניות שתמנע מימון ציבורי מאויבי המדינה? איזו חוות דעת משפטית הייתה גלומה בנאום הפוליטי הקיצוני של זילבר? 
 

ואגב, מופע האימים של זילבר ממחיש עד כמה יש צורך בהשלמת החקיקה של מה שמכונה חוק היועמ"שים, שנועד לאפשר לנבחרי הציבור לקחת חלק בבחירת היועצים המשפטיים שלהם, ולשים קץ לשליטת השמאל במנגנון המשפטי. עכשיו הזמן להחזיר לנבחרי העם את היכולת לממש את שליחותם.