האמירות המעורפלות של נתניהו לא זוכות לתמיכה במערכת הביטחון

לאחר סבב הסלמה קצר מול חמאס, שגרר ביקורת ציבורית רחבה, ולאחר התפטרות לא אחראית של שר הביטחון, שהעניקה מתנת חינם תודעתית לחמאס, היה ברור שראש הממשלה יפעל בכל הכוח למנוע את התפרקות הממשלה. במידה רבה זו ראייה אסטרטגית נכונה, ובמבחן התוצאה בנימין נתניהו אכן הצליח לעצור את הסחף. אבל ההישג הפוליטי אינו פוטר את ראש הממשלה מלהשיב על השאלה מה באמת השתנה במציאות הביטחונית ואיך הוא, שרק עד לפני כחודש פעל להקדמת הבחירות, שלף כעת את קלף מצב החירום הלאומי כדי להימנע מבחירות. 
 

"בעוד כמה שבועות יידעו אזרחי ישראל מדוע בלמנו והכלנו את ההסלמה האחרונה בעזה". האמירה המסתורית של נתניהו על מבצע סודי או אתגר ביטחוני שישראל עומדת בפתחו הולידה חרושת שמועות. לנוכח המצב הביטחוני המתוח בכל הגזרות, אפשר להניח שבחודש הקרוב יכול להתרחש אירוע ביטחוני דרמטי שיהיה בבחינת "אמרנו לכם, אבל השמירה על הסודיות מנעה מאיתנו לחשוף את הסיפור האמיתי". 
 

רק שתמונת המצב המשתקפת משיחות עם בכירים במערכת הביטחון שונה. הם אומנם מציגים את התקופה הזו כבעלת פוטנציאל גבוה להסלמה ביטחונית בדרום, בצפון וגם ביהודה ושומרון, אבל לצד ההערכות הללו הם לא מזהים שינוי במצב בשבוע האחרון, כזה שמקרב את המלחמה לישראל. 

לאחר התפטרותו של אביגדור ליברמן, נתניהו החזיר את היוזמה הפוליטית לידיו באמצעות נאום ביטחוני והכרזה כי יכהן כשר הביטחון. הג'וקר של ראש הממשלה היה ראש המל"ל מאיר בן שבת, כפי שחשף העיתונאי עמית סגל מחברת החדשות. לפי הפרסומים, בן שבת נפגש עם הרב חיים דרוקמן, הרב המשפיע בציונות הדתית, כדי שימנע מנפתלי בנט להתפטר מהממשלה. 
 

עד כמה סודי המידע שנמסר בפגישה זו אנחנו לא יודעים, אך ראש המל"ל לא הכחיש כי דן עם הרב בנושאים ביטחוניים ובחשיבות השמירה על שלמות הממשלה. בן שבת, דמות משמעותית במערכת הביטחון, פעל באירוע הזה בניגוד לסמכויותיו ולחוק המל"ל. הוא אמור לעסוק בנושאי ביטחון וחוץ ובשום אופן הוא אינו שליחו של ראש הממשלה לניהול משברים קואליציוניים. למרות הפרסום החשוב, אף אחד לא טרח להסביר את פשר המעשה. המשימה מקדשת את האמצעים, והמהלך הוכתר בהצלחה. רק שכיום זה ראש המל"ל ומחר זה עלול להיות הרמטכ"ל. 

 

בינתיים ההערכות בצה"ל הן שאנחנו קרובים לסבב הסלמה נוסף ברצועת עזה, שיהיה אלים וארוך יותר מהסבב שהסתיים כעת. ובצפון המשבר עם הרוסים רחוק מסיום. מאז שיחת הנזיפה הקשה שהתקיימה בחודש ספטמבר ושבמהלכה האשים שר ההגנה הרוסי סרגיי שויגו את ליברמן בהפלת המטוס הרוסי, שינו הרוסים כיוון, והמדיניות שלהם כלפי ישראל הרבה פחות סובלנית ומכילה. ישראל אומנם כבר פעלה בסוריה מאז, אך חופש הפעולה נפגע בצורה משמעותית. 
 

לצד האתגר בסוריה, ישנו הצד הלבנוני והניסיונות של חיזבאללה להקים מפעל לטילים מדויקים על אדמת המדינה. תקיפת מטרות בלבנון זה כבר סיפור אחר לחלוטין, וספק אם תתקבל החלטה כזו. אבל מה שקורה אצל השכנה מצפון מגביר באופן משמעותי את הסיכוי להסלמה גם בגזרה הזו. בשלב הזה הפסקות האש בזירה הצבאית מול חמאס ובזירה הפוליטית בין נתניהו לבנט שבריריות במיוחד.  
 

האמירה של השר נפתלי בנט כי חיילי צה"ל פוחדים יותר מהפרקליט הצבאי מאשר ממנהיג חמאס יחיא סנואר דורשת דיון עמוק על ההיבט המקצועי יותר מאשר העברת ביקורת - מוצדקת - על הדרך שבה בחר בנט לתקוף את הפרקליטות הצבאית כאילו היא זו המונעת מצה"ל לנצח.

בזמן צוק איתן ביקר בנט בחריפות את תפקוד צה"ל והצביע על חוסר המוכנות בהתמודדות עם איום המנהרות, על אימונים חסרים ועל חוסר בציוד הנדרש ובמודיעין. אלו האלמנטים שהובילו בסופו של דבר לביצועים בינוניים של צה"ל במבצע, ולא המגבלות של המשפטנים. לא ההגבלות המשפטיות הן אלו שבגינן צה"ל התקשה לפגוע בחוליות שירו לעבר יישובי העוטף בסבב ההסלמה האחרון. כך שהלקחים המרכזיים מהפער הזה נמצאים במגרש המקצועי.
 

ככל שיש סכנה לחיי אזרחים או לחיילים בשדה הקרב, המידתיות בהפעלת האש משתנה, גם במחיר פגיעה באזרחים של הצד השני. המשוואה של צבא שמתמודד מול ארגון טרור שמנצל את האוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי היא מורכבת. החלש מנצל את נקודות התורפה של החזק ומקזז בכך את הפערים המוחלטים ביכולות הצבאיות. צה"ל, עם אחד מחילות האוויר החזקים בעולם, לא יכול להפעיל את מלוא עוצמתו. אבל החזק מגביל את כוחו לא רק בשל שיקולים ערכיים של פגיעה באזרחים או בעיות משפטיות.

פרופ' ישי בר הוא אומנם משפטן מוכר, אבל את מרבית תפקידיו בצה"ל עד תפקיד אלוף עשה כקצין וכלוחם במילואים. הוא נחשב כמקורב לרמטכ"ל גדי איזנקוט. בדיון של המכון הישראלי לדמוקרטיה שכותרתו "נורמות צבאיות מול נורמות אזרחיות משתנות - הקוד האתי במציאות משתנה", שהתקיים יום לאחר שבנט אמר את דבריו, התמקד בר בדמות המפקד. לתפיסתו, ערכי צה"ל, בהם טוהר הנשק ועקרון המידתיות, הם לפני הכל פרקטיקה צבאית מקצועית, והם לא משתנים באופן מהותי גם כאשר השיח הציבורי משתנה והופך למתלהם יותר.

"צה"ל הוא גורם ממתן, כי הוא גורם מקצועי שמבין את מגבלות הכוח. להמונים ברחוב קל למכור כוח, חוכמת המקצוע הצבאי היא אחרת", אמר. "מידתיות היא אינה מילה של משפטנים, מייחסים אותה בטעות למשפטנים". 
 

אי אפשר לספר על החילוץ ההרואי של הכוח המיוחד לאחר שנחשף בחאן יונס. אבל למרות האש הכבדה שנורתה בזמן הפעולה, נהרגו בה שמונה פעילי חמאס ולא אזרחים. אם היה צורך, החיילים היו מפעילים אש כבדה יותר, וביטחון חיי הלוחמים קודם לחיי האזרחים הפלסטינים.

המקצוענות הזו נמדדת במיוחד במצבי לחץ, אך לא תמיד זה אפשרי. לאחר חטיפתו של סגן הדר גולדין במהלך צוק איתן, כאשר הנחת המוצא של צה"ל הייתה שהחייל עדיין בחיים, נהרגו עשרות אזרחים פלסטינים. חקירת המקרה ארכה זמן רב, אבל בסופו של דבר היא נסגרה וסיפקה הגנה לקצינים שנלחמו שם.

כמובן שבשטח ישנן בעיות. ככל שדרג הלוחמים זוטר יותר, הם חשים לעתים מאוימים ולא מבינים את תפקיד הפרקליטות הצבאית. הם חוששים שלא יקבלו את הגיבוי הנדרש מהמפקדים אם יסתבכו תוך כדי פעילות מבצעית. הנתונים הללו מתבטאים גם בסקרים, ובצה"ל חייבים לשפר את פערי התיווך הללו.

סוגיית התחקיר המבצעי מול חקירת מצ"ח גם יוצרת לעתים מתח בין הפרקליטות לצבא. בצה"ל סבורים שקצינים של הפצ"ר מבינים טוב יותר כיום את המציאות הקרבית ואת האילוצים בשטח. יש עדיין פערים, ולא יזיק אם יותר קצינים לוחמים שאינם מתקדמים לתפקידי מג"ד ישתלבו לאחר לימודים במערך הפרקליטות. אבל לצד המתח לא תשמעו את קציני צה"ל הבכירים טוענים כי הפצ"ר היא שמונעת מהם להגיע לתוצאות טובות יותר בשדה הקרב.