בשבוע שעבר חגגתי 44. החדשות הטובות הן שהגעתי עד הלום, הרעות הן ששנת היובל שלי אוטוטו כאן. אולי כרפלקס מותנה התחלתי לחלום על תעודת אזרח ותיק, הנחות בקולנוע וצילום משותף כשתעודת הוקרה בידי עם השרה גילה גמליאל. 
 
לפני תקופה לא ארוכה החלטתי להילחם בטבע ובקוסמוס ויצאתי למסע שמטרתו כניסה לכושר לטובת שמירה על נעורי. אבל אצלי כמו תמיד הכל קיצוני. החששות והריאקציה. פנאט ומעט מטורף אנוכי. דרך הביניים אצלי פשוט לא קיימת. אינני יכול לפסוע על הליכון בצעדים רגועים ולסיים בסלט ניסואז. לא ולא, מרגע שיצאתי לדרך הווייתי היומיומית הסתובבה לחלוטין. אחוזי שומן נהיו לאובססיה, אימונים הפכו לשגרה ממכרת, ותזונה נכונה מדירה שינה מעיני ומענה אותי. ממש כך. 
 
עבדתי קשה, הזעתי, נשקלתי שוב ושוב, נמנעתי משוקולדים מפתים, ובתום חודשים של השקעה הגוף השתנה. נכון להיום אני בריא וחטוב מתמיד. בין ואן דאם לסילבסטר סטלון. לפחות בעיני עצמי. לטעמה של אשתי אולי מעט פחות. 
 

חוץ מפיגורה, עניין נחמד בפני עצמו, יש עוד כמה יתרונות בולטים: התנועה קלה יותר, הנשימה חופשית וקולחת, המחשבה היצירתית תוססת מבעבר, ויש יותר אנרגיה. אם פעם שקעתי מתוך כורח בשעות הצהריים בשינה קטלנית בסיום ארוחה, כעת אין צורך בהפוגה. בנוסף, היכולת להתמודד עם קשיים ומטלות מנטליות התעצמה ובהתאם - ההספק גדל, ומצב הרוח חיובי בחלקים נרחבים מהיום.
 
בעקבות מספר תמונות ופוסטים שהעליתי ברשתות החברתיות הנוגעות לנושא, פנו אלי לא מעט אנשים בשלל שאלות ובירורים. החלטתי לאגד הכל ולרכז כאן לפניכם את הדיאטה והמשטר הגופני הקבוע שלי בתקופה האחרונה. אם "שיר פיטנס" יכולה, למה אני לא? חשוב לציין שכל אדם חייב לבחור את מה שמתאים לו, לפי האילוצים והצרכים הגופניים שלו. אינני איש מקצוע. הידע שלי מגיע מקריאה ומחוויה פרטית. כל שימוש בטיפים הבאים הוא על אחריותכם בלבד. ואחרי שכיסיתי את עצמי משפטית, אפשר להתחיל.

***
 
בתקופה האחרונה התמסרתי לדיאטה של חלונות זמן. במילים אחרות, צמים שעות ארוכות וסועדים רק בטווחים קבועים. שרירנים ושחקנים מצומצמי שומן כמו דוויין ג'ונסון אינם מכניסים דבר לפיהם במשך 16 שעות, אוכלים בשמונה השעות הבאות וחוזר חלילה. אני מחזיק מעמד 13 שעות, וזה עובד לי מצוין. במהלכן אשתה מים, קפה, תה, סודה וזהו. בלי סוכר ובלי ממתיקים למיניהם. זה קשוח רצח, אבל ברגע שנכנסים לשגרה, מפסיקים לזלול, אין רעב, והגוף מנצל ביעילות את כל מה שנכנס. 
 
בשעות שבהן מותר לאכול, אמנע מקמח, ממתוקים, ממזון מעובד ומפחמימות ריקות. לבטני ייכנסו בשר, יוגורט שמן, ירקות, עם דגש על קייל ובני משפחתו שמסייעים במלחמה בהזדקנות ובסרטן, אגוזים, שקדים, גרגירי יער ושיבולת שועל - שהיא חובה בהתמודדות עם תחושת הרעב. אני ממעיט בפירות בגלל הסוכר ובשייקים עם פירות. השייק, יש הסוברים, מעקר את הגורם בפרי השלם שמאזן את כמות הסוכר, והתוצר הסחוט הופך לשווה ערך במובני מתיקות אפילו לקולה. לעתים אשתה חלבון בתוספת פרי. יש כמה חטיפי בריאות שבאים בחשבון ברגעים קשים. מעשית בחלון הזמן ארביץ שתי ארוחות וחטיפים בין לבין, על פי הרצון. 
 
לצד התזונה צריך אימונים. לאורך זמן למדתי שהרמת משקולות במכון משעממת אותי, וכשאין עניין המוטיבציה יורדת, ובסוף נמנעים מפעילות גופנית. לכן הגיוון חשוב. אומנויות לחימה מסעירות בעיני. בניתי מסגרת פעילויות מתחלפות, שמתיישרת עם התחושה הזו. יום אחד אתאמן באגרוף, וביום אחר בג׳יו ג׳יטסו או באגרוף תאילנדי. זה חייב להיות מהנה וממלא באנרגיה, כדי שהעניין יהפוך ממטלה לכיף. כדאי בחלק מהתרגילים להגיע אל קצה גבול היכולת. אתגור הגוף והמוח מסייע בשמירה על חדות שכלית. בשלב הזה אני מנסה לשלב יוגה. עוד לא יודע אם אצליח. 
 
העיסוק בתחום התזונה מתפתח בקצב סילוני בעשורים האחרונים. אנחנו הופכים להרבה יותר חכמים ומודעים בכל הקשור למזון, פעילות ותוספי תזונה. אבל יש גם וידוי קטן, תקלה: בשבוע שעבר מרוב אימונים ואנרגיה חזרתי הביתה כמו כדור ירוי ובהתלהבות אתלטית הרמתי בעיטת קרטה קטלנית לעבר הארון. לא יודע למה. פרץ פתאומי של טיפשות כנראה. חישוב מוטעה הביא למפגש מצער בין האצבע הקטנה ברגל למגירה שובבה. כאב רצח. עכשיו הכל נפוח כבלון, ואני מושבת לכמה שבועות. מסקנה: גם ריבועים בבטן וספירת דם מעולה לא יפתרו לכם בעיות מהותיות כמו טמטום עמוק.