הסיפור הזה נלחש מפה לאוזן. כעת מתברר כי לפני מספר שבועות, אחרי שהשלים שר הביטחון אביגדור ליברמן את הראיונות עם המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל, קיבל האלוף ניצן אלון הודעה על מינויו הצפוי לרמטכ"ל. אלון, לשעבר ראש אגף המבצעים וכיום פרויקטור התיק האיראני, היה היחיד מבין שלושת המועמדים שנקרא לשר הביטחון ליברמן פעמיים. פעם אחת לראיון עצמו, ופעם שנייה להודעה כי הוא הבחירה של השר הממנה.
ליברמן, שמקבל החלטות במהירות יחסית, הודיע לאלוף כי יביא את מינויו כרמטכ"ל הבא לאישור הממשלה. ליברמן העריך את אלון כמעט מהרגע שבו נחשף אליו, עם כניסתו לתפקיד שר הביטחון. הוא העריך גם את אביב כוכבי, אבל שאף להביא "משהו אחר". אלון, מבחינתו, היה משב של רוח שונה, שיכול להבקיע את התפיסות המסורתיות של המטה הכללי של צה"ל. אז הוא בחר באלון והודיע לו. אלון שמר את ההודעה הזו לעצמו. אבל אז פרצה המהומה. נתניהו הטיל וטו על אלון. למה? ככה.
באותו שלב דלפה המחלוקת בין נתניהו לליברמן ל"מעריב" והפכה לכותרת ראשית. השמועה שזמזמה בחודשים האחרונים, שלפיה שוכני בלפור דורשים שזמיר יהיה רמטכ"ל, התגשמה במלואה. זמיר, שהיה מזכיר צבאי של נתניהו והתחבב (בצדק) על שוכני הבית השונים, לא תכנן את האירוע הזה.
בהתחלה חשבו החושבים במטכ"ל שזה לא יכול להיות. הרי נתניהו הוא אדם אחראי. איש מבריק. ראש ממשלה שקול, סולד מהרפתקאות ומסיכונים העלולים לייצר ועדות חקירה. איך יכול להיות שהוא מנסה להפקיד את מפתחות הביטחון בידיו של האלוף הטירון ביותר? הרי הרזומה של זמיר דל גם עבור תפקיד סגן רמטכ"ל. למה להכשיל אותו? למה להכשיל את המדינה? הוא אחרי תפקיד אלוף אחד בלבד, בחזית הדרומית, הזניחה יחסית. לא עשה תפקיד רוחב במטכ"ל, לא היה אלוף צפון, לא אמ"ן, לא אג"ת. לאלוהי בלפור הפתרונים.
בשלב הזה הבין ליברמן, ולא בפעם הראשונה, עם מי יש לו עסק. הוא שרטט את גבולות הגזרה והבין שלא יוכל להעביר את אלון על הראש של נתניהו, אבל החליט שלא ייתן לנתניהו להעביר את זמיר. ליברמן השחיל לנתניהו את אביב כוכבי באומנות, בדרך כזו שנתניהו לא יוכל להקיא, רק לבלוע. ליברמן לא לקח את זה ללב, כי ידע שכוכבי הוא מועמד מצוין. כמעט כל מי שנועץ בהם לקראת החלטתו, המליצו לו לבחור בכוכבי. השלב האחרון בתוכנית ליברמן, למנות את ניצן אלון לסגן, לא הסתייע. ליברמן התפטר עוד קודם.
הטור המלא במעריב סופהשבוע